מנחם ניסה לשמור על הומור. "לא נורא, בין כה וכה אין לי מוח...", אך הרופא לא נטה להתלוצצויות. "יש לך פגיעה במוח. כעת אשחרר אותך, אבל עליך לעבור בדיקת אם-אר-איי בהקדם"
"מר פומרנץ, אתה מוכרח להתפנות לחדר מיון", אמר הרופא. הדברים נפלו על ראשו של מנחם פומרנץ כרעם ביום בהיר.
.jpeg)
מנחם פומרנץ
זה קרה לפני שלוש שנים, באדר-ב תשפ"ב (2022). מנחם, המתגורר בפלטבוש שבברוקלין ניו-יורק, החל לסבול מכאב קל במרכז הראש, ואליו הצטרף כאב עמום באוזניים ובגרון. הוא לא ייחס לזה משמעות רבה. "אני עובד באטליז, וזו העונה העמוסה בשנה, לקראת הפסח", אמר לעצמו. "אינני יכול להרשות לעצמי להיות חולה עכשיו".
הוא נשאר בעבודה עד סוף היום, מתעלם מהכאב שגבר והלך. כשחזר הביתה נטל משככי כאבים, אך הם לא הועילו. כשהכאב לא הרפה, החליט לגשת למרפאה.
הרופא בחן אותו בקפידה. בסיומה אמר בארשת פנים רצינית שהבדיקה מעלה חשש של ממש, וכי עליו לגשת מייד לחדר מיון.
מנחם תהה: "ממתי הולכים לחדר מיון בגלל כאב ראש?!". "ובכן", השיב הרופא, "יש לי יסוד לחשוש שמתפתח אצלך שבץ מוחי".
מילות הרופא היכו בו. כשעדכן את חבריו, לא התמהמהו והזעיקו מייד 'הצלה'. בתוך דקות פונה לחדר המיון הקרוב.
במהלך הלילה עבר מנחם סדרת בדיקות, ובהן בדיקת סי-טי. הרופא עיין בתוצאות הבדיקה ואמר בכובד ראש: "מר פומרנץ, אנחנו רואים פגיעות במוח שלך".
מנחם ניסה לשמור על הומור. "לא נורא, בין כה וכה אין לי מוח...", אך הרופא לא נטה להתלוצצויות. "יש לך פגיעה במוח. כעת אשחרר אותך, אבל עליך לעבור בדיקת אם-אר-איי בהקדם".
כשיצא מחדר המיון כבר הפציע הבוקר. הדבר הראשון שעשה היה להתקשר לרבו, הרב יוחנן מרוזוב. "כבוד הרב", לחש בקול רועד, "משהו חמור מאוד קורה לי...".
הרב מרוזוב האזין בשקט לסיפורו, אך לא הצטרף לפסימיות של ידידו. "מנחם, אל תדאג", אמר בקול רגוע ובטוח. "נלך יחד לציוּן הקדוש של הרבי, והכול יהיה בסדר".
מנחם הסכים. "אלך איתך ברגע שתוכל", אמר.
למחרת בבוקר צלצל הטלפון שלו. זו הייתה שיחה מהמרכז הרפואי. "מר פומרנץ, קבענו בעבורך תור לבדיקת אם-אר-איי". מנחם הופתע לגלות שהבדיקה נקבעה לעוד ארבעה שבועות, אחרי חג הפסח.
"זה נקרא בדיקה דחופה?!", גיחך לעצמו במרירות. הוא לקח את הניירת הרפואית ויצא לפגישה דחופה עם רופאו האישי.
הרופא עיין במסמכים. "אכן, רואים בבירור פגיעה במוח. יש לך שם גידול, למרבה הצער", אמר. "אסדר לך בדיקת אם-אר-איי דחופה, בתוך ארבעים ושמונה שעות".
ליבו של מנחם הלם בפראות כששמע את המילה שבה השתמש הרופא. זו המחלה האיומה. פחד מצמית מילא את ליבו.
מנחם התקשר מייד לרב מרוזוב. "הרופא שלי אומר שיש לי את המחלה הממארת. אני מבועת לחלוטין. אנחנו חייבים ללכת לציוּן של הרבי". הרב מרוזוב הציע שילכו יחד בלילה שלפני הבדיקה.
בשעה אחת וחצי בלילה צלצל הרב מרוזוב אל מנחם, והשניים יצאו אל ציוּן הרבי, ברובע קווינס שבניו-יורק.
כשהגיעו אל המתחם עזר הרב מרוזוב למנחם לכתוב את 'פדיון הנפש'. "בוא ניכנס יחד לציוּן", אמר לו הרב, "אעמוד והתפלל לצידך".
אחרי הכנה מתאימה נכנסו השניים לציוּן. באותה שעה היו שם כעשרים אנשים, שקועים בתפילתם. מנחם החל לקרוא את התפילות ב'מענה לשון', כמקובל.
כשהגיע לקטע הפותח במילים "שלום עליכם אדוננו מורנו ורבנו, עליכם השלום", חש פתאום תחושה חזקה שלא הצליח לפענח את פִּשרה. "אינני יכול להסביר זאת. זו הייתה תחושה חזקה מאוד של יראה עמוקה. הרמתי את ראשי וראיתי שכל האנשים שהיו שם נעלמו. עכשיו היינו שם אני והרבי בלבד".
ליבו נפתח. הייתה לו הרגשה שהרבי מחזיק בידו ממש ומקשיב לו. מעיין דמעותיו נפרץ. "זה פשוט לא יכול לקרות... יש לי ילדים בבית...".
למחרת בבוקר עשה את בדיקת האם-אר-איי. בשעה שתים-עשרה בצוהריים קיבל שיחת טלפון מרופאו הפרטי. "מר פומרנץ, כל מה שאנחנו רואים בבדיקות זה מוח, מוח בלבד!".
מנחם לא האמין למשמע אוזניו. הרופא הוסיף ואמר: "אין לך שום גידול, הכול תקין לגמרי. אבל אינני מצליח להבין את זה. בעצמי ראיתי את בדיקת הסי-טי שהראתה פגיעות ברורות במוח, ועכשיו אין לך שם כלום!".
"אומר לך מה קרה בינתיים", השיב מנחם לרופא, "הלכתי לציוּן של הרבי מליובאוויטש"...
"הרבי הביט בי ואמר: 'יהיה טוב!'. ואכן, ברוך השם הכול טוב!".
ומנחם מוסיף: "כשהייתי בגיל עשרים בערך הלכתי לקבל מהרבי 'כוס של ברכה', במוצאי אחד החגים. כשהגיע תורי מזג לי הרבי מעט יין לכוס, ובאופן חריג אמר לי משהו, אך לא הצלחתי לשמוע את דבריו, והמשכתי הלאה. המזכיר סימן לי לחזור ולהושיט את היד האוחזת בכוסית. הרבי מזג לתוכה יין שנית, ואז הביט בי ואמר: 'יהיה טוב!'. ואכן, ברוך השם הכול טוב!".
(באדיבות מיזם 'Rebbe Story') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
