מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1965 - כל המדורים ברצף
	מתגעגעים לחינוך של פעם?
	יש חדש
	נבואה של גאולה בחודש אלול
	מתן צדקה
	דרך חדשה
	המשמעות העמוקה של הבחירה
	אלרגייה לגזל
	תפילה במניין ועמידה בניסיון
	רציתי לשאול
	צדקה לבזבזן
	למען תזכור – על הפיח בקיבוץ

כשחייל ביחידת זיהוי בדרום נכנס לבית משפחת זק בקיבוץ כיסופים החליט לצייר בעשר אצבעותיו ציור מרגש על קיר הבית המפויח. הוא לא חלם לאן יגיע הציור הזה

תעודת זהות. ר' יחיאל אופנר, יליד בני-ברק, תושב כפר חב"ד, צייר-אמן, בן 50. עשרות שנים הוא מצייר את חיי העיירה היהודית של פעם, ואת חיי החסידים בימינו. ביום-יום הוא משמש מורה לחינוך מיוחד ולומד טיפול בפסיכודרמה. מעל עשרים שנה הוא משרת ביחידת זיהוי חללים של צה"ל בדרום.

שמחת תורה. התארחתי עם משפחתי באשקלון, ובשעת בוקר מוקדמת שמענו אזעקות. דלת הממ"ד, שלא הייתה סגורה הרמטית, נפרצה פתאום, אחרי ששני טילים פגעו בבניין שבו התארחנו. כל הבניין רעד והקומה למעלה נפגעה קשה. בחסדי שמיים הדיירים לא היו באותה עת בביתם וחייהם ניצלו.

"זה משהו שפרץ מתוכי באותם רגעים". אופנר בסטודיו

עבודת קודש. כעבור זמן קצר הוזעקתי ויצאתי לאזור שאליו נקראתי. לא הבנתי כלל אילו מלכודות אורבות בדרכים באותה שעה. לרגע לא דמיינתי את גודל האירוע. היה לי ולחבריי ניסיון בטיפול בהרוגים במבצע צוק איתן. ברוך השם שזכינו לסגור מעגלים למשפחות רבות, ובזכות מאמצינו זכו להביא לקבורה את יקיריהן, השם ייקום דמם.

אופנר בהפוגה ממלאכת הקודש ביישובי העוטף

לב מצייר. אחרי ימי עבודה קשים בקיבוץ כיסופים נכנסתי יום אחד לבית משפחת זק, שבו נטבחו הורים וילד. על רקע הריחות והמחשבות התחלתי פתאום לצייר בעשר אצבעותיי על הקיר המפויח. הציור פשוט יצא מליבי: שני חיילים מגינים על ילד. אמנם הציור הזה לא התממש, ולצערי הרב החיילים לא הספיקו להציל את הקרבנות, אבל זה משהו שפרץ מתוכי באותם רגעים. אפילו לא חתמתי את שמי על הציור.

הציור שצויר באצבעות על הקיר המפויח

הפתעה על הקיר. בתם של הנרצחים מכיסופים, אתי זק, ביקרה כעבור כמה ימים בבית הוריה, וראתה את הציור שעל הקיר. היא התרגשה מאוד, וניסתה להבין מי הצייר ומה עומד מאחוריו. היא הצליחה לאתר אותי ואמרה שהם החליטו לשמר את הציור, ולהציגו בעבור הדורות הבאים.

שימור. הופתעתי מאוד. לא חלמתי שציור ספונטני על פיח יתגלגל למחוזות של שימור. מוזיאון ישראל ויד בן-צבי עירבו מומחים ממוזיאונים נחשבים, לייעץ איך לשמר את הציור. וכך, רגע לפני הריסת הבית נעקר הקיר והועבר לשימור.

העברת הציור לשימור

החיבוק. המשפחה הזמינה אותי לצפות בהעברת הקיר. היה שם רגע מרגש מאוד, כאשר בן משפחה, קצין בכיר, אמר לי: "אתה עם כיפה וזקן ואני לא דתי. ראה את היופי של עם ישראל". הוא חיבק אותי והתרגש מאוד מהמפגש. היה חשוב לו שנשמור על קשר.

חולצה מצוירת. במרוצת השנים גיליתי איזה כוח יש בציור. לא מכבר השתתפתי ביום הולדתו ה-96 של האמן הישראלי הנודע יעקב אגם. ציירתי אותו, מנסה לחקות את סגנון היצירה הייחודי שלו. עם כניסתי לאירוע אמרתי לו שיש לי הפתעה בשבילו. הוא התרגש כל-כך והחליט באותו רגע לצייר לעיני כולם ציור על חולצתי הלבנה, ובסיום חתם את שמו...

כוחה של פעולה. הסיפור בקיבוץ כיסופים לימד אותי את כוחה המדהים של פעולה אחת קטנה. זה יכול להיות מעשה או מילה טובה. לעולם אין לדעת אילו עולמות יכולים להשתנות בעקבות מעשה טוב אחד. הרגשתי שהיותי שומר תורה ומצוות גרם קידוש השם, הפצת אור ואיחוי קרעים. בפרט בעת הזאת יש לכל פעולה טובה שלנו באהבת ישראל ובאחדות ישראל חשיבות גדולה מאין כמותה.