לֵדָה. הגאולה מתוארת במקומות רבים כלידה. חבלי המשיח מכונים 'חבלי לידה', ככתוב (הושע יג,יג): "חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבֹאוּ לוֹ". על צרות הגלות נאמר: "כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה" (ישעיה לז,ג). הגאולה עצמה מכונה 'לידה': "כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ" (ישעיה סו,ח).
גם על המשיח נאמר שהוא עובר מעין 'לידה'. על הפסוק (תהילים ב,ז) "בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" הזוהר אומר (בלק, עמ' רג,ב) שמדובר על לידת משיח בן-דוד. במדרש תהילים מובא שבעת הגאולה יהיה המשיח כאדם שנולד מחדש: "וכד תיתי שעתיה (=וכשתבוא שעתו) אמר להם הקב"ה, עליי לבראותו בריאה חדשה".
למה בעצם שמחים על הלידה, והלוא כשהעובר היה במעי אימו היה במצב נעלה ביותר, כדברי חז"ל (נידה ל,ב) שאז "מלמדין אותו כל התורה כולה"?! אלא שלפני הלידה הוא היה עובָּר, שמקבל הכול מן המוכן, ניזון ממה שאימו אוכלת ושותה. אחרי הלידה מתחילה עבודתו העצמית של האדם, כשהוא משיג דברים בעבודתו שלו.
זה גם הקשר בין יום הולדת לבין הגאולה. מעלת הגאולה העתידה על הגאולות שקדמו לה, שהיא תבוא בזכות עבודתם של בני ישראל בתקופת הגלות, שבה זיככו את העולם והכינו אותו לקראת הגאולה. זה עניינו של יום הולדת, שבו מתחילה עבודתו של האדם בזיכוך עצמו והעולם שסביבו, כחלק מהמשימה הכללית של הפיכת העולם להיות 'דירה' לקב"ה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
