חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1971 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש יום הכיפורים, ט' בתשרי ה'תשפ"ה, (11/10/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1971 - כל המדורים ברצף
מיום כיפור ליום כיפור
יש חדש
ללמוד על תשובה מבני נינווה
יום הכיפורים
לא לערוק מהתפקיד
מדוע לא צמו בחנוכת המקדש?
תרופה לחולה, סכנה לבריא
להציל את העבריינים
רציתי לשאול
הבדלה במוצאי יום הכיפורים
כשכיבדו את היהדות בתל-אביב

מס' 1971, ערב שבת-קודש יום הכיפורים , ט' בתשרי ה'תשפ"ה (11.10.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מיום כיפור ליום כיפור

אנו נכנסים אל יום הכיפורים באווירה שונה לחלוטין מזו שחווינו אשתקד. זו הייתה שנה שבה האמונה היהודית התפרצה בכל עוזה וחוללה מהפך

בתפילת 'כל נדרי' אנו אומרים "מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה". הפעם, לשם שינוי, נסקור את אשר קרה מיום הכיפורים אשתקד עד יום הכיפורים הקרב ובא.

מהותו של יום הכיפורים היא היכולת להפוך זדונות לזכויות. להעפיל ממעמקי השפל לפסגות הגבוהות ביותר. לשוב בתשובה שלמה ולחזור להיות בנים אהובים המתרפקים בחיקו של מלך מלכי המלכים.

זה מה שקרה לנו בשנה הזאת. מתוך שפל שלא היה כמותו, כאשר יהודים חיללו את היום הקדוש ומנעו מיהודים אחרים להתפלל, אנו נכנסים עכשיו אל יום הכיפורים באווירה שונה לחלוטין. זו הייתה שנה שבה האמונה היהודית התפרצה בכל עוזה. ראינו אותה בוערת בליבם של החיילים הנכנסים לקרב – בהנחת תפילין, בלבישת ציצית ובקריאת 'שמע ישראל'. נחשפנו לאין-ספור סיפורי אמונה והתחברות לשורשים.

הסרת האיוּם

וגם במערכה מול אויבינו זו הייתה שנה של מהפך מוחלט. אכן, היא נפתחה בשעת שפל, של התמכרות לקונצפצייה שהוליכה לעיוורון נורא ולמהלומה איומה וכואבת שספגנו, אבל מתוך השבר התפרצו הכוחות העצומים החבויים בעם ישראל והפכו את הקערה על פיה.

כעבור שנה אנו רואים את יישובי הדרום נבנים ומתפתחים, ואילו עריהם של אויבינו חרבות עד היסוד. המערך האדיר של מנהרות ומאגרי טילים שהוכן נגדנו במשך שנים – מושמד בשיטתיות. רבבות מחבלים חוסלו, וכוחותינו מוסיפים לרדוף אותם עד כלותם.

אותו דבר קורה בחזית הצפון. צבא ענק וארסנל אדיר של נשק שאיראן מימנה בסכומי עתק ושנבנה במשך עשרות שנים ברחבי לבנון, סופג מכות אנושות. אנחנו מסירים מעל ראשנו את האיוּם המסוכן שהוכן ליום פקודה, ושנועד לכבול את ידינו מלפגוע בראש הנחש.

אכן, המהפך הזה מלוּוה במחיר קשה וכואב, אבל גם תושבי הצפון, שפונו מבתיהם, מצהירים בנחישות שהם מוכנים להמתין ככל שיידרש, ובלבד שיוסר האיוּם שארב להם כל השנים מגבול לבנון.

למעשה, מהפך דומה התחולל גם במלחמת יום הכיפורים. יש האוהבים לצייר את המלחמה כמפלה משפילה. ולא היא. אמנם ספגנו מכה קשה וכואבת ביותר במכת הפתיחה, אבל במסירת נפש ובהקרבה בלתי-נתפסת זכינו לניצחון ניסי כביר, שאף עולה על הישגי מלחמת ששת הימים. עלינו להודות ולהלל לקב"ה שהפך למעננו את הקערה על פיה, סייע בידינו להדוף מתקפת פתע קשה כל-כך ולהפוך תבוסה לניצחון מזהיר.

עוצמה 'גרעינית'

אין זה מקרי ששני המהפכים האלה קשורים ליום הכיפורים ולשמחת תורה. שני הימים האלה חושפים את 'האנרגייה הגרעינית' החבויה בעומק הלב היהודי. בשני הימים האלה אנחנו רואים המוני יהודים, שבמבט חיצוני אינם נראים קשורים לתפילה ולתורה, וביום הכיפורים ממלאים את בתי הכנסת ובשמחת תורה באים לרקוד עם ספרי התורה.

זו המהות הפנימית של עם ישראל, שאינה נחשפת תמיד בימי שגרה, אבל מתפרצת בכל עוצמתה בשעת מבחן. בכוחה גם הירידה הופכת לעלייה, ומהשפל נצברת תאוצה להמריא לגבהים. שתהיה לכולנו חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שנת הגאולה האמיתית והשלמה.


"פתח לנו שער". יום שחושף את המהות הפנימית שלנו

  יש חדש

לזַכות במצווֹת חג הסוכות

מייד אחרי יום הכיפורים תתחיל ההיערכות של צעירי חב"ד לקראת חג הסוכות. עשרות סוכות ניידות יסובבו אי"ה בחוצות הערים והיישובים, ויזַכו את המוני בית ישראל במצוות החג. במרכזי הערים יציבו בתי חב"ד את 'סוכות האחווה', שיאפשרו לציבור לקיים את מצוות הסוכות וארבעת המינים. פעילות מיוחדת תהיה במרכזים רפואיים, בבתי אבות, בריכוזי עולים ואף בבתי כלא. מידע וקניית ארבעת המינים – באתר chabadisrael.co.il.

שמחות בית השואבה

בלילות חול המועד יקיימו בתי חב"ד עצרות גדולות של שמחת בית השואבה. האירועים ייערכו בחוצות הערים, ביטוי לעניינו המיוחד של חג הסוכות, שמביא את אווירת הקדושה אל הרחוב, עד שהרחוב עצמו רוקד. פרטים בפרסומים ובלוחות המודעות. הציבור מוזמן להשתתף בשמחה ולרומם את הרוח היהודית עד הניצחון במערכה.

ערבות הדדית

רבים תרמו לקראת ראש השנה בעבור המשפחות הנזקקות, אך עדיין לפנינו חגי סוכות ושמחת תורה, ויש לדאוג שלכל משפחה בעם ישראל יהיה 'ושמחת בחגך'. בתי חב"ד מבקשים מהציבור לתרום בעין יפה, להבאת שמחת החג לכל בית בישראל.

  שלחן שבת

ללמוד על תשובה מבני נינווה

במנחה של יום הכיפורים קוראים בהפטרה על יונה הנביא ועל תשובתם של אנשי נינווה, כדי ללמדנו שגם כאשר גזר הדין נחתם, כפי שנאמר "עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת" (יונה ג,ד) – אפשר לבטלו על־ידי תשובה. ואולם העובדה שכוחה של התשובה נלמד מגויים דווקא מעוררת תמיהה.

לתשובה כוח מיוחד למלא פגמים שנוצרו בקיום המצוות. תיקון יכול להיעשות על-ידי גורם נעלה יותר מהמתוקן. מזה אפשר להבין שכוחה של התשובה גדול משל כל המצוות. כל זה הוא רק במי שחייב בתורה ובמצוות, ואילו לגוי אין שייכות למצוות שנצטוו בהן ישראל; אם כן, איך התשובה שלו קשורה לתשובתם של ישראל?

שני מרכיבים בתשובה

יתרה מזו: יהודי מגיע ליום הקדוש אחרי עבודת התשובה של חודש אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, ועד יום הכיפורים עצמו, שגם בו מתעלים משלב לשלב בחמש התפילות. ובסופו של היום, ברגעי השיא, מציינים את תשובת נינווה דווקא?!

אלא שבתשובה יש שני מרכיבים: קבלה על העתיד ותיקון העבר. עיקרה של התשובה הוא מכאן ולהבא, ואת גודל כוחה לומדים מהדין "המקדש את האישה 'על-מנת שאני צדיק גמור' – מקודשת", אף-על-פי שמתברר כי האיש היה רשע גמור, שמא הרהר תשובה בליבו. הרי שהרהור תשובה בלבד דיו להפוך אדם ל'צדיק גמור' מכאן ולהבא.

להתעלות מעל לזמן

ויש עוד פעולה של התשובה – תיקון העבר, עד למצב ש"זדונות נעשו לו כזכויות" (יומא פו,ב). לכאורה איך אפשר לשנות את העבר, הלוא מה שהיה כבר היה! אלא שהתשובה מרוממת את האדם למדריגה שלמעלה מהזמן. כאשר הוא דבק בקב"ה, שהוא מעל הזמן ומעל הטבע, ניתן לו הכוח לתקן את העבר, כאילו לא חטא מעולם.

תשובת נינווה היא התשובה שמכאן ולהבא, והיא קיימת גם אצל אומות העולם. לכן כאשר בני נינווה שבו בתשובה, התבטלה הגזירה "עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת" אף שכבר נחתמה. לעומת זה, תשובה שעניינה תיקון העבר – זו שייכת לבני ישראל דווקא, ולגויים אין שייכות לתשובה מסוג זה.

אל ייאוש

במנחה של יום הכיפורים מזכירים את תשובת אנשי נינווה, שהיא המדריגה הנמוכה יותר בתשובה, כדי לעודד את כל בני ישראל, גם את מי שאינם יכולים להתרומם למדריגה הפועלת את שינוי העבר. גם להם אומרים שלא יתייאשו, אלא יאמינו שביכולתם לשנות אפילו גזירה שכבר נחתמה.

יש הסבורים, שהואיל ואין הם במעמד נעלה ברוחניות, ואין ביכולתם לשנות את עברם, אי-אפשר לתבוע מהם שלא להתייאש, אלא להחזיק בתקווה ובביטחון שהעתיד יהיה טוב בגלוי. והלוא הם מכירים את עצמם! משיבים להם בקל וחומר: אם הגויים, בני נינווה, יכלו לבטל גזירה שנחתמה, על אחת כמה וכמה שהדבר בכוחו של יהודי.

(תורת מנחם, כרך נב, עמ' 122)

  מן המעיין

יום הכיפורים

היצר לעת זקנה

"אל תשליכנו לעת זקנה" (מתפילת 'שמע קולנו'). היינו, שגם לעת זקנה יהיה לנו כוח להתגבר על התאוות הרעות שבנו, ואל תשליכנו בידי יצר הרע.

(רבי יחיאל-מאיר מגוסטינין)

להתעורר!

"מה לך נרדם" (יונה א,ו). לכן קוראים את הפטרת יונה במנחה של יום הכיפורים, כדי לעורר את הקהל לתשובה בקריאת יונה "מה לך נרדם!". למה אתם נרדמים? קומו ושובו אל ה'.

(רבי מאיר מפרמישלן)

מנעול לארון

"נעילה" – את עניין יום הכיפורים ונעילה יש להסביר על-ידי משל: כשעושים תיבה וארון, לאחר שנגמרה מלאכתו, עושים לו מנעול כדי שישתמר מה שבתוכו.

(זרע קודש)

בזכות התורה

מכיוון שיש לנו התורה –יש לנו הכול, שכן מהתורה נוכל לבוא אל המדריגות העליונות.

(היהודי הקדוש מפרשיסחה)

מועדי הגאולה

הטעם שאומרים פעמיים בשנה, בליל פסח ואחרי תפילת נעילה, 'לשנה הבאה בירושלים' – כי יש מחלוקת בגמרא על מועד הגאולה; רבי אליעזר אומר: בניסן נגאלו ובתשרי עתידין להיגאל, ורבי יהושע אומר: בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל. לכן אנו אומרים זאת בשני הזמנים האלה.

(טעמי המנהגים)

תשובה יפה

אף-על-פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים היא יפה ביותר, ומתקבלת מייד.

(רמב"ם)

תשובה עילאה

התשובה בעשרת ימי תשובה אינה 'תשובה תתאה', תשובה על חטאים, אלא 'תשובה עילאה', השבת הנפש למקורה. זהו דיוק הלשון יפה ביותר, היינו שזו 'תשובה עילאה'.

(הרבי מליובאוויטש)

להתעורר ולחפש

"עורו ישנים... וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה" (רמב"ם הלכות תשובה ג,ד). "עורו" – ראשית כול על האדם להתעורר. כל עוד הוא ישן, שנתו ערבה עליו ומצבו והתנהגותו אינם מפריעים לו כלל. "חפשו" – לאחר שהאדם מתעורר ומתחיל לחשוב על תשובה, עליו לבדוק היטב את מצבו, כדי שהתשובה תהיה אמיתית. שכן דבר שכבר נכשל בו בעבר דורש החלטה חזקה והתחזקות יתרה, שלא ייכשל בו שוב.

(לקוטי שיחות)

  אמרת השבוע

לא לערוק מהתפקיד

במוצאי יום הכיפורים בעיר סלוצק סיפרו לרב העיר, בעל 'בית הלוי', על אחד מעשירי העיר שעמד בליל יום הכיפורים כל הלילה בבית הכנסת ואמר תהילים. הרב הגיב על הדברים בהבעת אי-שביעות רצון בולטת.

העשיר שמע שהרב הגיב במורת רוח למשמע הדברים, והלך לפייסו. הרב גער בו: "למה ערקת מתפקידך בצבא?!".

האיש לא הבין את כוונת הדברים, והרב הסביר: "כמו בצבא של מלך בשר ודם, גם לקב"ה יש צבא, ובצבא הזה יש חילות שונים. יש חיל של לומדי תורה, חיל של בעלי תפילה, וחיל של עשירים, הממונים על מתן צדקה. כל חייל נדרש למלא את התפקיד המוטל עליו. חייל בצבא העשירים צריך בכל השעות של ערב יום הכיפורים לחלק כסף לעניים, וממילא בסוף היום יהיה עייף כל-כך, שכבר לא יהיה לו כוח לעמוד על רגליו. ואם עדיין יכולת לעמוד כל הלילה באמירת תהילים, בהכרח שלא השלמת את עבודתך ונמצא שערקת משירותך הצבאי".

  גאולהפדיה

מדוע לא צמו בחנוכת המקדש?

יוֹם הַכִּפּוּרִים. חז"ל אומרים (ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד): "כל המועדים עתידין ליבטל" לעתיד לבוא, ואולם יום הכיפורים לא יתבטל. הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז חלק ב סי' תתכא) מסביר: "תרבה הטובה והשמחה והמנוחה והתענוג, עד שיהיו כל הימים שווים אצל בני-אדם כאילו נתבטלו המועדים, שאין הפרש בין חול למועד, ולא שתתבטל המצווה חס ושלום". לדבריו, מהטעם הזה לא יתבטל ייחודו של יום הכיפורים: "לפי שאין השמחה מבטלת עינוי. דאדרבה, כל מה שיהיה אדם בשמחה ותענוג, מרגיש בעינוי יותר".

בעת שמחת חנוכת בית ראשון לא התענו ביום הכיפורים: "אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכיפורים, והיו דואגים... יצתה בת-קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא" (מועד קטן ט,א).

רבי צדוק מלובלין מבאר (פרי צדיק חלק ה, מוצאי יום הכיפורים פרק ב): "באמת, למה אכלו ביום הכיפורים, וכי שכחו חס ושלום כל ישראל קדושת יום הכיפורים? אך באמת... נראה שלעתיד יתבטל עינוי נעילת הסנדל. ואז יהיה רק מצוות עינוי התענית מאכילה ושתייה, שהתורה לא תשתנה חס ושלום. ואף אחר התיקון יהיה נצרך התענית, לכפר על העבר... ואז סברו שכבר הגיע זמן התיקון ויהיה שלמה משיח, ולכן סברו שאין צריך תענית, וסברו שאין עוד מקום לתענית יום הכיפורים. אך אחר-כך הרגישו שעל כל פנים נצרך התענית, לכפר העבר".

טעימה מהרמב"ם

תרופה לחולה, סכנה לבריא

" כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – מְטַמְּאִין בְּגָדִים... וּטְעוּנִין טְבִילָה" (הלכות פרה אדומה ה,א)

בפינה הקודמת הוזכרה שיטת הרמב"ם שגם למצוות המוגדרות 'חוקים' יש טעם. בעל ספר החינוך פותח את דבריו על הפרה האדומה במילים אלה: "אף-על-פי שמלאני ליבי לכתוב רמזים מטעמי המצוות... במצווה זו רפו ידי ואירא לפצות פי עליה כלל גם בפשט, כי ראיתי לרבותינו ז"ל האריכו הדיבור בעומק סודה" (מצווה שצז). הוא מצטט את דברי הקב"ה למשה – "לך אני מגלה טעם פרה אדומה, ולא לאחרים"; וכן את דברי החכם מכל האדם בנידון – "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני".

הנקודה העיקרית הבלתי-מובנת, לדבריו, היא התוצאות המנוגדות של הפרה. ההיגיון אומר שמקור טהרה, כמו מקווה, אמור ליצור טהרה ולא טומאה. איך ייתכן שאותה פרה מטהרת את הטמאים ובה בעת מטמאת את הטהורים?

עם זה, הוא מטעים, פעולת הפרה דומה לפעולת תרופות שונות, אשר "יקררו החמים ויחממו הקרים". או בלשון האבן-עזרא (במדבר יט,ב): "כמו הדבש שיזיק לבעל המרה האדומה, ויועיל לבעל הליחה".

בדרך זו הולך גם ה'ספורנו' (שם), הלומד לקח מעניין: פרה אדומה משולה לדרך קיצונית. אדם בריא צריך ללכת בדרך המיצוע, וכל נטייה קיצונית היא בעבורו בבחינת מחלה – "מטמאת את הטהורים"; אך אם כבר הקצין לצד כלשהו, דווקא הקיצוניות ההפוכה תרפא אותו – "מטהרת את הטמאים".

  מעשה שהיה

להציל את העבריינים

הצעיר היה ידוע כ'מומר להכעיס', בשל מנהגו הרע להתהלך בעיצומה של השבת סמוך לביתו של רב העיר וסיגריה בוערת בפיו

"אני מזהיר, בית הכנסת יהיה סגור ביום הכיפורים, וכולנו נתפלל בבית!". דבריו של הגאון מבריסק, רבי חיים סולובייצ'יק, היכו בהלם את קהל המתפללים.

רבי חיים היה מגדולי תלמידי-החכמים בדורו, ואבי שיטת לימוד ייחודית שנקראת על שמו – שיטת בריסק. כבר בצעירותו התבלט בחריפותו ובבקיאותו בתורה, ובהמשך נתמנה לרב העיר בריסק.


ראשי הקהל הבינו שרבם נחוש. רבי חיים מבריסק

דבריו התקיפים של הרב נאמרו בעקבות אירוע שקרה בעיר כמה ימים קודם לכן. זה היה צעיר יהודי שירד מדרך התורה והמצוות ונסחף אחרי האידיאולוגיה הקומוניסטית. הוא חבר ל'בונד' – תנועה סוציאליסטית יהודית ואנטי-דתית – והיה ידוע כ'מומר להכעיס', בשל מנהגו הרע להתהלך בעיצומה של השבת סמוך לביתו של רב העיר וסיגריה בוערת בפיו, כדי להכעיס את רבי חיים. ואולם רבי חיים הבליג ולא הגיב.

האירוע קרה בערב ראש השנה תרס"ה. הצעיר היה כעוס וממורמר בשל העובדה שגויס לצבא הצאר, שאותו תיעב כל-כך. הוא צעד עצבני ברחובות בריסק, ופתאום ראה מולו תמונה ענקית של הצאר המתנוססת ברחוב. בחמת זעם שלף את נשקו וירה בדיוקנו של הצאר.


ציונו בבית העלמין בוורשה

קול הירי נשמע היטב, ובתוך דקות הופיעו שוטרים, אזקו את הצעיר ולקחו אותו לחקירה. פגיעה בכבוד הצאר הייתה מעשה חמור ביותר. כעבור ימים אחדים הובא לבית המשפט ונידון למוות. ביצוע פסק הדין נקבע לערב חג הסוכות. העיר בריסק הייתה כמרקחה, אך חומרת העוון לא הניחה פתח לתקווה.

באותם ימים נכנס לביתו של רבי חיים עסקן יהודי, שהיה מבאי ביתו של ראש העיר. הוא גילה לרבי חיים כי ראש העיר מוכן להמיר את עונשו של הצעיר בגלות, בתמורה לכופר בסך חמשת-אלפים רובל.

רבי חיים קרא מייד לאסיפת חירום שאליה זומנו כל ראשי הקהילה. "אני מבקש מכם לפדות את הצעיר שנידון לעונש מוות. חובה עלינו להצילו!", הודיע נחרצות.

ראשי הקהל זעו באי-נוחות. חמשת-אלפים רובל היו סכום אדיר. לאחר דיון קצר התגבשה תמימות דעים בין כל הנציגים, שאין להיענות לבקשה. "יהיה עלינו לרוקן את כל החסכונות שנאספו בקופת הקהילה, וגם אז לא ייאסף הסכום הנדרש", הצטדקו.

רבי חיים נרעד. "אם בקופת הקהילה אין הסכום הדרוש, גשו לבתיכם והשלימו מכיסכם את כל הנדרש!", קבע בפסקנות. ואולם דבריו לא זכו לאוזן קשבת. הסכום היה גדול מאוד, וראשי הקהל הביעו את התנגדותם לשלמו.

"טוב שניפטר מהצעיר", אמרו כמה מהם. "נקיים בכך את מצוות 'וביערת הרע מקרבך'. הברנש נהג לעבור עבירות כדי להכעיס וחילל שם שמיים תדיר", טענו. לטובתם גייסו את פסק דין הרמב"ם שלפיו אסור להציל מומר להכעיס.

ואולם רבי חיים הוכיח שדין זה נאמר רק כאשר גדולי ישראל מחליטים שיש צורך גדול ביותר למנוע את הצלת המומר, כדי לשמור על כלל ישראל מנטישת האמונה חלילה. אך על אף דבריו הנחרצים נותרו הנציגים בדעתם. האסיפה התפזרה ובקשתו של רבי חיים לא נענתה.

הגיע ערב יום הכיפורים. אחר-הצוהריים התאספו יהודי בריסק בבית הכנסת, להתפלל תפילת מנחה של ערב יום הכיפורים. בסיומה עלה רבי חיים אל בימת בית הכנסת והלם עליה בחוזקה.

"המתפללים רשאים ללכת לביתם ולסעוד את הסעודה המפסקת, ואולם כל נציגי הקהל חייבים לצאת כעת ולגייס את סכום הכופר מייד", הכריז הגאון. "אם לא תצייתו לבקשתי", התרה, "בית הכנסת יהיה סגור על מנעול ובריח, ואת תפילות יום הכיפורים ייאלצו כולם לעשות בבתיהם".

ראשי הקהל הבינו שרבם נחוש, ושעליהם למלא את המשימה שנכפתה עליהם. על אף השעה המאוחרת  וכניסתו הקרובה של יום הכיפורים, התפזרו הנציגים ברחבי העיר וקוששו את כל סכום הכסף שנדרש. עם הכסף בידם עלו נציגי הקהל עם רבי חיים לביתו של ראש העיר ושלשלוהו לידיו. ראש העיר הורה לבטל את פסק הדין החמור, ולשלח את החייל הצעיר לעיר גלותו.

בית הכנסת המרכזי של בריסק היה מלא מפה אל פה בקהל רב שבא לתפילת ליל יום הכיפורים. שעת 'כל נדרי' כבר עברה, אך התפילה עדיין לא החלה, שכן רב העיר טרם נכנס. הקהל המתין בציפייה דרוכה לבואו.

לפתע הופיעה דמותו בפתח האולם. הוא היה עסוק עד עתה בהצלת הצעיר, ופיקח שאכן שוחרר כמסוכם. הרב אפילו לא הספיק לאכול את הסעודה המפסקת. לבית הכנסת בא היישר מביתו של ראש העיר.

"כעת נוכל לומר 'כל נדרי' ולפתוח את תפילות היום הקדוש", אמר בהקלה ניכרת.

(על-פי 'שמחה לארצך')

  רציתי לשאול

עם הרב יעקב סלונים

מנהל בית חב"ד בגבעת מרדכי ורמת הכרם, ירושלים

שנה אחרי שנה אנחנו מתוודים על חטאינו ביום הכיפורים ומבקשים סליחה, ואחרי-כן חוזרים לסורנו. האין זה שקר?

בספר התניא (איגרת התשובה פרק יא) מבואר, שלאמיתו של דבר אפשר לשאול זאת גם על כל תפילת שמונה-עשרה, שאנו מתפללים שלוש פעמים ביום, ובכל תפילה מבקשים 'סלח לנו', וחוזרים וחוטאים.

אכן, חז"ל אמרו (יומא פה,ב) שהאומר 'אחטא ואשוב' אין מספיקים בידו לעשות תשובה, אבל זה אמור על מצב שבשעת החטא האדם יכול היה להתגבר על יצרו, וסמך בליבו על האפשרות לשוב בתשובה ונכנע לפיתוי. במקרה זה, התשובה הייתה מעין סיבה שגרמה לחטא, ועל כך אמרו חז"ל: 'אין קטיגור נעשה סניגור'.

וגם במצב זה הדגש הוא שאין מסייעים לו מן השמיים לחזור בתשובה, ואף כשהוא מתחיל להתעורר מעצמו – עורמים עליו קשיים בדרך. אך אין נוטלים ממנו כליל את הבחירה החופשית, ואם 'דחק ונכנס', ועשה תשובה – מקבלים את תשובתו.

ואילו אנו מקדימים בכל יום בתפילה לבקשת 'סלח לנו' את  בקשת "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך", היינו שנשוב אל ה' באמת ושלא נחזור לחטוא. גם ביום הכיפורים אנו מבקשים "יהי רצון מלפניך... שלא אחטא עוד". על כן אין זה בגדר 'אחטא ואשוב' כל עיקר.

כשיהודי עומד לפני בורא עולם ביום הכיפורים, אומר וידוי ומבקש מחילה וסליחה – הוא רוצה באמת ומכל הלב לפתוח דף חדש ולהימנע מחטא. אם אכן היה נשאר כל השנה ברמה הרוחנית שבה עמד ביום הקדוש, לא היה חוזר וחוטא. נמצא שבקשת סליחה זו היא כנה ואמיתית.

בטוחים אנו שהקב"ה אב הרחמן מקבל את בקשתנו, מכפר על כל עוונותינו ומעניק לנו שנת גאולה וישועה.

  פינת ההלכה ומנהג

הבדלה במוצאי יום הכיפורים

שאלה: האם ההבדלה במוצאי יום הכיפורים שחל בשבת דומה להבדלה רגילה של מוצאי שבת?

תשובה: בעניין זה יש כמה דברים השנויים במחלוקת.

ברכת הבשמים: בשבת רגילה מברכים על הבשמים בתוך ההבדלה, כדי להשיב את 'הנשמה היתרה' של השבת שהלכה לה. ביום כיפורים רגיל לא תיקנו ברכה זאת (ולכן אם תיאמר הברכה – יהיה בכך הפסק בין ברכת היין לשתייתו). לפי הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך, אין מברכים גם הפעם על הבשמים, לפי שאין ביום זה נשמה יתרה, מפני התענית, וכן נהגו הספרדים. אבל רבים מהראשונים והאחרונים חלקו על זה, ומהם שכתבו שאדרבה, בוודאי הייתה ביום זה נשמה יתרה, והאשכנזים וחב"ד נהגו כמותם. ספרדי שרצונו לברך על הבשמים, יעשה זאת אחרי הברכה האחרונה, 'על הגפן', שלאחר שתיית יין ההבדלה.

ברכת הנר: במוצאי שבת רגילה מברכים על האש, אך במוצאי יום הכיפורים יש לחַזֵר אחרי נר דולק, כדי להדגיש שהיום נאסר להדליק אור. יש לברך ברכת 'בורא מאורי האש' על נר ששָׁבַת, היינו נר שדלק מערב יום הכיפורים, או לפחות על נר שהודלק ממנו.

אם אין נר כזה – במוצאי יום כיפורים רגיל אין מברכים על מאורי האש, אבל כשיום הכיפורים חל בשבת, לדעת המשנה ברורה, כף החיים וילקוט יוסף באין ברירה מברכים על נר שהודלק מגפרורים, כרגיל. אך לפי אדמו"ר הזקן אין לברך עליו.

מקורות: רמב"ם הל' שבת פכ"ט הכ"ח. טושו"ע סי' רחצ ס"א וסי' תרכד ס"ג, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן,  משנ"ב ושעה"צ וכף החיים שם. ש"ש כהלכתה (ח"ב) פ"ס סכ"ג, נטעי גבריאל הל' יוה"כ  פרק סז, ילקוט יוסף ח"ה (מועדים) עמ' 115, קיצור שו"ע עם הגהות 'דרכי הלכה', סי' קלג אות לז, וש"נ.

  חיים יהודיים

כשכיבדו את היהדות בתל-אביב

הפרופ' יהודה סקורניק נזכר בערגה בימים היפים בעיר הולדתו תל-אביב, שבהם העיר הייתה מלאה חצרות אדמו"רים ובתי כנסת. עדיין הוא אופטימי

תעודת זהות. פרופ' יהודה סקורניק, יליד תל-אביב, בן 80. שימש שנים רבות מנהל מחלקה כירורגית באיכילוב, וכיום משמש מרצה באוניברסיטת תל-אביב ואוניברסיטת אריאל.

כיתוב:
"בשבתות ובחגים לא היו רכבים בכבישים. כולם כיבדו". הפרופ' סקורניק

בתי כנסת מלאים. תל-אביב של ילדותי זו עיר עם בתי כנסת מלאים מתפללים. למשל, בבית הכנסת 'ישורון', שבו התפללתי בילדותי, היו אלף מקומות ישיבה, והכול היה מלא. היו תפילות שאנשים עמדו בחוץ, מחוסר מקום. אני זוכר היטב גם את בית הכנסת ברחוב אלנבי. היו בו מנייני מנחה-ערבית נון-סטופ. ברחובות אחד העם ושיינקין התגוררו אדמו"רים שעמדו בראש חצרות גדולות. אני זוכר היטב את השטיבלים של גור, בעלז, סדיגורה ועוד.

תשליך. חרות בזיכרוני מעמד תשליך באחד מימי ראש השנה. כולנו צעדנו בשלווה לעבר חוף הים, ופתאום ראינו אופנוע נוסע בכביש. נחרדנו. זה היה כל-כך חריג. בשבתות ובחגים לא היו רכבים בכבישים. כולם כיבדו את השבת ואת מועדי ישראל. אני זוכר גם את שירת הים בשביעי של פסח. אנשים רקדו על החוף.

מהפך. המהפך שעבר על העיר לא אירע ביום אחד. זה היה תהליך. מחירי הדירות החלו לעלות ואנשים, בפרט צעירים, החליטו לחפש דירות במקומות זולים יותר. הדור הצעיר עזב, והדור המבוגר הלך לעולמו או עבר לגור ליד הילדים. מנהיגי קהילות החלו אף הם לעזוב, וכך התמעטו שומרי המצוות בעיר.

תינוקות שנשבו. אין לי תלונה לשום צעיר תל-אביבי שאינו מחובר למורשתו. רבים מצעירי ימינו הם בגדר תינוקות שנשבו, שכן לא קיבלו שום חינוך על חשיבות המסורת. עם זה אנו עדים להתעניינות גוברת והולכת ביהדות מצד הצעירים. יש רצון לדעת יותר על המורשת.

חיפוש עצמי. צעירים רבים אחרי הצבא נוסעים לטיול באסיה, ושם הם מתחילים לחפש את עצמם. מקצתם נחשפים לעבודת האלילים של המזרח הרחוק, ובמהרה מרגישים את הריקנות. לדעתי, ההצלה של העם היהודי באה מחב"ד, מאחר שהשלוחים מעניקים להם את המענה היהודי היפה והמונגש, שעושה להם טוב.

הפחד מהדת. אני רואה את המלחמה בדת ומודאג מאוד. כשאני רואה מבוגרים, שקיבלו בביתם בעבר חינוך כלשהו על יהדות, והם מתנכרים לתורה ולמצוות – ברור לי שזה נובע מהפחד שלהם שיש פה דור חדש שמבקש להתעניין ולהתקרב.

חזון אליהו. במסגרת פעילות משפחתנו לחיבורים והפצת יהדות בעירנו, זכינו להיות שותפים בהקמת ישיבת 'חזון אליהו', הפועלת בבית הכנסת ישורון, שבו גדלתי. שליח חב"ד בעיר, הרב יוסף גרליצקי, אמר לי פעם אחת שהוא מעוניין להקים ישיבה לחוזרים בתשובה, בעקבות צעירים רבים המתעניינים ביהדות. התגייסתי מייד למשימה. הישיבה נקראת על שם חמי, הרב אליהו מירון, שכל חייו פעל רבות לחיזוק הדת בתל-אביב.


"אנו עדים להתעניינות גוברת והולכת ביהדות". הפרופ' סקורסקי והרב גרליצקי

חרדה מהבאות. ערב יום הדין אשתקד, כשראיתי את ההתגוששויות הנוראות בעירנו על התפילות במרחב הציבורי, חרדתי מאוד מהבאות. לא זכרתי מעולם בתל-אביב דבר דומה, שפתאום מפריעים לאנשים להתפלל.

יד מושטת. לכל המנסים להפריע לחופש הדת בתל-אביב, אני רוצה לומר – בואו תתעניינו, תבינו, תשאלו. בואו ניפגש ונדבר. לפני שאתם מחרימים ותוקפים – תלמדו קצת על היהדות שלנו ושלכם, ואז תחליטו מה שתרצו. אין לי ספק שרוב השנאה נובעת מחוסר הבנה וידע על היהדות.

לכבד. חייבים להפסיק את השנאה בתוך עם ישראל ולהגביר אהבת חינם. השנאה תמיד גורמת חורבן. הגיע הזמן להגביר כבוד הדדי ואהבה בין איש לרעהו. לא כולם צריכים להיות בעלי דעה אחת, אבל יש לכבד את מגוון הדעות בתוכנו. בנפשנו הדבר!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)