נקמת שמעון ולוי באנשי שכם על חטיפת דינה הביאה את יעקב אביהם לגעור בהם: "עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ". לכאורה נראה שמורת רוחו של יעקב הייתה על עצם המעשה, אבל מפירוש רש"י עולה שהגערה הייתה על שלא נועצו בו.
על הפסוק "וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי" רש"י מפרש: "בניו היו, ואף־על־פי־כן נהגו עצמן שמעון ולוי כשאר אנשים שאינם בניו, שלא נטלו עצה הימנו". מכאן שהתרעומת של יעקב על השניים לא הייתה על עצם הריגת אנשי שכם, אלא על שלא נטלו רשות ממנו.
עונש מתחייב
מזה משמע שאנשי העיר שכם התחייבו מיתה על-פי דין. לפי הרמב"ם, אחת משבע מצוות בני נח היא מינוי דיינים ושופטים בכל מקום ומקום, שיבטיחו התנהלות על-פי צדק ויושר. מכיוון ששכם חטף את דינה ועינה אותה, ואנשי העיר ידעו זאת ולא דנו אותו – עברו על מצוות דינים והתחייבו מיתה.
הרמב"ן חולק על הרמב"ם. לדעתו, עבירה על מצוות דינים אצל בני נח אינה מחייבת מיתה. אך גם הוא סבור שאנשי העיר היו חייבי מוות על חטאים חמורים אחרים שנבעו מאורח חייהם הקלוקל, אלא שקודם לכן לא היה זה עניינם של בני יעקב, ועכשיו נפרעו מהם על כך בעקבות הפגיעה בדינה.
למנוע חילול השם
לפי שתי הדעות עולה שאין מקום לטענה כלפי שמעון ולוי על עצם הריגת אנשי שכם, וגם לא מצאנו בחז"ל הבהרה בסגנון "כל האומר שמעון ולוי חטאו אינו אלא טועה", כפי שאמרו "כל האומר ראובן חטא" (שבת נה,ב); משום שעל שמעון ולוי אין מקום לטעות ולחשוב שחטאו.
טענת יעקב כלפיהם הייתה על שפעולתם הייתה כרוכה במרמה, וזו גרמה חילול השם. היה עליהם לנהוג בדומה לסיפור הגבעונים, שהשיגו במרמה ברית שלום עם יהושע, וכאשר התגלתה התרמית, לא הרג אותם יהושע, אף-על-פי שזה צו התורה, כדי שלא לגרום חילול השם. בני יעקב היו צריכים לומר לאנשי שכם שהם בני מוות ולא להטעות אותם ולדרוש מהם להימול, ואז להיפרע מהם.
אשמת הכעס
בברכותיו לבניו לפני פטירתו יעקב מוכיח את שמעון ולוי: "כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ". לכאורה, אם רצונו לבטא את חומרת מעשיהם, מדוע הוא אומר "הרגו איש" בשעה שחיסלו עיר שלמה?! ומדוע רש"י מפרש את "ארור אפם" ש"לא קילל אלא את אפם" (כעסם) ולא אותם עצמם?
ההסבר שלעיל מסביר זאת. יעקב לא הוכיח את בניו על עצם המעשה, אלא על הדרך שבה נעשה. "הרגו איש", אומר יעקב, כל אנשי שכם היו בעיניהם של שמעון ולוי כאיש אחד, היינו שלא פחדו מהם כלל. אם כן, מדוע פעלתם במרמה? "כי באפם" – באתם לכלל כעס, וזה גרם לטעות שלכם. לכן "ארור אפם" – הקללה היא רק על אפם, על הכעס, שגרם להם לפעול בדרך שבה פעלו.
(תורת מנחם, כרך מא, עמ' 340) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
