שאלה: האם חייבים לתת צדקה למי שמבזבז את כספו על מותרות?
תשובה: במצוות הצדקה נאמר בתורה שיש לתת לעני (דברים טו,ח): "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". מזה למדו בתלמוד: "אתה מצוּוֶה עליו לפרנסו, ואי אתה מצוּוֶה עליו לעַשרו". כמו-כן אמרו חז"ל, שאל לו לעני לפנק את עצמו.
ועם זה, מהמשך הפסוק "אשר יחסר לו" למדו שעלינו לדאוג לכל מחסורו, גם למותרות, אם אכן הם חסרים לו, מפני חינוכו והרגליו. למשל, אדם אמיד שירד מנכסיו. במצב כזה יש לתת לו "אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו".
מכאן שההתייחסות תלויה בנסיבות:
כאשר באים לסייע לאדם הידוע כאמיד לבל יתמוטט (מובן שזה כאשר אין חשש שיסתבך יותר לטווח הארוך), חייבים לסייע לו להמשיך ולחיות לזמן קצר – ולוּ כלפי חוץ – ברמת החיים הקודמת, כדי שיוכל להוסיף לזכות באמון ובאשראי ולבנות את עסקיו מחדש.
לאנשים מסוימים, במצבים מסוימים, צריך לאפשר גם הוצאות שבעבור רוב בני-האדם הן בגדר בזבוז, שכן לגבי הנזקקים הללו זה הכרח.
ואולם כשברור שזה בזבוז בלתי-מוצדק – אין לממן זאת מכספי צדקה, אבל גם אסור לזנוח את האיש. יש למצוא דרכים לעצור את הבזבוז, ולצורך זה מותר לאיים בהפסקת הסיוע, כדי לאלצו להתנהג התנהגות אחראית יותר. אם אין הדבר מועיל, יש למצוא דרכים להבטיח שהסיוע יינתן למטרות הנחוצות בלבד. אגב, לדעת אנשי מקצוע, לפעמים הבזבוז מעיד על תסמונת של הפרעה נפשית הדורשת טיפול.
אם ברור שהנזקק מנצל את מצבו שלא כדין – יש להפסיק את הסיוע, אך חובה לחפש דרך שבני ביתו לא ייפגעו בשל כך.
מקורות: כתובות סז,ב, ומהרש"א שם. שו"ע יו"ד סי' רמט ס"ו, רנ ס"א. רנג, ס"ט-י, רנה. וראה צדקה ומשפט פ"א סכ"ב. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
