בבוקר נשמעו נקישות על דלת ביתו של זבולון. הנקישות העירו את בעל הבית משנתו, וכשפתח את הדלת ראה מולו את רבי יצחק. "הזדרז ובוא עימי לבית הכנסת. אני ממתין לך!", אמר לו הרב
זבולון צבט את עצמו כדי להיות בטוח שאינו חולם או הוזה. "אני לא מאמין", מלמל בתדהמה. בעיניים פעורות הביט במרכבה הנמלטת ובה סחורה יקרה מחנותו, שלא שולמה.
סוחר הבדים התגורר בשכנות לרבי יצחק-חי טייב, מרבניה החשובים של יהדות תוניסיה. רוב ימיו היה אדם דל אמצעים, ויום אחד גלגל המזל התהפך והוא התעשר.
ואולם ככל שהונו גדל, החל מצבו הרוחני להידרדר. בתחילה חדל לבוא לבית הכנסת בימות החול, ולבסוף הדיר ממנו את רגליו גם בשבתות. אשתו, שהייתה יראת שמיים, הייתה מוכיחה אותו בעדינות, אך האיש נותר אדיש ולא שיפר את דרכיו.
יום אחד עבר רבי יצחק ליד חלון ביתו של שכנו העשיר. "אוי לנו", שמע את האישה נאנחת, "לא פיללתי לצרות כאלה שינחתו על ראשנו".
"האוּמנם שכניי סובלים צרות ואינני עושה דבר למענם?!" – הוכיח רבי יצחק את עצמו והחליט להיכנס לביתם.
בעלת הבית נדהמה לראות את הצדיק עומד על מפתן ביתה. "אילו צרות עוברות עליכם?", שאל בטון אבהי. האישה נאנחה וגללה לפני רבי יצחק את סיפור הידרדרותו הרוחנית של בעלה, עד שפסק מלבוא לבית הכנסת. רבי יצחק הנהן בראשו ואמר: "הסירי דאגה מליבך. אני אדאג שישוב להתפלל בבית הכנסת".
ציונו של רבי יצחק־חי טייב בבית העלמין בורג'ל בתוניס
למחרת בבוקר נשמעו נקישות על דלת ביתו של זבולון. הנקישות העירו את בעל הבית משנתו, וכשפתח את הדלת ראה מולו את רבי יצחק. "הזדרז ובוא עימי לבית הכנסת. אני ממתין לך!", אמר לו הרב. זבולון התבייש, ומיהר להתלוות אליו, אם כי בחוסר חשק.
בסיום התפילה מיהר זבולון לחנותו. לא חלפו אלא דקות מעטות ובחנות הופיעו שליחים מבית המלוכה וביקשו להזמין כמות בדים מכובדת. הללו העמיסו לעגלתם עוד ועוד גלילי בד יוקרתיים, וכשסיימו עלו על העגלה והתכוננו לצאת לדרכם.
"ומה על התשלום!?", זעק זבולון. "כבר שילמנו לך!", השיבו השליחים והדהירו את הסוסים.
זבולון עמד כמסומר אל מול עזות המצח של האנשים, אך נאלץ להבליג כדי שלא להסתבך עם בית המלוכה. בשובו לביתו פרק את כעסו על ראשה של רעייתו. "ראי איזה יום שחור היה לי, דווקא אחרי שהלכתי לבית הכנסת!".
למחרת בבוקר שוב נשמעו נקישות בדלת, ושוב עמד שם רבי יצחק. "בוא עימי לתפילה", אמר הרב. בחוסר רצון יצא הסוחר שוב לבית הכנסת. אחרי התפילה מיהר לחנותו, והפעם הופיעה לפניו אישה עשירה בלתי-מוּכרת. שעה ארוכה סיירה בחנות ובחרה גלילי בד יקרים.
בעודו משרת את הלקוחה ומביא לה עוד ועוד בדים מעליית הגג, גילה זבולון כי האישה והבדים היקרים נעלמו. כשיצא החוצה עדיין הספיק לראות את מרכבתהּ נעלמת בעיקול הדרך. סר וזועף סגר את חנותו וחזר לביתו. "שוב הלכתי לבית הכנסת, וכמו אתמול נחלתי הפסד כבד", הטיח לעבר אשתו. "אל תבקשי ממני עוד ללכת לבית הכנסת!".
זבולון הגה רעיון שימנע מרבי יצחק לקחת אותו לבית הכנסת: הוא ישכים קום וייצא לטיול בשדה. אך הרב, כמו קרא את מחשבותיו, הופיע בפתח ביתו בטרם יצא זבולון מהבית...
"האם לא מוקדם מדיי ללכת לבית הכנסת?", מלמל זבולון במבוכה. "לא", קבע הצדיק, "נלך עכשיו ונצטרף לשיעור זוהר ומשניות. בוא עימי".
באין ברירה התלבש הסוחר ויצא לבית הכנסת, חורק שיניים בכעס כבוש. אחרי התפילה הלך לחנות, מצפה במתח לראות מה יילד יום. חלפה שעה ולחנות נכנס קצין צעיר. הוא הזמין כמה סחורות ושילם תמורתן. הוא ביקש מזבולון להשאיר את הסחורה בחנות, עד שיזמין עגלה וסבל.
השעות נקפו ודמותו של הקצין לא נראתה באופק. הסוחר לא ידע מה לעשות. בצוהריים ביקש לצאת למנוחה קלה בביתו ופנה לצאת. מאחורי הדלפק ראה מזוודה קטנה, שנראתה שייכת לאותו קצין. הוא החליט להמשיך בדרכו, בתקווה שהקצין ישוב בהמשך לקחת את הסחורה ואת המזוודה ששכח.
במהלך ההליכה לביתו הופיע מולו רבי יצחק טייב וחיוך נסוך על פניו. "נו, הרווחת היטב היום, הלוא כן? במזוודה שנשכחה לצד הדלפק מצוי כל כספך מאתמול ושלשום עד הפרוטה האחרונה", אמר, אל מול עיניו הפעורות מתדהמה של זבולון.
והרב המשיך: "דע כי כאשר ראו בשמיים שאני מתאמץ למשוך אותך לבית הכנסת, התייצבו המקטרגים וביקשו להעמידנו בניסיון. שליחיהם הם שהופיעו בחנות ונעלמו עם סחורה יקרה. ואולם אחרי שלא ויתרתי ולקחתי אותך גם ביום השלישי לבית הכנסת, נכנעו המקטרגים, והיום הופיע בחנותך אליהו הנביא, כדי להשיב לך את כל כספך. מעתה היזהר שלא להפסיד תפילה במניין תמורת כל הון שבעולם", חתם הצדיק את דבריו המופלאים.
זבולון הנפעם מיהר לחזור לחנותו, ופתח את המזוודה. ואכן, דברי הצדיק היו מדויקים – הכסף שבמזוודה תאם למחיר הסחורות שנגזלו.
(על-פי 'ויזרע יצחק') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
