הנתינה והתמורה
"לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" (בראשית מט,י). יהודה יעניק לעולם מחוקקים, מורי דרך, נושאי תרבות, מפיצי אור. ומה גומלים לו על כך? – שלא יסור ממנו השבט – ילקו אותו, ירדפו אותו ויענו אותו בלי הפסק ובלי רחמים.
(קול יהודה)
המשיח מוכן ומזומן
ה'שבט' – עטרתו של המלך המשיח – לא סר. הוא מונח מוכן ומזומן לכל שעה. ביום שחרב בית המקדש נולד הגואל, והוא מוכן לבוא כל יום. המניעה רק בנו. במעשינו תלוי הדבר.
(שבט מוסר)
זכות התמיכה
"זבולון לחוף ימים ישכון" (בראשית מט,יג). אף-על-פי שיששכר היה גדול מזבולון, ואף-על-פי שיששכר היה עוסק בתורה וזבולון במשא ומתן, נזכר זבולון בברכות תחילה, הן בברכות יעקב הן בברכות משה. התומך בבן תורה ומקיימו, עומד במדריגה גבוהה מבן התורה עצמו, וזוכה בשני העולמות.
(זוהר)
מעלת הענווה
"יששכר חמור גרם" (בראשית מט,יד). איתא בספרים ש'חמור' ראשי תיבות חכם מופלג ורב רבן. החמור, שמוכן תמיד לשאת משא כבד ואינו מתנגד לשום דבר, מסמל את שיא השפלות וההכנעה. כשאדם קונה בנפשו מידת ענווה וביטול זו – הוא זוכה להצלחה מופלגה בלימוד התורה. כמאמר "ונפשי כעפר לכול תהיה" ועל-ידי זה יתקיים "פתח ליבי בתורתך".
(רבי לוי-יצחק שניאורסון)
דיין ושונאיו
"דן ידין עמו... לישועתך קיוויתי ה'" (בראשית מט,טז-יח). כל דיין או מנהיג העוסק בצורכי ציבור נזקק לסייעתא דשמיא, ל"ישועתך קיוויתי", שכן על-פי רוב הוא מקים עליו שונאים רבים.
(כלי יקר)
נדיבות שלמה
"מאשר שמנה לחמו והוא ייתן מעדני מלך" (בראשית מט,כ). זו המידה הנעלה ביותר של צדקה ונדיבות לב: "מאשר שמנה לחמו" – הוא עצמו לחמו מספיק לו; ואילו לצורכי הזולת – "ייתן מעדני מלך".
(אלשיך)
תופר ומחבר
"בן פורת יוסף" (בראשית מט,כב). 'פורת' אותיות 'תופר'. יוסף, שהיה נשמה דאצילות, עניינו לחבר ולקשר – 'לתפור' את עולם האצילות עם העולמות שלמטה ממנו, שיהיה גילוי אור אלוקי למטה כמו למעלה.
(לקוטי תורה)
הפיכת הבהמה
"בנימין זאב יטרף" (בראשית מט,כז). בנימין נקרא "בן אחר" (בראשית ל,כד), היינו העבודה של הפיכת בחינת 'אחר', את הנפש הבהמית, לבחינת 'בן'. זהו שנמשל לזאב, הטורף את ה'בהמה'.
(אור התורה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
