" כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – מְטַמְּאִין בְּגָדִים... וּטְעוּנִין טְבִילָה" (הלכות פרה אדומה ה,א)
בפינה הקודמת הוזכרה שיטת הרמב"ם שגם למצוות המוגדרות 'חוקים' יש טעם. בעל ספר החינוך פותח את דבריו על הפרה האדומה במילים אלה: "אף-על-פי שמלאני ליבי לכתוב רמזים מטעמי המצוות... במצווה זו רפו ידי ואירא לפצות פי עליה כלל גם בפשט, כי ראיתי לרבותינו ז"ל האריכו הדיבור בעומק סודה" (מצווה שצז). הוא מצטט את דברי הקב"ה למשה – "לך אני מגלה טעם פרה אדומה, ולא לאחרים"; וכן את דברי החכם מכל האדם בנידון – "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני".
הנקודה העיקרית הבלתי-מובנת, לדבריו, היא התוצאות המנוגדות של הפרה. ההיגיון אומר שמקור טהרה, כמו מקווה, אמור ליצור טהרה ולא טומאה. איך ייתכן שאותה פרה מטהרת את הטמאים ובה בעת מטמאת את הטהורים?
עם זה, הוא מטעים, פעולת הפרה דומה לפעולת תרופות שונות, אשר "יקררו החמים ויחממו הקרים". או בלשון האבן-עזרא (במדבר יט,ב): "כמו הדבש שיזיק לבעל המרה האדומה, ויועיל לבעל הליחה".
בדרך זו הולך גם ה'ספורנו' (שם), הלומד לקח מעניין: פרה אדומה משולה לדרך קיצונית. אדם בריא צריך ללכת בדרך המיצוע, וכל נטייה קיצונית היא בעבורו בבחינת מחלה – "מטמאת את הטהורים"; אך אם כבר הקצין לצד כלשהו, דווקא הקיצוניות ההפוכה תרפא אותו – "מטהרת את הטמאים". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
