חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1965 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ראה, כ"ו במנחם-אב ה'תשפ"ד, (30/08/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1965 - כל המדורים ברצף
מתגעגעים לחינוך של פעם?
יש חדש
נבואה של גאולה בחודש אלול
מתן צדקה
דרך חדשה
המשמעות העמוקה של הבחירה
אלרגייה לגזל
תפילה במניין ועמידה בניסיון
רציתי לשאול
צדקה לבזבזן
למען תזכור – על הפיח בקיבוץ

מס' 1965, ערב שבת-קודש פרשת ראה, כ"ו במנחם-אב ה'תשפ"ד (30.08.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מתגעגעים לחינוך של פעם?

התרבות הכללית מרימה על נס הצלחות חומריות, כסף, פרסום, יופי חיצוני. אין זה פשוט לחנך דור צעיר לערכי המסורת היהודית העתיקה

כשניים וחצי מיליון תלמידים יפתחו בשבוע הבא את שנת הלימודים החדשה. הם ילמדו מתמטיקה ומדעים, וירכשו כלים להשתלבות בעולם המודרני. אבל האם יקבלו חינוך לערכים, ובמיוחד לערכי היסוד של העם היהודי?

כמעט בכל שיחה עם הורים שומעים געגועים לחינוך של פעם. הללו מתרפקים על הכבוד שהיה פעם כלפי הורים ומורים, על הידע בתנ"ך, על החינוך לערכים, לאהבת העם והארץ. כיום יש אכזבה כללית ממצב החינוך בתחום הערכי והיהודי. להורים נדמה שזו גזירת גורל שאין מה לעשות כנגדה.

הבדיחה על חשבוננו

לא קל להנחיל ערכים יהודיים בעולם גלובלי, שבו התרבות העולמית מטשטשת את הזהות היהודית ומעודדת טמיעה והתבוללות. התרבות הכללית מרימה על נס הצלחות חומריות, כסף, פרסום, יופי חיצוני. אין זה פשוט לחנך דור צעיר לערכים רוחניים ולהערכת המסורת היהודית העתיקה.

על זה יש להוסיף את המתקפה האגרסיבית של קמפיין ה'הדתה', שנועד להרתיע מוסדות חינוך מקיום פעילויות להנחלת מורשת ישראל, וכך למנוע ממיליוני ילדים אפשרות לקבל אפילו קמצוץ של ידע על ערכי יהדות ומסורת. מובילי הקמפיין בזים במוצהר לעצם החשיבות של הכרת המורשת. מבחינתם, לא חשוב כלל שהילדים יידעו מאין באו ומהו אוצר הידע שהעם היהודי נושא עימו לאורך הדורות.

אילו המצב לא היה עצוב כל-כך היה אפשר לעשות תכניות סאטירה משובחות מפוביית ה'הדתה', אלא שהבדיחה הזאת היא על חשבונם של מיליוני ילדים וילדות, שיגדלו בלי מושג קלוש על מורשתם. רבים מהם לא יידעו מהו שופר ומה הן סליחות, איך נראה ספר תורה ומה יש בסידור התפילה.

כואב הלב על יהודים שהתנתקו כל-כך משורשיהם, עד שאין הם מבינים כלל את חשיבות החיבור לשורשים. אבל כואב לא פחות לראות את הרוב הגדול של ציבור ההורים, שהמסורת חשובה להם ושערכי היהדות יקרים לליבם – והשותקים אל מול המערכה המשומנת, שנועדה לגזול מילדיהם את מעט היהדות שעוד נותרה במערכת החינוך.

יש מה לעשות

נדרשת יוזמה תקיפה ונחושה של הורים, המבינים את חיוניות היהדות להמשך הרציפות היהודית. אל תסתפקו בהבעת דעתכם בסקר מזדמן, אלא אִמרו זאת בקול גדול למנהלים ולמורים שבידיהם אתם מפקידים את ילדיכם. חזקו אותם שלא להתרשם מצעקני ה'הדתה', ולהעניק לילדים את חמצן היהדות הנחוץ להם כל-כך.

ומי שבאמת מתגעגעים ל'חינוך של פעם', כדאי שיידעו כי הוא חי וקיים. מאות בתי ספר כאלה פועלים ברחבי הארץ ומעניקים לילדים חינוך שממלא את ההורים גאווה ואושר. אלה בתי הספר שלא נכנעו לרוחות החולפות, אלא נשארו נאמנים לערכים שלאורם עם ישראל חי אלפי שנים.

הורים אכפתיים, גם אם אין הם שומרי מצוות באורח חייהם, כדאי שישקלו מתן חינוך דתי לילדיהם. הם יכולים לבחור להעניק לילדיהם חינוך שיהיו גאים בו. זה הזמן לקבל החלטה אמיצה שתנחיל להורים נחת לדורי דורות.


חינוך שממלא את ההורים גאווה ואושר. 'שלהבות חב"ד', למשל

  יש חדש

זה הזמן לבדוק

לקראת כניסתנו לחודש אלול בתי חב"ד פותחים במבצע מיוחד לבדיקת תפילין ומזוזות, לפי המנהג לבדוק את התפילין והמזוזות בחודש זה. צעירי חב"ד מתגברים את 'מוקד המזוזה הארצי', הפועל כל השנה, ובאמצעותו אפשר לשגר פנייה לאחד ממאות בתי חב"ד, לבדיקת מזוזות הבית. כמו-כן אפשר לקבל מידע על קניית מזוזות כשרות חדשות. פרטים באתר chabadisrael.co.il.

להתעורר בשופר

שליחי חב"ד יפעלו בחודש אלול לזיכוי המוני ישראל במנהג תקיעת שופר. הפעילות תתקיים במוסדות ציבור, במקומות עבודה ובבתי עסק, והיא נועדה לעורר את לב עם ישראל למשמעות ימי אלול, ימי התשובה והרחמים.

עמדות תפילין מעוצבות

בעקבות הביקוש הרב לעמדות התפילין המעוצבות, מודיעים צעירי חב"ד כי הגיעו עמדות תפילין חדשות, והן מופצות בידי בתי חב"ד. כרגע מוצבות ברחבי הארץ – במשרדים, במפעלים ובבתי עסק – יותר מאלף וחמש-מאות עמדות תפילין, המאפשרות לציבור הרחב לקיים את המצווה החשובה.

  שלחן שבת

נבואה של גאולה בחודש אלול

ראש חודש אלול נרמז בתחילת ספר חגי: "בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ, הָיָה דְבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא, אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה, וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, לֵאמֹר". החודש השישי הוא אלול, ובאחד לחודש, בראש החודש, קיבל חגי הנביא את הנבואה.

לכאורה, נבואה זו קשורה לעת השיבה מגלות בבל. הקב"ה מדבר על מצב מסוים ששרר אז (חגי א,ב): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, לֵאמֹר: הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת?!". כלומר, הקב"ה תמה שיש יהודים האומרים כי אין זו העת לבניית בית המקדש.

היום כפשוטו

אבל בגמרא (מגילה יד,א) נפסק שנבואה שנכתבה היא כזאת שנצרכה לדורות, היינו שתכניה נוגעים גם לעתיד. מזה עולה שתמיהת הקב"ה זועקת אלינו בכל דור ודור, שכן יש מי שצריך להבהיר לו שאכן זו העת לגאולה ולבניין בית המקדש.

מדובר ביהודי האומר "אחכה לו בכל שיבוא", ובכל-זאת, כאשר אומרים לו שהכוונה כפשוטה, שמשיח יבוא היום ממש, הדבר אינו מתקבל על דעתו. באה נבואת חגי וזועקת: הייתכן שיש יהודים האומרים שעדיין לא הגיעה העת "להיבנות בית ה'"?!

לעשות בפועל

נבואת חגי אינה מסתפקת בתמיהה, אלא קוראת לפעולה: "עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ, וּבְנוּ הַבָּיִת" (שם ח). כלומר, אין הכוונה לאמירת דברי מוסר, ואחר-כך האדם יוכל לשבת תחת גפנו ותחת תאנתו, אלא עליו לקחת את רגליו "אל ההר", היינו, לעלות למקום רוחני נעלה יותר. ולא דיי לעמוד במדריגה גבוהה, אלא יש לחטוב עצים, לעשות מעשה בפועל, ואז לרדת מן ההר, מהמדריגה הרוחנית הגבוהה, ולהתחיל לבנות את הבית!

בני ישראל עלולים לפקפק אם אמנם בכוחם לעשות זאת, ולכן הנביא שב "בְּמַלְאֲכוּת ה'" ואומר לעם: "אֲנִי אִתְּכֶם, נְאֻם ה'" (שם יג). ואז מבין אפילו הקטן שבקטנים והפחוּת שבפחוּתים, שאם הקב"ה אומר "אני איתכם", אין ספק שלא יהיו מניעות ועיכובים.

מקדש בנפש

אמנם את בניין בית המקדש בפועל יעשה המשיח, מכיוון שרק הוא יידע לבנותו "במקומו", אבל את ההכנה הרוחנית לבוא הגאולה יש להתחיל כבר עכשיו. ההוראה שנבואה זו מלמדת אותנו היא, שגם בהיותנו שרויים בחושך הכפול והמכופל של הגלות, אין להתבייש לדבר על גאולה עכשיו, מאחר שכבר "כלו כל הקיצין".

ובפרט בבוא ראש חודש אלול, שבו הקב"ה הבטיח "אני איתכם" –  הבטחה המופנית לכל אחד ואחת מישראל. ממילא יש להזדרז לבנות את בית המקדש הפנימי שבנפש, וזה יזרז את בניין בית המקדש הכללי על־ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.

(שיחות קודש תש"מ, כרך ג, עמ' 966)

  מן המעיין

מתן צדקה

פער הדורות

"נתון תיתן לו, ולא ירע לבבך בתיתך לו" (דברים טו, י). בוא וראה מה בין הדורות הקודמים לדורות שלנו: בדורות הקודמים היה צורך שהחכמים יתאספו כדי לתקן תקנה שאסור לבזבז לצדקה יותר מחומש, ואילו כיום צריך לעורר יהודים לתת מעשר.

(רבי דוד בלזר)

הרבי רשאי

רבי בן-ציון הלברשטאם מבובוב היה מחלק הרבה כסף לצדקה. שאלו אותו: הלוא הורו חז"ל "אל יבזבז יותר מחומש"?! ענה: הגמרא אומרת את הטעם לכך, שאם יבזבז יותר, יצטרך לבריות, ואולם רבי ממילא נצרך לבריות, ולכן אין מניעה שיחלק את כל כספו...

אל תדקדק

לא תבדוק הרבה אחר המקבל אם הוא ראוי או לא, ועליך לדונו לכף זכות, ואז גם הקב"ה, המשלם מידה כנגד מידה, לא יבדוק אחריך. וזה "לא ירע לבבך בתיתך לו" – לא תבדוק אחריו ברוע לב, אם הוא צריך ואם הוא ראוי, כי בגלל הדבר הזה, שאין אתה ממחפשי מומים בזולת, יברך ה' גם אותך בלי לבקר את מעשיך, שאם ידקדק ביותר במידת הדין, מי יצדק לפניו!

(המגיד מדובנה)

תכלית ירידת הנשמה

נשמה יורדת לעולם וחיה שבעים-שמונים שנה כדי לעשות טובה ליהודי. טובה גשמית, ובפרט טובה רוחנית.

(הבעש"ט)

ענווה שלא במקומה

רבי אייזל חריף, רבה של סלונים, ביקר פעם אחת אצל עשיר שנהג בקמצנות בענייני צדקה. הלה, כשראה את הרב נכנס לביתו, התחבא. רבי אייזיל ראה על השולחן את הספר 'ראשית חכמה' פתוח בשער הענווה. אמר רבי אייזיל: חבל שהוא עומד ב'שער הענווה', לוּ היה עומד ב'שער הגאווה' לא היה משפיל את עצמו להתחבא מפני הרב...

צדקה לטובתכם

"כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים טו,יא). המגיד מקלם אמר לעשירים: לטובתכם כדאי שתחזיקו את העניים. הלוא אם לא תעזרו להם, יגוועו ברעב, מקור וממחלות, והתורה אומרת "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" – הרי שמישהו מכם יצטרך לתפוס את מקומם!

חובה לקיים

רבי יחזקאל ליפשיץ, רבה של קאליש, היה אומר: אמנם התורה אומרת "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", אבל אין זו מצווה שעל העשירים לקיימה. לעומת זה, הפסוק "אפס כי לא יהיה בך אביון" – זו חובה על כל אחד מאיתנו לקיימה, כי כאן כבר נאמר – "בך".

שערי ההיכלות נפתחים

הצמח צדק אמר לבנו, המהר"ש: מי שמסייע ליהודי בפרנסה, כל שערי ההיכלות העליונים פתוחים לפניו. וזאת, אפילו אם מדובר בדבר קטן, כגון לעזור ליהודי להרוויח שבעים פרוטות במסחר עגלים.

  אמרת השבוע

דרך חדשה

שנה אחת, בשבת מברכים אלול, נשא רבי חיים מצאנז דברים לפני הקהל ואמר:

מעשה באדם שתעה ביער, ובחר ללכת בשביל מסוים, אך לא זו בלבד שהשביל לא הוביל אותו אל מקום יישוב, אלא סיבך אותו עמוק יותר בעבי היער.

היה האיש משוטט ומנסה לצאת. בדרכו פגש עוד אדם שתעה ביער. שאלו האיש: "איך יוצאים מכאן?". השיב לו הראשון: "איך יוצאים, אינני יודע; דבר אחד אוכל לומר לך בוודאות – בדרך שבה הלכתי, אל תלך!".

והצדיק זעק מנהמת ליבו: "דבר אחד יכול אני לומר לכם – בדרך שבה הלכנו עד עכשיו, אל נלך; עלינו לחפש יחדיו דרך חדשה!".

  גאולהפדיה

המשמעות העמוקה של הבחירה

בְּחִירָה לֶעָתִיד. אחרי ביאת המשיח ישתנה דבר מרכזי מאוד בעולם – הרע יסולק וייעלם, כדברי הנביא (זכריה יג,ב) "אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ". לא יהיה עוד רע, וגם לא יצר הרע, כפי שהגמרא אומרת (סוכה נב,א): "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו".

אבל עולם כזה לכאורה ייטול מבני-האדם את הבחירה החופשית. הבחירה בטוב יכולה להתקיים דווקא כאשר עומדות לפני האדם שתי דרכים – דרך החיים והטוב מול דרך המוות והרע. איך תהיה בחירה חופשית בימות המשיח, כאשר הרע יועבר מן העולם?

אלא שבימות המשיח, כאשר העולם יתעלה לדרגה עליונה יותר, יתבטא כוח הבחירה בדרך אחרת. אמיתות עניין הבחירה שייכת גם כאשר אין כל מציאות של רע. ואדרבה, דווקא אז מתגלה כוח הבחירה במלוא טהרתו.

עומק עניין הבחירה פירושו – עשיית מעשה בלי שום אילוצים חיצוניים, אלא מפני שהאדם עצמו בוחר לעשותו. בימות המשיח הבחירה החופשית תעלה בדרגה – לא בחירה בין טוב לרע, אלא ביטוי לרצון האמיתי, הטהור, הבלתי-מושפע, של הנשמה האלוקית. אז יתגלה כי יהודי רוצה את הקב"ה לא מתוך אילוצים כלשהם, אלא מתוך הרצון הטהור והעצמותי של נפשו האלוקית.

יהודי יבחר בקב"ה מפני שכך נשמתו האלוקית רוצה – רצון טהור וחף מכל שיקול אחר, רצון שאין מאחוריו סיבות ונימוקים, אילוצים וצרכים. זו משמעות הבחירה החופשית כפי שתהיה בימות המשיח.

טעימה מהרמב"ם

אלרגייה לגזל

"וְהֵסִיר אֶת הַמֻּרְאָה וְהָעוֹר שֶׁעָלֶיהָ בְּיָדוֹ עִם הַנּוֹצָה וְאֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִין עִמָּהּ וּמַשְׁלִיכָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן" (הלכות מעשה הקרבנות ו,כא)

יהודי הביא בקבוק חלב למקום עבודתו. הוא הניח את החלב במקרר והדביק עליו פתק ובו הכיתוב: "פרטי. איסור גזל". אף-על-פי שהעובדים היו שומרי מצוות, הכיתוב לא מנע ממקצתם להשתמש בחלב. באין ברירה החליט לכתוב כיתוב אחר: "חלב נוכרי". התרגיל הצליח, ואיש לא נגע בחלב...

הסיפור מבטא תפיסה השוכנת לפעמים בלב בני-אדם, שבמצוות שבין אדם למקום יש להקפיד על קוצו של יו"ד, ואילו במצוות שבין אדם לחברו אפשר כביכול לזלזל מעט.

המענה לכך נמצא בדיני עולת העוף. התורה אומרת שיש להשליך את המעיים ואין להעלותם למזבח. רש"י (ויקרא א,טז) מביא את דברי חז"ל שבבהמה, האוכלת מאבוס בעליה, נֶאמר שרוחצים את המעיים ומעלים אותם למזבח; ואילו העוף ניזון מן הגזל, ואוכל מזון מחצרות פרטיות, ולכן יש להשליך את מעיו.

לכאורה העוף עושה זאת שלא מתוך בחירה, אלא כחלק מטבעו. כמו-כן העוף כולו שוקל עשרות גרמים בלבד, והמעיים שלו גרמים יחידים, וייתכן שאף אינם שווים פרוטה. מדוע בכל-זאת משליכים אותם?

אלא שהקב"ה שונא גזל, בכל כמות שהיא ומכל סיבה שהיא. המזבח כביכול 'אלרגי' לגזל. ללמדנו עד כמה יש להיזהר מגזל, ובמיוחד להיזהר שלא להשתמש בגזל למטרות קדוּשה.

  מעשה שהיה

תפילה במניין ועמידה בניסיון

בבוקר נשמעו נקישות על דלת ביתו של זבולון. הנקישות העירו את בעל הבית משנתו, וכשפתח את הדלת ראה מולו את רבי יצחק. "הזדרז ובוא עימי לבית הכנסת. אני ממתין לך!", אמר לו הרב

זבולון צבט את עצמו כדי להיות בטוח שאינו חולם או הוזה. "אני לא מאמין", מלמל בתדהמה. בעיניים פעורות הביט במרכבה הנמלטת ובה סחורה יקרה מחנותו, שלא שולמה.

סוחר הבדים התגורר בשכנות לרבי יצחק-חי טייב, מרבניה החשובים של יהדות תוניסיה. רוב ימיו היה אדם דל אמצעים, ויום אחד גלגל המזל התהפך והוא התעשר.

ואולם ככל שהונו גדל, החל מצבו הרוחני להידרדר. בתחילה חדל לבוא לבית הכנסת בימות החול, ולבסוף הדיר ממנו את רגליו גם בשבתות. אשתו, שהייתה יראת שמיים, הייתה מוכיחה אותו בעדינות, אך האיש נותר אדיש ולא שיפר את דרכיו.

יום אחד עבר רבי יצחק ליד חלון ביתו של שכנו העשיר. "אוי לנו", שמע את האישה נאנחת, "לא פיללתי לצרות כאלה שינחתו על ראשנו".

"האוּמנם שכניי סובלים צרות ואינני עושה דבר למענם?!" – הוכיח רבי יצחק את עצמו והחליט להיכנס לביתם.

בעלת הבית נדהמה לראות את הצדיק עומד על מפתן ביתה. "אילו צרות עוברות עליכם?", שאל בטון אבהי. האישה נאנחה וגללה לפני רבי יצחק את סיפור הידרדרותו הרוחנית של בעלה, עד שפסק מלבוא לבית הכנסת. רבי יצחק הנהן בראשו ואמר: "הסירי דאגה מליבך. אני אדאג שישוב להתפלל בבית הכנסת".


ציונו של רבי יצחק־חי טייב בבית העלמין בורג'ל בתוניס

למחרת בבוקר נשמעו נקישות על דלת ביתו של זבולון. הנקישות העירו את בעל הבית משנתו, וכשפתח את הדלת ראה מולו את רבי יצחק. "הזדרז ובוא עימי לבית הכנסת. אני ממתין לך!", אמר לו הרב. זבולון התבייש, ומיהר להתלוות אליו, אם כי בחוסר חשק.

בסיום התפילה מיהר זבולון לחנותו. לא חלפו אלא דקות מעטות ובחנות הופיעו שליחים מבית המלוכה וביקשו להזמין כמות בדים מכובדת. הללו העמיסו לעגלתם עוד ועוד גלילי בד יוקרתיים, וכשסיימו עלו על העגלה והתכוננו לצאת לדרכם.

"ומה על התשלום!?", זעק זבולון. "כבר שילמנו לך!", השיבו השליחים והדהירו את הסוסים.

זבולון עמד כמסומר אל מול עזות המצח של האנשים, אך נאלץ להבליג כדי שלא להסתבך עם בית המלוכה. בשובו לביתו פרק את כעסו על ראשה של רעייתו. "ראי איזה יום שחור היה לי, דווקא אחרי שהלכתי לבית הכנסת!".

למחרת בבוקר שוב נשמעו נקישות בדלת, ושוב עמד שם רבי יצחק. "בוא עימי לתפילה", אמר הרב. בחוסר רצון יצא הסוחר שוב לבית הכנסת. אחרי התפילה מיהר לחנותו, והפעם הופיעה לפניו אישה עשירה בלתי-מוּכרת. שעה ארוכה סיירה בחנות ובחרה גלילי בד יקרים.

בעודו משרת את הלקוחה ומביא לה עוד ועוד בדים מעליית הגג, גילה זבולון כי האישה והבדים היקרים נעלמו. כשיצא החוצה עדיין הספיק לראות את מרכבתהּ נעלמת בעיקול הדרך. סר וזועף סגר את חנותו וחזר לביתו. "שוב הלכתי לבית הכנסת, וכמו אתמול נחלתי הפסד כבד", הטיח לעבר אשתו. "אל תבקשי ממני עוד ללכת לבית הכנסת!".

זבולון הגה רעיון שימנע מרבי יצחק לקחת אותו לבית הכנסת: הוא ישכים קום וייצא לטיול בשדה. אך הרב, כמו קרא את מחשבותיו, הופיע בפתח ביתו בטרם יצא זבולון מהבית...

"האם לא מוקדם מדיי ללכת לבית הכנסת?", מלמל זבולון במבוכה. "לא", קבע הצדיק, "נלך עכשיו ונצטרף לשיעור זוהר ומשניות. בוא עימי".

באין ברירה התלבש הסוחר ויצא לבית הכנסת, חורק שיניים בכעס כבוש. אחרי התפילה הלך לחנות, מצפה במתח לראות מה יילד יום. חלפה שעה ולחנות נכנס קצין צעיר. הוא הזמין כמה סחורות ושילם תמורתן. הוא ביקש מזבולון להשאיר את הסחורה בחנות, עד שיזמין עגלה וסבל.

השעות נקפו ודמותו של הקצין לא נראתה באופק. הסוחר לא ידע מה לעשות. בצוהריים ביקש לצאת למנוחה קלה בביתו ופנה לצאת. מאחורי הדלפק ראה מזוודה קטנה, שנראתה שייכת לאותו קצין. הוא החליט להמשיך בדרכו, בתקווה שהקצין ישוב בהמשך לקחת את הסחורה ואת המזוודה ששכח.

במהלך ההליכה לביתו הופיע מולו רבי יצחק טייב וחיוך נסוך על פניו. "נו, הרווחת היטב היום, הלוא כן? במזוודה שנשכחה לצד הדלפק מצוי כל כספך מאתמול ושלשום עד הפרוטה האחרונה", אמר, אל מול עיניו הפעורות מתדהמה של זבולון.

והרב המשיך: "דע כי כאשר ראו בשמיים שאני מתאמץ למשוך אותך לבית הכנסת, התייצבו המקטרגים וביקשו להעמידנו בניסיון. שליחיהם הם שהופיעו בחנות ונעלמו עם סחורה יקרה. ואולם אחרי שלא ויתרתי ולקחתי אותך גם ביום השלישי לבית הכנסת, נכנעו המקטרגים, והיום הופיע בחנותך אליהו הנביא, כדי להשיב לך את כל כספך. מעתה היזהר שלא להפסיד תפילה במניין תמורת כל הון שבעולם", חתם הצדיק את דבריו המופלאים.

זבולון הנפעם מיהר לחזור לחנותו, ופתח את המזוודה. ואכן, דברי הצדיק היו מדויקים – הכסף שבמזוודה תאם למחיר הסחורות שנגזלו.

(על-פי 'ויזרע יצחק')

  רציתי לשאול

עם הרב יוסף-יצחק קפלן

רב המושב סתריה

מה ההבדל בין כשרות רגילה לכשרות מהדרין? או שזה כשר או שלא!

שאלה זו מבוססת על ההנחה, שכשרות היא עניין של שחור-לבן, בלי גוֹני ביניים. הנחה זו אינה נכונה בכשרות, כשם שאין היא נכונה בכל דבר בחיים.

כשאתם נכנסים לחנות של מוצרי חשמל יציג המוכר לפניכם כמה וכמה דגמים של מכונות כביסה ומקררים וכדומה. גם פה אפשר לשאול: למה יש הבדלים בין הדגמים – או שזה מכבס או שלא?! אכן, גם הדגם הזול אמור לכבס וגם המקרר הזול יודע לקרר, ועדיין יש הבדלים רבים באיכות המוצר ובאמינותו.

ההבדלים בכשרות יכולים לבוא לידי ביטוי בשני היבטים:

האחד, בפסיקה ההלכתית. אמנם יש דברים שבהם ההלכה ברורה וחד-משמעית – זה כשר וזה לא. אך יש דברים שבהם יש בהלכה דעות מקילות יותר ודעות מחמירות יותר. הכשרות הרגילה מסתמכת לעיתים על הדעות המקילות, בעוד בכשרות מהדרין מקפידים לנהוג גם על-פי הדעות המחמירות יותר. יהודים יראי שמיים רוצים להדר במצוות הכשרות ולא לסמוך על דעות מקילות, ולכן הם מחפשים כשרות למהדרין.

ההבדל השני הוא ברמת הפיקוח. בכשרות הרגילה יש לעיתים מגבלות המצמצמות את יכולת הפיקוח וההשגחה. זה גם משתנה ממקום למקום. יש רבנויות שגם בכשרות רגילה ההשגחה הדוקה וטובה, ויש רבנויות שבהן הפיקוח רופף יותר. לכשרות מהדרין יש יותר אמצעים ויותר חופש פעולה לניהול פיקוח והשגחה טובים והדוקים יותר, והדבר מבטיח רמת כשרות גבוהה יותר.

גם בכשרות מהדרין יש כמה וכמה רמות, ולכן יש המקפידים לצרוך מוצרים בכשרויות הטובות ביותר, שבהן הכשרות עומדת ברמה הגבוהה ביותר.

  פינת ההלכה ומנהג

צדקה לבזבזן

שאלה: האם חייבים לתת צדקה למי שמבזבז את כספו על מותרות?

תשובה: במצוות הצדקה נאמר בתורה שיש לתת לעני (דברים טו,ח): "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". מזה למדו בתלמוד: "אתה מצוּוֶה עליו לפרנסו, ואי אתה מצוּוֶה עליו לעַשרו". כמו-כן אמרו חז"ל, שאל לו לעני לפנק את עצמו.

ועם זה, מהמשך הפסוק "אשר יחסר לו" למדו שעלינו לדאוג לכל מחסורו, גם למותרות, אם אכן הם חסרים לו, מפני חינוכו והרגליו. למשל, אדם אמיד שירד מנכסיו. במצב כזה יש לתת לו "אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו".

מכאן שההתייחסות תלויה בנסיבות:

כאשר באים לסייע לאדם הידוע כאמיד לבל יתמוטט (מובן שזה כאשר אין חשש שיסתבך יותר לטווח הארוך), חייבים לסייע לו להמשיך ולחיות לזמן קצר – ולוּ כלפי חוץ – ברמת החיים הקודמת, כדי שיוכל להוסיף לזכות באמון ובאשראי ולבנות את עסקיו מחדש.

לאנשים מסוימים, במצבים מסוימים, צריך לאפשר גם הוצאות שבעבור רוב בני-האדם הן בגדר בזבוז, שכן לגבי הנזקקים הללו זה הכרח.

ואולם כשברור שזה בזבוז בלתי-מוצדק – אין לממן זאת מכספי צדקה, אבל גם אסור לזנוח את האיש. יש למצוא דרכים לעצור את הבזבוז, ולצורך זה מותר לאיים בהפסקת הסיוע, כדי לאלצו להתנהג התנהגות אחראית יותר. אם אין הדבר מועיל, יש למצוא דרכים להבטיח שהסיוע יינתן למטרות הנחוצות בלבד. אגב, לדעת אנשי מקצוע, לפעמים הבזבוז מעיד על תסמונת של הפרעה נפשית הדורשת טיפול.

אם ברור שהנזקק מנצל את מצבו שלא כדין – יש להפסיק את הסיוע, אך חובה לחפש דרך שבני ביתו לא ייפגעו בשל כך.

מקורות: כתובות סז,ב, ומהרש"א שם. שו"ע יו"ד סי' רמט ס"ו, רנ ס"א. רנג, ס"ט-י, רנה. וראה צדקה ומשפט פ"א סכ"ב.

  חיים יהודיים

למען תזכור – על הפיח בקיבוץ

כשחייל ביחידת זיהוי בדרום נכנס לבית משפחת זק בקיבוץ כיסופים החליט לצייר בעשר אצבעותיו ציור מרגש על קיר הבית המפויח. הוא לא חלם לאן יגיע הציור הזה

תעודת זהות. ר' יחיאל אופנר, יליד בני-ברק, תושב כפר חב"ד, צייר-אמן, בן 50. עשרות שנים הוא מצייר את חיי העיירה היהודית של פעם, ואת חיי החסידים בימינו. ביום-יום הוא משמש מורה לחינוך מיוחד ולומד טיפול בפסיכודרמה. מעל עשרים שנה הוא משרת ביחידת זיהוי חללים של צה"ל בדרום.

שמחת תורה. התארחתי עם משפחתי באשקלון, ובשעת בוקר מוקדמת שמענו אזעקות. דלת הממ"ד, שלא הייתה סגורה הרמטית, נפרצה פתאום, אחרי ששני טילים פגעו בבניין שבו התארחנו. כל הבניין רעד והקומה למעלה נפגעה קשה. בחסדי שמיים הדיירים לא היו באותה עת בביתם וחייהם ניצלו.


"זה משהו שפרץ מתוכי באותם רגעים". אופנר בסטודיו

עבודת קודש. כעבור זמן קצר הוזעקתי ויצאתי לאזור שאליו נקראתי. לא הבנתי כלל אילו מלכודות אורבות בדרכים באותה שעה. לרגע לא דמיינתי את גודל האירוע. היה לי ולחבריי ניסיון בטיפול בהרוגים במבצע צוק איתן. ברוך השם שזכינו לסגור מעגלים למשפחות רבות, ובזכות מאמצינו זכו להביא לקבורה את יקיריהן, השם ייקום דמם.


אופנר בהפוגה ממלאכת הקודש ביישובי העוטף

לב מצייר. אחרי ימי עבודה קשים בקיבוץ כיסופים נכנסתי יום אחד לבית משפחת זק, שבו נטבחו הורים וילד. על רקע הריחות והמחשבות התחלתי פתאום לצייר בעשר אצבעותיי על הקיר המפויח. הציור פשוט יצא מליבי: שני חיילים מגינים על ילד. אמנם הציור הזה לא התממש, ולצערי הרב החיילים לא הספיקו להציל את הקרבנות, אבל זה משהו שפרץ מתוכי באותם רגעים. אפילו לא חתמתי את שמי על הציור.


הציור שצויר באצבעות על הקיר המפויח

הפתעה על הקיר. בתם של הנרצחים מכיסופים, אתי זק, ביקרה כעבור כמה ימים בבית הוריה, וראתה את הציור שעל הקיר. היא התרגשה מאוד, וניסתה להבין מי הצייר ומה עומד מאחוריו. היא הצליחה לאתר אותי ואמרה שהם החליטו לשמר את הציור, ולהציגו בעבור הדורות הבאים.

שימור. הופתעתי מאוד. לא חלמתי שציור ספונטני על פיח יתגלגל למחוזות של שימור. מוזיאון ישראל ויד בן-צבי עירבו מומחים ממוזיאונים נחשבים, לייעץ איך לשמר את הציור. וכך, רגע לפני הריסת הבית נעקר הקיר והועבר לשימור.


העברת הציור לשימור

החיבוק. המשפחה הזמינה אותי לצפות בהעברת הקיר. היה שם רגע מרגש מאוד, כאשר בן משפחה, קצין בכיר, אמר לי: "אתה עם כיפה וזקן ואני לא דתי. ראה את היופי של עם ישראל". הוא חיבק אותי והתרגש מאוד מהמפגש. היה חשוב לו שנשמור על קשר.

חולצה מצוירת. במרוצת השנים גיליתי איזה כוח יש בציור. לא מכבר השתתפתי ביום הולדתו ה-96 של האמן הישראלי הנודע יעקב אגם. ציירתי אותו, מנסה לחקות את סגנון היצירה הייחודי שלו. עם כניסתי לאירוע אמרתי לו שיש לי הפתעה בשבילו. הוא התרגש כל-כך והחליט באותו רגע לצייר לעיני כולם ציור על חולצתי הלבנה, ובסיום חתם את שמו...

כוחה של פעולה. הסיפור בקיבוץ כיסופים לימד אותי את כוחה המדהים של פעולה אחת קטנה. זה יכול להיות מעשה או מילה טובה. לעולם אין לדעת אילו עולמות יכולים להשתנות בעקבות מעשה טוב אחד. הרגשתי שהיותי שומר תורה ומצוות גרם קידוש השם, הפצת אור ואיחוי קרעים. בפרט בעת הזאת יש לכל פעולה טובה שלנו באהבת ישראל ובאחדות ישראל חשיבות גדולה מאין כמותה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)