עם הרב מרדכי-מנשה לאופר
שליח חב"ד ורב רובע יא באשדוד
האם יש עניין לציין ימי הולדת של מי שכבר אינם בין החיים?
יום ההולדת הוא יום גדול וחשוב בחיי האדם. בספר 'היום יום' (בי"א בניסן) נאמר: "ביום ההולדת על האדם להתבודד, ולהעלות זיכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תיקון ותשובה – ישוב ויתקנם".
נהוג לעלות לתורה בשבת שלפני יום ההולדת, או ביום ההולדת עצמו (אם הוא יום קריאה בתורה), ולהוסיף ביום זה בלימוד התורה, בנתינת צדקה ובכל ענייני טוב וקדושה, על-פי ציווי התורה "מעלין בקודש".
בכמה מקומות מוסבר שגם אחרי פטירתו של אדם יש עניין של המשכיות הזמן שנשמתו חייתה כאן בעולם הזה. גם אחרי פטירתו נמנות שנותיו לפי סדר הזמן שלמטה, כהמשך לשנות הולדתו. או כפי שההלכה מבטאת זאת במושג "יש בֶּגֶר בקבר".
ואכן, חז"ל מציינים ימי הולדת של צדיקים שנים רבות אחרי הסתלקותם. כך למשל במדרש (תנחומא ס"פ פקודי) בהקשר הולדתו של יצחק. אף ניצחונו של עם ישראל על גזירת המן נבע מכך שמשה רבנו נולד בחודש אדר, והדבר הפך את החודש כוחו לחודש של מזל וברכה לעם ישראל (מגילה יג,ב). בחסידות מציינים את ח"י באלול, יום הולדתם של הבעש"ט ואדמו"ר הזקן, בעל התניא.
הורים שבנם נפטר בחודש כסלו תשמ"ח שאלו את הרבי מליובאוויטש, הואיל ויום הולדתו חל בכ"ד בסיוון – האם אפשר לציין יום זה על-פי מנהגי יום ההולדת הניתנים לביצוע. הרבי השיב: "נתינות לצדקה (בגימטרייה של שם המנוח) והתוועדות חסידית".
מכאן אפשר להסיק, שגם אצל אנשים כערכנו יש דרכים לציין יום הולדת גם אחרי מאה ועשרים שנות החיים בעולם הזה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
