"כָּל הָאֻמָּנִין – שׁוֹמְרֵי שָׂכָר הֵם" (הלכות שכירות י,ג)
ראובן מסר מכשיר לתיקון, ושילם מראש את עלות התיקון. לאחר מכן נגנב המכשיר מהמעבדה. לכאורה דינו של בעל המעבדה נגזר מדברי הרמב"ם הנזכרים: "האומנין – שומרי שכר הם". אם כן, חובתו לשלם על הגניבה.
אלא שדין זה דורש הסבר: מאחר שהאומן מקבל שכר רק על התיקון עצמו, ואינו מקבל שכר נוסף בעבור שמירת החפץ, מפני מה הוא מוגדר 'שומר שכר'?
הפוסקים נחלקו בביאור העניין:
יש אומרים כי עצם הימצאות החפץ בידיו היא בגדר טובת הנאה, שכן כך מתאפשרים התיקון והתשלום המתקבל תמורתו. הנאה זו כמוה כשכר שמתקבל תמורת השמירה.
ויש המבארים בדרך אחרת. החזקת החפץ בידי האומן היא כעין עירבון, המבטיח כי התשלום יתבצע בלי עיכובים, בלי שיזדקק 'לרדוף' אחר בעל החפץ.
ההבדל בין ההסברים יתבטא במקרה הנזכר, שבו התשלום נעשה מראש:
לפי ההסבר הראשון, אין משמעות למועד התשלום, והאומן מוגדר שומר שכר גם אם כבר קיבל את התשלום; ואולם לפי ההסבר השני – בעל המעבדה יהיה פטור במקרה זה, משום שמרגע שקיבל את התשלום, אין לו עוד כל הנאה בהחזקת החפץ. מעתה יש להחשיבו שומר חינם ולא שומר שכר, ואם כן, הוא פטור במקרה של גניבה (פתחי תשובה חו"מ שו,א). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
