רמזים
"אם עולה קרבנו" (ויקרא א,ג). 'עולה' – ראשי תיבות "והינחם על הרעה לעמך". 'אשם' – "שוב מחרון אפך".
(מגנזי החסידות)
כפרת המחשבה
למה העולה נזכרה ראשונה מבין הקרבנות? כי העולה באה לכפר על הרהורי הלב, על מחשבות רעות, והמחשבה תמיד קודמת למעשה.
(רבנו בחיי)
הקרבת הרצון
"אם עולה קרבנו... יקריב אותו לרצונו" (ויקרא א,ג). אם אדם רוצה להגביה את עצמו משפל המדריגה, להתעלות ולהתרומם – "יקריב אותו לרצונו": יקריב את רצונו לפני ה'.
(המגיד ממזריטש)
בטל רצונך
צריך להקריב את הרצון לפני ה', "בטל רצונך מפני רצונו". עיקר הכוונה בקרבן לבטל ולהקריב את הרצון לעבודת ה'. שכל הכוחות החומריים והרוחניים ייכנעו ויימסרו לעבודת ה'.
(הכתב והקבלה)
נתינה בלב שלם
בעולת צאן נאמר "זכר תמים יקריבנו", ולא נאמר "לפני ה'" כמו בעולת הבקר. לפי שקרבן הבקר יקר, ודרכו של המנדב דבר שדמיו מרובים, שהוא מתעצב בשעת הנתינה, הרבה יותר ממי שמנדב דבר בעל ערך מועט, כמו צאן. לכן הזהיר בעולת הבקר שתהיה 'לרצונו', שייתן אותה בפנים מאירות, ויעלה על ליבו שהנה הוא מגיש ומקטיר את רוחו ונשמתו לפני ה', ולא לפני מלך בשר ודם.
(אברבנאל)
למשוך ולהעלות
"ושחט את בן הבקר" (ויקרא א,ה). אין 'ושחט' אלא 'ומשך'. השחיטה 'מושכת' ומעלה את הבהמה ומכשירה אותה שתוכל להיעשות דמו ובשרו של האדם האוכלה. ואף ברוחניות הדברים כן, ב'שחיטת' הנפש הבהמית: יש 'למשוך' ולהעלות אותה עד שתוכל להפוך ל'חלק' מהנפש האלוקית.
(הרבי מליובאוויטש)
רחצה פנימית
"וקרבו וכרעיו ירחץ במים" (ויקרא א,ט). כל הקרבנות אינם מועילים כל עוד האדם לא רחץ את קרבו ואת כרעיו מן העבירה.
(רבנו אפרים)
העיקר האש
לא ההקרבה עיקר, ואף לא ההקטרה, שהרי אין חפץ לה' בעולה וזבח. אלא "אישה ריח ניחוח לה'" – תכלית הכול היא האש של המצווה, ההתלהבות והשמחה שבה. זו עיקר המצווה, והיא עולה לרצון ולנחת רוח לפניו.
(רבי חיים-חייקל מאמדור) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
