"הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ בְּאֶלֶף זוּז וְנָתַן לוֹ מִקְצַת הַדָּמִים, וְהָיָה יוֹצֵא וְנִכְנָס וְתוֹבֵעַ שְׁאַר הַדָּמִים... לֹא קָנָה הַלּוֹקֵחַ אֶת כֻּלָּהּ" (הלכות מכירה ח,א)
הלכה זו משמשת בסיס לדיון בהקשר מכירת חמץ לגוי בערב פסח. הלוא החמץ שווה סכום רב, והגוי אינו משלם בעת הקנייה את דמי כולו. הקניין נעשה אפוא בנתינת סכום סמלי בלבד.
תשלום כזה בעייתי למדיי, כמבואר בהלכה שלפנינו, שכאשר הקונה שילם מקצת הסכום בלבד, והמוכר אינו סמוך ובטוח שישלם לו את השאר – אין המכירה חלה. והרי גם במכירת חמץ המוכר אינו בטוח שהגוי ייתן לו בסוף את מלוא הסכום, כשאין שום עירבון לכך.
בעקבות זאת תיקן ה'נודע ביהודה' שיש לסכם עם הגוי בשעת הקנייה שהמוכר זוקף את שאר דמי המכירה כהלוואה. מבואר בגמרא שבאופן זה הקניין מועיל, שהרי הדבר נחשב כאילו התשלום התקבל במלואו, אלא שהמוכר החליט ביוזמתו להעניק הלוואה לקונה.
ואולם לדעת אדמו"ר הזקן תקנה זו אינה מועילה. אפשר להוכיח זאת, בין השאר, מלשון הרמב"ם, שסתם וכתב שנתינת מקצת הדמים אינה מועילה, ולא הביא אפשרות להפוך את דמי המכירה להלוואה (חידושי צמח צדק קמח,ג).
לפיכך תיקן אדמו"ר הזקן שהמכירה תיעשה באופן שיהודי אחר יקבל עליו ערבות שהגוי ישלם את החוב. כך המוכר יהיה סמוך ובטוח בתשלום הדמים (הלכות מכירת חמץ לאדמו"ר הזקן). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
