חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1996 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויקרא, ו' בניסן ה'תשפ"ה, (04/04/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1996 - כל המדורים ברצף
המקום שבו אוהבים אותך
יש חדש
איך להיות 'קרבן עולה'
קרבן עולה
ברכה טובה
הגאולה כלידה
מפיצים באהבה
מבט לעתיד – "יהיה טוב!"
רציתי לשאול
כשערב פסח חל בשבת
"את אבא עדיין צריכים שם"

מס' 1996, ערב שבת-קודש פרשת ויקרא, ו' בניסן ה'תשפ"ה (04.04.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

המקום שבו אוהבים אותך

בימים האלה חשוב להעמיד לנגד עינינו את דמותו הקורנת של הרבי מליובאוויטש, השופעת אהבה אין-קץ לכל אדם מישראל, בלי הבדלים ומחיצות

בשעה שהמתיחות בין חלקים בעם גואה לשיאים חדשים, תתרחש בעוד שבוע ימים תופעה מופלאה – מאות אלפי יהודים, מכל הגוונים, השכבות, העדות והתפיסות הפוליטיות יסבו יחד באלפי סדרי הפסח שיערכו שליחי חב"ד ברחבי הארץ והעולם. כל המחיצות ייפלו, כל הדעות הקדומות יימסו, וכולם יחגגו יחד את החג בתחושת אחווה נדירה.

כיצד מתחולל הפלא הזה? מה גורם לאנשים לשכוח את כל חילוקי הדעות, להתעלם מהמטענים שנצברו ומהטענות שהוטחו? התשובה אחת – האהבה ליהודים שהרבי מליובאוויטש החדיר בשליחיו, חסידיו ותלמידיו. כשיהודים מרגישים שכאן אוהבים אותם כפי שהם, הם באים ומתחברים.

הרבי לימד לראות בכל יהודי אח אהוב. גם אם הוא מתנכר לערכי היהדות, הוא אחיך. גם מי שחושב אחרת ממך, יש בו נשמה יהודית יקרה. האבק שמכסה עליה אינו צריך לבלבל אותנו. תחת המעטה החיצוני טמון יהלום יקר. לכן אין מקום להעמדת מחיצות בין יהודים, וכולם יכולים לשבת יחד תחת קורת גג אחת.

ראייה כלל-ישראלית

בימים האלה חשוב להעמיד לנגד עינינו את דמותו הקורנת של הרבי, השופעת אהבה אין-קץ לכל אדם מישראל. כל מי שפגש את הרבי או שמע את דבריו, חש את האהבה המפעמת בליבו לכל יהודי. מעולם לא יצא מפיו ביטוי מזלזל או פוגעני כלפי יהודי. כל דמותו שופעת אור, אהבה ולימוד זכות. לכן גם הצליח להאהיב את התורה והמצוות על מיליוני יהודים בעולם.

הרבי מעולם לא חשב במונחים כיתתיים וקהילתיים. לנגד עיניו עמד כלל ישראל. כמעט בכל יום מתגלה עוד סיפור מדהים, הממחיש עד היכן הגיעה דאגתו לעם ישראל. יהודים מחוגים מגוּונים מספרים על מעורבותו והאכפתיות שלו, ועל מה שפעל למענם, לעיתים אפילו בלי ידיעתם.

הרבי הציע נקודת מבט המדלגת מעל כל הפערים המפלגתיים, העדתיים והכיתתיים. לא להביט אל החיצוניות אלא אל הפנימיות. הדימוי החיצוני אכן מקים לפעמים חומה, שלכאורה קשה לעבור מעליה. ההבדלים בתפיסות העולם ובאורחות החיים נדמים לתהום הפעורה בינינו. אבל אם נקלף את השכבות החיצוניות נגלה נקודה פנימית המחברת את כולנו.

חיפוש המכנה המשותף

ביום רביעי הקרוב, י"א בניסן, נציין את היום שבו ירדה לעולם נשמתו הקדושה של הרבי, לפני מאה ועשרים ושלוש שנים. זה יום זכאי, יום שמחה והתעוררות, יום הודיה לקב"ה, על ששתל בתוכנו נשמה כבירה זו. זה יום שבו ראוי לכל אחד ואחד לעורר את הזיכרון על המגע האישי שהיה לו עם הרבי, ולהתחזק בלימוד תורתו ובהליכה באורחותיו.

הבה נשאף לפתוח בחיינו דף חדש של אהבת ישראל, חיפוש מעלותיו של הזולת, מציאת המכנה המשותף המאחד אותנו. מתוך גישה זו נגיע הרבה יותר מהר לפתרונות בשאלות החשובות בחיינו, ונחגוג חירות אמיתית לא רק בפסח אלא כל השנה כולה.

ביום הולדתו של הרבי נתחזק גם כן במשאת נפשו העיקרית – הציפייה לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.


אהבה לכל יהודי. הרבי מליובאוויטש (צילום: לוי"צ פריידין)

  יש חדש

יום שמזלו גובר

ביום רביעי, י"א בניסן, יצוין יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש (בשנת תרס"ב-1902). זה יום שבו 'מזלו גובר', ועל כן אפשר לבקש בו ברכה ולקבל החלטות טובות. אלפי חסידי חב"ד יפעלו ביום זה בזיכוי יהודים במצוות ובפעילויות לקראת חג הפסח המתקרב.

סדרים בארץ ובעולם

נשלמות ההיערכויות לקראת חג הפסח. בתי חב"ד ברחבי הארץ מחלקים למשפחות נזקקות מאות אלפי חבילות מזון, ובהן מצות שמורות, יין ומצרכי מזון בסיסיים. זה למעשה מפעל 'קמחא דפסחא' הגדול בארץ, והציבור מוזמן להוסיף לתרום לו. כמו-כן ייערכו בע"ה ברחבי הארץ והעולם אלפי סדרים ציבוריים. פרטים על סדרי הפסח בארץ – באתר chabadisrael.co.il, במדור 'סדרי פסח קהילתיים'. פרטי הסדרים ברחבי העולם – באתר chabad.org/seder.

לקראת 2000

לקראת גיליון 2000 של 'שיחת השבוע' אתם מוזמנים להציע הצעות לשינויים שהייתם רוצים לראות בעלון. כמו-כן אתם יכולים לשאול כל מה שתרצו את צוות המערכת, ונשתדל להשיב על כך בגיליון החגיגי. כתבו לנו לאימייל: [email protected].

  שלחן שבת

איך להיות 'קרבן עולה'

הקרבן הראשון שפותח את ספר ויקרא הוא עולה: "אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ". בעבודת הנפש 'קרבן עולה' פירושו התמסרות מלאה לעבודת ה', עם כל כוחות הנפש, בלי להסתפק ב'הקרבת' חלקים מסוימים ממנה בלבד.

ואולם     הדרישה מן האדם להקריב את כל אישיותו לקב"ה, עד שלא יישאר מציאות נבדלת לעצמו, עלולה להבהיל את האדם ולגרום לו לחשוב שמשימה זו גדולה מיכולותיו.

פנייה אל הנשמה

על המילים "אדם כי יקריב מכם", שנאמרו קודם לכן, רש"י מבאר: "כשיקריב, בקרבנות נדבה דיבר העניין". היינו, שאין מדובר כאן בקרבן שאדם חייב להביא לכפרת חטא שעשה, ובמשמעות הרוחנית של קרבן חטאת – שאין הוא נדרש לחזור בתשובה על חטאיו. אלא מדובר בקרבן נדבה שמביא יהודי שלא חטא כלל.

ואכן, הפתיחה של הפרשה, "ויקרא אל משה", בלי ציון אחד משמותיו של הקב"ה, מעידה שזו פנייה מעצמותו יתברך שלמעלה מכל שֵׁם, והיא פונה היישר אל הנשמה האלוקית שביהודי. ברור שבמדריגה זו יהודי איננו מצוי במקום של חטא כלל.

מסירות מוחלטת

בחיבור גבוה כל־כך לקדושה אין שום פלא שהאדם מסוגל להיות 'קרבן עולה', המוגש בנדבה מצידו, ועניינו התמסרות מוחלטת לקב"ה. ועדיין צריך להבין איך מביאים את דרגת הדבקות הזו לידי ביטוי ברבדים החיצוניים יותר של האדם ובחיי היום־יום.

אכן, יש ביהודי ניצוץ אלוקי, ואולם הנשמה הקדושה, שהיא חלק א-לוה ממעל ממש, שוכנת בתוך גוף בשר ודם, לצד נפש בהמית, ולא תמיד האדם מסוגל לפעול מתוך קבלת עול מוחלטת, בלי הבנה והזדהות פנימית עם הדברים. כיצד ישתכנע אדם להקריב את כולו לאלוקות (במיוחד שהדרישה הזו מוצגת ראשונה בספר הקרבנות)?

התענוג והחיוּת

הסוד של קרבן הוא שהחֵלֶב והדם מוקרבים בנפרד. החֵלֶב מייצג את כוח התענוג של האדם והדם את החיוּת. המשמעות היא שאדם צריך להקדיש לעבודת ה' את התענוג שלו ואת החיוּת וההתלהבות. כאשר התענוג מגויס לקדושה, הוא משפיע גם על כוח הרצון.

מזה מובן שכאשר אומרים לאדם שעליו להיות קרבן עולה, אין הכוונה שעליו לבטל את מציאותו מכול וכול. עליו להקדיש את חלבו ודמו, היינו שהכוחות המניעים אותו, החיוּת והתענוג, יוקדשו לקב"ה. שהאדם יתענג מעשיית מצווה ומלימוד תורה, ויקיים אותם בחיוּת ובחשק. ואדם בר-דעת גם מבין היטב שאין להשקיע את התענוג שלו בעניינים גשמיים, כמו אכילה ושתייה ותאוות חולפות, אלא לבחור בדברים בעלי ערך נצחי – תורה ומצוות, ועל־ידי זה נעשים 'קרבן' לקב"ה.

(תורת מנחם, כרך סז, עמ' 425)

  מן המעיין

קרבן עולה

רמזים

"אם עולה קרבנו" (ויקרא א,ג). 'עולה' – ראשי תיבות "והינחם על הרעה לעמך". 'אשם' – "שוב  מחרון אפך".

(מגנזי החסידות)

כפרת המחשבה

למה העולה נזכרה ראשונה מבין הקרבנות? כי העולה באה לכפר על הרהורי הלב, על מחשבות רעות, והמחשבה תמיד קודמת למעשה.

(רבנו בחיי)

הקרבת הרצון

"אם עולה קרבנו... יקריב אותו לרצונו" (ויקרא א,ג). אם אדם רוצה להגביה את עצמו משפל המדריגה, להתעלות ולהתרומם – "יקריב אותו לרצונו": יקריב את רצונו לפני ה'.

(המגיד ממזריטש)

בטל רצונך

צריך להקריב את הרצון לפני ה', "בטל רצונך מפני רצונו". עיקר הכוונה בקרבן לבטל ולהקריב את הרצון לעבודת ה'. שכל הכוחות החומריים והרוחניים ייכנעו ויימסרו לעבודת ה'.

(הכתב והקבלה)

נתינה בלב שלם

בעולת צאן נאמר "זכר תמים יקריבנו", ולא נאמר "לפני ה'" כמו בעולת הבקר. לפי שקרבן הבקר יקר, ודרכו של המנדב דבר שדמיו מרובים, שהוא מתעצב בשעת הנתינה, הרבה יותר ממי שמנדב דבר בעל ערך מועט, כמו צאן. לכן הזהיר בעולת הבקר שתהיה 'לרצונו', שייתן אותה בפנים מאירות, ויעלה על ליבו שהנה הוא מגיש ומקטיר את רוחו ונשמתו לפני ה', ולא לפני מלך בשר ודם.

(אברבנאל)

למשוך ולהעלות

"ושחט את בן הבקר" (ויקרא א,ה). אין 'ושחט' אלא 'ומשך'. השחיטה 'מושכת' ומעלה את הבהמה ומכשירה אותה שתוכל להיעשות דמו ובשרו של האדם האוכלה. ואף ברוחניות הדברים כן, ב'שחיטת' הנפש הבהמית: יש 'למשוך' ולהעלות אותה עד שתוכל להפוך ל'חלק' מהנפש האלוקית.

(הרבי מליובאוויטש)

רחצה פנימית

"וקרבו וכרעיו ירחץ במים" (ויקרא א,ט). כל הקרבנות אינם מועילים כל עוד האדם לא רחץ את קרבו ואת כרעיו מן העבירה.

(רבנו אפרים)

העיקר האש

לא ההקרבה עיקר, ואף לא ההקטרה, שהרי אין חפץ לה' בעולה וזבח. אלא "אישה ריח ניחוח לה'" – תכלית הכול היא האש של המצווה, ההתלהבות והשמחה שבה. זו עיקר המצווה, והיא עולה לרצון ולנחת רוח לפניו.

(רבי חיים-חייקל מאמדור)

  אמרת השבוע

ברכה טובה

אחד מזקני החסידים, ששימש שליח דרבנן לאיסוף כספים להחזקת התורה, ביקר פעם אחת בטורונטו ופגש שם בני זוג שטרם נפקדו בפרי בטן, אף שחלפו שנים מאז נישואיהם. הוא לקח מהם את שמותיהם, כדי להזכירם לברכה לפני הרבי מליובאוויטש.

בשובו לניו-יורק עמד בפתח חדרו של הרבי, וכאשר הרבי שב מהתפילה, אמר שהוא חוזר עכשיו מטורונטו ומבקש ברכה לילדים בעבור בני זוג ששמותיהם כך וכך.

הרבי השיב לו: "אזכיר על הציוּן". היינו שיתפלל על כך בציוּן חותנו, הרבי הריי"צ. החסיד הגיב: "רבי, אני מבקש ברכה אמיתית!". הרבי הביט בו ולא הגיב ונכנס לחדרו.

כעבור שנה נסע החסיד שוב לטורונטו, ופגש שוב את בני הזוג. הפעם ביקשו ממנו לבשר לרבי כי הברכה מתקיימת. בשובו המתין שוב ליד פתח חדרו של הרבי ובישר לו את הבשורה. הרבי חייך ואמר: "נו, 'אזכיר על הציוּן' היא ברכה טובה?"...

  גאולהפדיה

הגאולה כלידה

לֵדָה. הגאולה מתוארת במקומות רבים כלידה. חבלי המשיח מכונים 'חבלי לידה', ככתוב (הושע יג,יג): "חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבֹאוּ לוֹ". על צרות הגלות נאמר: "כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה" (ישעיה לז,ג). הגאולה עצמה מכונה 'לידה': "כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ" (ישעיה סו,ח).

גם על המשיח נאמר שהוא עובר מעין 'לידה'. על הפסוק (תהילים ב,ז) "בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" הזוהר אומר (בלק, עמ' רג,ב) שמדובר על לידת משיח בן-דוד. במדרש תהילים מובא שבעת הגאולה יהיה המשיח כאדם שנולד מחדש: "וכד תיתי שעתיה (=וכשתבוא שעתו) אמר להם הקב"ה, עליי לבראותו בריאה חדשה".

למה בעצם שמחים על הלידה, והלוא כשהעובר היה במעי אימו היה במצב נעלה ביותר, כדברי חז"ל (נידה ל,ב) שאז "מלמדין אותו כל התורה כולה"?! אלא שלפני הלידה הוא היה עובָּר, שמקבל הכול מן המוכן, ניזון ממה שאימו אוכלת ושותה. אחרי הלידה מתחילה עבודתו העצמית של האדם, כשהוא משיג דברים בעבודתו שלו.

זה גם הקשר בין יום הולדת לבין הגאולה. מעלת הגאולה העתידה על הגאולות שקדמו לה, שהיא תבוא בזכות עבודתם של בני ישראל בתקופת הגלות, שבה זיככו את העולם והכינו אותו לקראת הגאולה. זה עניינו של יום הולדת, שבו מתחילה עבודתו של האדם בזיכוך עצמו והעולם שסביבו, כחלק מהמשימה הכללית של הפיכת העולם להיות 'דירה' לקב"ה.

 מפיצים באהבה

שלומי שרגא

בן 45

תושב פרדסיה

מהנדס אלקטרוניקה במקצועו. מפיץ את 'שיחת השבוע' בבתי הכנסת בפרדסיה, וגם ביישוב הסמוך, צור משה

אני תושב נהריה במקור, מבית לא-דתי, ואשתי מסורתית. לפני כשנתיים התחלתי להתחזק וללמוד חסידות, ואני מהמתפללים הקבועים בבית חב"ד.

ההפצה של העלון התחילה בהחלטה של רעייתי, שרצתה להפיץ דברי תורה ויהדות. התחלנו להפיץ את עלון 'פרשה', ובהמשך גם את 'שיחת השבוע'. לפעמים היא מחלקת, לפעמים אני ולפעמים שנינו יחד.

אני מקבל תגובות חמות מאוד. הבאתי פעם אחת את העלון לבית הכנסת התימני, בחלק הישן של היישוב, וישב שם אברך ואמר לי: "אתה לא יודע איזה אור אתה מכניס פה. עד כמה אנשים מחכים לקבל את העלון ולקרוא אותו".

גם אם אנחנו נוסעים לכמה ימים אנחנו מקפידים שהעלון יחולק. אני זוכר שפעם אחת, לפני שהתחלתי להפיץ, העלון לא הגיע, ואמרתי לשליח חב"ד אצלנו, הרב מאיר מור-יוסף, שבלי 'שיחת השבוע' השבת אינה שבת. אנחנו בהחלט יודעים עד כמה העלון הזה חשוב לאנשים.

  מעשה שהיה

מבט לעתיד – "יהיה טוב!"

מנחם ניסה לשמור על הומור. "לא נורא, בין כה וכה אין לי מוח...", אך הרופא לא נטה להתלוצצויות. "יש לך פגיעה במוח. כעת אשחרר אותך, אבל עליך לעבור בדיקת אם-אר-איי בהקדם"

"מר פומרנץ, אתה מוכרח להתפנות לחדר מיון", אמר הרופא. הדברים נפלו על ראשו של מנחם פומרנץ כרעם ביום בהיר.


מנחם פומרנץ

זה קרה לפני שלוש שנים, באדר-ב תשפ"ב (2022). מנחם, המתגורר בפלטבוש שבברוקלין ניו-יורק, החל לסבול מכאב קל במרכז הראש, ואליו הצטרף כאב עמום באוזניים ובגרון. הוא לא ייחס לזה משמעות רבה. "אני עובד באטליז, וזו העונה העמוסה בשנה, לקראת הפסח", אמר לעצמו. "אינני יכול להרשות לעצמי להיות חולה עכשיו".

הוא נשאר בעבודה עד סוף היום, מתעלם מהכאב שגבר והלך. כשחזר הביתה נטל משככי כאבים, אך הם לא הועילו. כשהכאב לא הרפה, החליט לגשת למרפאה.

הרופא בחן אותו בקפידה. בסיומה אמר בארשת פנים רצינית שהבדיקה מעלה חשש של ממש, וכי עליו לגשת מייד לחדר מיון.

מנחם תהה: "ממתי הולכים לחדר מיון בגלל כאב ראש?!". "ובכן", השיב הרופא, "יש לי יסוד לחשוש שמתפתח אצלך שבץ מוחי".

מילות הרופא היכו בו. כשעדכן את חבריו, לא התמהמהו והזעיקו מייד 'הצלה'. בתוך דקות פונה לחדר המיון הקרוב.

במהלך הלילה עבר מנחם סדרת בדיקות, ובהן בדיקת סי-טי. הרופא עיין בתוצאות הבדיקה ואמר בכובד ראש: "מר פומרנץ, אנחנו רואים פגיעות במוח שלך".

מנחם ניסה לשמור על הומור. "לא נורא, בין כה וכה אין לי מוח...", אך הרופא לא נטה להתלוצצויות. "יש לך פגיעה במוח. כעת אשחרר אותך, אבל עליך לעבור בדיקת אם-אר-איי בהקדם".

כשיצא מחדר המיון כבר הפציע הבוקר. הדבר הראשון שעשה היה להתקשר לרבו, הרב יוחנן מרוזוב. "כבוד הרב", לחש בקול רועד, "משהו חמור מאוד קורה לי...".

הרב מרוזוב האזין בשקט לסיפורו, אך לא הצטרף לפסימיות של ידידו. "מנחם, אל תדאג", אמר בקול רגוע ובטוח. "נלך יחד לציוּן הקדוש של הרבי, והכול יהיה בסדר".

מנחם הסכים. "אלך איתך ברגע שתוכל", אמר.

למחרת בבוקר צלצל הטלפון שלו. זו הייתה שיחה מהמרכז הרפואי. "מר פומרנץ, קבענו בעבורך תור לבדיקת אם-אר-איי". מנחם הופתע לגלות שהבדיקה נקבעה לעוד ארבעה שבועות, אחרי חג הפסח.

"זה נקרא בדיקה דחופה?!", גיחך לעצמו במרירות. הוא לקח את הניירת הרפואית ויצא לפגישה דחופה עם רופאו האישי.

הרופא עיין במסמכים. "אכן, רואים בבירור פגיעה במוח. יש לך שם גידול, למרבה הצער", אמר. "אסדר לך בדיקת אם-אר-איי דחופה, בתוך ארבעים ושמונה שעות".

ליבו של מנחם הלם בפראות כששמע את המילה שבה השתמש הרופא. זו המחלה האיומה. פחד מצמית מילא את ליבו.

מנחם התקשר מייד לרב מרוזוב. "הרופא שלי אומר שיש לי את המחלה הממארת. אני מבועת לחלוטין. אנחנו חייבים ללכת לציוּן של הרבי". הרב מרוזוב הציע שילכו יחד בלילה שלפני הבדיקה.

בשעה אחת וחצי בלילה צלצל הרב מרוזוב אל מנחם, והשניים יצאו אל ציוּן הרבי, ברובע קווינס שבניו-יורק.

כשהגיעו אל המתחם עזר הרב מרוזוב למנחם לכתוב את 'פדיון הנפש'. "בוא ניכנס יחד לציוּן", אמר לו הרב, "אעמוד והתפלל לצידך".

אחרי הכנה מתאימה נכנסו השניים לציוּן. באותה שעה היו שם כעשרים אנשים, שקועים בתפילתם. מנחם החל לקרוא את התפילות ב'מענה לשון', כמקובל.

כשהגיע לקטע הפותח במילים "שלום עליכם אדוננו מורנו ורבנו, עליכם השלום", חש פתאום תחושה חזקה שלא הצליח לפענח את פִּשרה. "אינני יכול להסביר זאת. זו הייתה תחושה חזקה מאוד של יראה עמוקה. הרמתי את ראשי וראיתי שכל האנשים שהיו שם נעלמו. עכשיו היינו שם אני והרבי בלבד".

ליבו נפתח. הייתה לו הרגשה שהרבי מחזיק בידו ממש ומקשיב לו. מעיין דמעותיו נפרץ. "זה פשוט לא יכול לקרות... יש לי ילדים בבית...".

למחרת בבוקר עשה את בדיקת האם-אר-איי. בשעה שתים-עשרה בצוהריים קיבל שיחת טלפון מרופאו הפרטי. "מר פומרנץ, כל מה שאנחנו רואים בבדיקות זה מוח, מוח בלבד!".

מנחם לא האמין למשמע אוזניו. הרופא הוסיף ואמר: "אין לך שום גידול, הכול תקין לגמרי. אבל אינני מצליח להבין את זה. בעצמי ראיתי את בדיקת הסי-טי שהראתה פגיעות ברורות במוח, ועכשיו אין לך שם כלום!".

"אומר לך מה קרה בינתיים", השיב מנחם לרופא, "הלכתי לציוּן של הרבי מליובאוויטש"...


"הרבי הביט בי ואמר: 'יהיה טוב!'. ואכן, ברוך השם הכול טוב!".

ומנחם מוסיף: "כשהייתי בגיל עשרים בערך הלכתי לקבל מהרבי 'כוס של ברכה', במוצאי אחד החגים. כשהגיע תורי מזג לי הרבי מעט יין לכוס, ובאופן חריג אמר לי משהו, אך לא הצלחתי לשמוע את דבריו, והמשכתי הלאה. המזכיר סימן לי לחזור ולהושיט את היד האוחזת בכוסית. הרבי מזג לתוכה יין שנית, ואז הביט בי ואמר: 'יהיה טוב!'. ואכן, ברוך השם הכול טוב!".

(באדיבות מיזם 'Rebbe Story')

  רציתי לשאול

עם הרב מרדכי-מנשה לאופר

שליח חב"ד ורב רובע יא באשדוד

האם יש עניין לציין ימי הולדת של מי שכבר אינם בין החיים?

יום ההולדת הוא יום גדול וחשוב בחיי האדם. בספר 'היום יום' (בי"א בניסן) נאמר: "ביום ההולדת על האדם להתבודד, ולהעלות זיכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תיקון ותשובה – ישוב ויתקנם".

נהוג לעלות לתורה בשבת שלפני יום ההולדת, או ביום ההולדת עצמו (אם הוא יום קריאה בתורה), ולהוסיף ביום זה בלימוד התורה, בנתינת צדקה ובכל ענייני טוב וקדושה, על-פי ציווי התורה "מעלין בקודש".

בכמה מקומות מוסבר שגם אחרי פטירתו של אדם יש עניין של המשכיות הזמן שנשמתו חייתה כאן בעולם הזה. גם אחרי פטירתו נמנות שנותיו לפי סדר הזמן שלמטה, כהמשך לשנות הולדתו. או כפי שההלכה מבטאת זאת במושג "יש בֶּגֶר בקבר".

ואכן, חז"ל מציינים ימי הולדת של צדיקים שנים רבות אחרי הסתלקותם. כך למשל במדרש (תנחומא ס"פ פקודי) בהקשר הולדתו של יצחק. אף ניצחונו של עם ישראל על גזירת המן נבע מכך שמשה רבנו נולד בחודש אדר, והדבר הפך את החודש כוחו לחודש של מזל וברכה לעם ישראל (מגילה יג,ב). בחסידות מציינים את ח"י באלול, יום הולדתם של הבעש"ט ואדמו"ר הזקן, בעל התניא.

הורים שבנם נפטר בחודש כסלו תשמ"ח שאלו את הרבי מליובאוויטש, הואיל ויום הולדתו חל בכ"ד בסיוון – האם אפשר לציין יום זה על-פי מנהגי יום ההולדת הניתנים לביצוע. הרבי השיב: "נתינות לצדקה (בגימטרייה של שם המנוח) והתוועדות חסידית".

מכאן אפשר להסיק, שגם אצל אנשים כערכנו יש דרכים לציין יום הולדת גם אחרי מאה ועשרים שנות החיים בעולם הזה.

  פינת ההלכה ומנהג

כשערב פסח חל בשבת

שאלה: מה הם השינויים בהכנות לפסח, כאשר ערב פסח חל בשבת?

תשובה: תענית הבכורים מוקדמת ליום חמישי י"ב בניסן. התענית חלה על כל בכור וכן על מי שבנו הקטן בכור. אך נהגו להיפטר מהתענית על-ידי השתתפות בסעודת מצווה, כגון סיום מסכת (יש מחמירים להשתתף בסעודת מצווה גם ביום שישי).

ביום חמישי בערב – בדיקת חמץ. מי ששכח, יבדוק ביום שישי, ואם שכח גם אז - יבדוק במוצאי השבת, קודם עריכת הסדר. אך אם ביטל את החמץ בזמן (עד בוקר שבת בשעה 11:35 באזור ת"א, לפי שעון הקיץ) לא יבדוק אלא במוצאי החג הראשון. לאחר הבדיקה שלפני פסח מבטלים את החמץ, כבכל שנה.

ביום שישי אומרים בתפילת שחרית 'מזמור לתודה'. נוהגים למכור את החמץ בשעה מוקדמת, כבכל שנה. יש לכלול במכירת החמץ גם את פח האשפה שבחצר. אחרי ארוחת הבוקר משאירים מינימום חמץ לשתי סעודות השבת (רצוי להשתמש בפיתות, שאינן מתפוררות), ואת שאר החמץ עם מה שנמצא בבדיקה אמש – שורפים, בלי לומר את נוסח ביטול חמץ. את שריפת החמץ עושים עד השעה 11:34, ולדעת רבנו הזקן עד חצות, 12:42. מי ששכח לשרוף חמץ – יכול לעשות זאת עד כניסת השבת.

מותר לעשות מלאכה, להסתפר ולקצוץ ציפורניים כל היום – ולא כבערב פסח.

הכנות לשבת: יש לייחד מקום שבו יאכלו חמץ בסעודות השבת בבוקר. יש להשאיר נר נשמה דלוק או להבה בכיריים להדלקת נרות החג במוצאי השבת.

את ה'זרוע' יש לצלות בערב שבת, וכמו-כן לבשל את הביצה ולהכין את החרוסת ומי המלח. יש לזכור להפריש חלה מן המצות, אם לא הפרישו קודם לכן.

מקורות: שו"ע סי' תמד ונו"כ. ספר 'ערב פסח שחל בשבת'. שלחן מנחם ח"ב סי' רכט. לוח כולל חב"ד. לוח דבר בעתו.

  חיים יהודיים

"את אבא עדיין צריכים שם"

הוא חזר מסיביר, שבה נכדו חגג בר-מצווה, וראה מעגל דורות נסגר. האדריכל גורליק חוזר למסע משפחתי מרתק, ומשחזר 'יחידות' אצל הרבי, שהובילה למשימה מיוחדת באלמטי

תעודת זהות. ר' מרדכי גורליק, בן 81, יליד סמרקנד שבבריה"מ לשעבר, מהנדס ואדריכל במקצועו. עלה לארץ בשנת תשל"א, תושב שכונת חב"ד בקריית מלאכי. אב לשמונה וסב לנכדים ולנינים, כן ירבו. שב זה עתה מביקור בסיביר, אחרי חנוכת מקווה טהרה בבית חב"ד שמנהל בנו, הרב ירחמיאל, וחגיגת בר-מצווה לנכדו נטע.


במקום שבו עינו יהודים. ר' מרדכי ונכדו

סגירת מעגל. דמעות חמות זלגו מעיניי כשראיתי בטיומן הקפואה את נכדי מניח תפילין במקום שבו סביו וסבתותיו סיכנו את נפשם על שמירת מצוות במחתרת. שם, בסיביר, נסגר מעגל של דורות, מאפילה לאורה.

נקודת שיא. כשהקהל התאסף סביב נכדי, והרב הראשי לרוסיה, הרב בערל לאזר, קבע מזוזה בבית חב"ד החדש, עם חנוכת המקווה שזכיתי לתכנן – הרגשתי שהנשמה של סיביר מתעוררת מחדש. פעם רדפו אותנו שם על יהדותנו, והיום נכדי עומד בגאון, כנער יהודי חסידי. בעבורי זו הייתה נקודת שיא של מסע משפחתי מרתק.

שאלה ותשובה. חיינו בטשקנט שבאוזבקיסטן. חלום היציאה מבריה"מ נראה רחוק. אבי היה אסיר שמונה שנים במחנה עבודה בסיביר. בקשותיו להיתר יציאה נענו שוב ושוב בסירוב. בדרך-לא-דרך שלח מכתב לרבי מליובאוויטש וביקש ברכה. תשובת הרבי הגיעה במכתב ששיגר בן-דוד שהתגורר בניו-יורק: "סעו לאלמטי (אז בירת קזחסטן), השתטחו על קבר אבי (רבי לוי-יצחק) והישועה תבוא". יצאנו לדרך – אבא, שני אחיי ואני.

היתר יציאה. באלמטי, אחרי שהתפללנו מעומק הלב, צילמנו את הציּון מכל זווית אפשרית. זמן קצר לאחר מכן אחי הגדול ואני קיבלנו היתרי יציאה, אבל הוריי ואחי הקטן לא. עלינו לארץ בכ״א במנחם-אב תשל״א, ותשוקתי הגדולה הייתה לנסוע לרבי.

תעלומה. בערב יום כיפור תשל"ב הגעתי לניו-יורק. ראיתי את הרבי כשבירך את הקהל בברכות של ערב יום הכיפורים. הספקתי לקבל פרוסת עוגה מידו. ב'יחידות' הראשונה ביקשתי ברכה בעבור הוריי ואחי. הרבי השיב: "את אבא עדיין צריכים שם". המילים האלה היו בעיניי תעלומה.

תמונות. אחרי חודש תשרי נכנסתי שוב ל'יחידות', והתמונות מאלמטי בידי. הרבי התבונן בהן בעזרת זכוכית מגדלת. שאל: מה המרחק לקברים הלא-יהודיים? מי קבור לידו? עניתי מה שידעתי. ופתאום הרבי הפנה את מבטו אל החלון, וקולו היה רך כתפילה: "אפשר להעתיק את הציון לניו-יורק? האם היה תקדים כזה?". אחרי שתיקה ארוכה הפטיר: "שיישאר כך... ואבקש למסור לאביך שרצוני לשפץ את המצבה".

הוראות. הרבי מסר לי שורת הוראות: אבן חדשה, נוסח זהה לקיים, להשאיר את ה'מגן דוד', לחבר את האבן במלט בלבד, בלי ברגים. שהחרט יהיה שומר שבת. שירשמו את כל ההוצאות והוא ישלם הכול.

הביצוע. אבי קיבל את ההוראות והחל לפעול. חרט שומר שבת לא נמצא. לבסוף נמצא יהודי, גבריאל שמו, שאביו היה חרט והוא ראה אותו בעבודתו. אבא הציב תנאי: טבילה יומית במקווה. אחרי שחרט שתי שורות – חלה. אבל אבא הכריז: "יש ברכה מהרבי, תבריא!". הוא החלים, והמצבה הושלמה.

נס החיים. שנים אחר-כך פגשתי את נכדו של גבריאל, בכינוס השלוחים העולמי. הוא שליח בווינה. הנכד אמר לי: סבא היה חולה סופני, ובזכות המצבה חי עוד שלושים שנים. מייד אחרי השלמת המצבה, בטבת תשל"ב, קיבלו הוריי ואחי היתר יציאה. זה היה פלא ממש!

תשלום שכר. אבי ואחי נסעו לרבי לי"א בניסן תשל"ב. לקראת חג הפסח קיבלו ארבע מצות שלמות מהרבי, וב'יחידות' אמר להם: "מה שעשיתם למעני – אני משלם. ומה שעשיתם בעבור יהודים – הקב״ה ישלם מידו המלאה והפתוחה". הרבי דרש לקבל את רשימת ההוצאות ושילם אותן במלואן.


ר' מרדכי גורליק ובנו מקבלים 'כוס של ברכה' מיד' הרבי


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)