חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1957 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת קורח, כ"ט בסיון ה'תשפ"ד, (05/07/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1957 - כל המדורים ברצף
שלושים שנה ברגשות מעורבים
יש חדש
גם קורח האמין במשה
מחתות הקטורת
זכות של כוהן
מעלת הבכורים לעתיד
האריך ימים בזכות הלכות טריפות
ההוראה המפתיעה לקהילת תוניס
רציתי לשאול
כבוד ללוי
ממלכת התורה של הרבי מליובאוויטש

מס' 1957, ערב שבת-קודש פרשת במדבר, כ"ט בסיון ה'תשפ"ד (05.07.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

שלושים שנה ברגשות מעורבים

כמה חסרה לנו בעת הזאת דמותו המאירה של הרבי מליובאוויטש, ובה בעת רואים עד כמה דמותו ומשנתו נוכחוֹת בחיי העם

ביום שלישי הקרוב נציין את יום ההילולא השלושים של הרבי מליובאוויטש. המחשבה על שלושים שנה שחלפו מאז אותו יום מר, מפלחת את הלב. כמה חסרים לנו בעת הזאת דמותו המאירה, קולו הצלול, עצותיו הקולעות וניתוחו הבהיר את בעיות הדור.

ועם זה, דווקא בעת הזאת אנחנו רואים עד כמה דמותו ומשנתו נוכחוֹת בחיי העם. הציבור הרחב כאילו גילה רק בעשורים האחרונים את אוצרותיו הכבירים. עוד ועוד חוגים מוצאים עניין גובר והולך בתורתו, ברעיונותיו, בתפיסתו את שאלות החיים של העם היהודי בזמננו. פתאום מתבהרים עומק חזונו ועוצמת הדרך שהִתווה.

קשה לקבוע מה הם הגורמים לתופעה הזאת. אולי זו ההצלחה הבלתי-נתפסת של מפעל השלוחים, שהוכפל ושולש והגיע לממדי ענק דווקא בשלושים השנים האלה. המפעל הזה – שכולו מסירות נפש והקרבה אין-סופית למען עם ישראל – מתרחב והולך משנה לשנה, במנוגד לכל התחזיות וההערכות, והכול מכוחו של הרבי.

יהדות בוטחת בעצמה

ואולי זו ההתאמתות המדהימה של הדברים שאמר. כמה זעק הרבי והתריע על ויתורים ונסיגות ועל ניהול משא ומתן עם ארגוני הטרור. בדם ליבו הזהיר כי שיחות אלה יעודדו את הטרור ויגבירו את הלחץ העולמי על ישראל. הוא הפציר בקברניטי המדינה שלא לוותר על שטחי ארץ ישראל, כי כל שטח שיימסר לידי אויבינו ישמש בסיס למתקפה נגדנו. למרבה הצער לא שעו לו, וכל אזהרותיו התממשו עד תום.

בעולם של ראייה כיתתית ומגזרית, הרבי ראה לנגד עיניו את העם היהודי כולו. שנתו נדדה מן הקושי להעניק חינוך יהודי במרוקו ומהעדר מקווה בניו-זילנד. טרדו את מנוחתו מחסור בתשמישי קדושה בברית-המועצות ואי-אפשרות לאפות מצות באיראן. הוא רתם את חסידיו לאתגרים האלה, ולצידם הפעיל כל גורם אפשרי למען טיפוח חיי היהדות ברחבי תבל.

נוסף על כל אלה ייצג הרבי תפיסת יהדות בוטחת בעצמה, שאינה נבהלת מהעולם החיצוני ומהתקדמות המדע והטכנולוגיה. הוא לימד גאון יעקב מהו. ללכת בלבוש יהודי בכל פינה בעולם, בלי להסתתר ובלי להתבייש. להניח תפילין בחוצות הערים. להציב חנוכיות בכיכרות הראשיות ברחבי תבל. והתברר שהעולם מעריך זאת ומכבד את היהדות ואת נושאי דגלה.

יום התחזקות

התפיסה הזאת מעוררת יותר ויותר עניין. רבים מנסים לרדת לשורשה ולעומקה. מנין הכוח הזה? מהיכן שואבים עוצמות לצאת למקומות הנידחים ביותר, לגדל שם ילדים יראי שמיים, ולהפוך לאבן שואבת להמונים?

מקורה של הגישה הזאת בתורתו המעמיקה של הרבי, המציגה תפיסה של שלמות – שלמות בין כל חלקי התורה, בין התורה ובין העולם ובין האדם לבין בוראו. נקודת האחדות והשלמות הזאת היא המאפיינת את משנתו הרוחנית של הרבי, והיא המושכת אליה רבים כל-כך.

יום ההילולא ג' בתמוז הוא זמן להתחזק בהליכה בדרכו, ללמוד יותר את תורתו ולפעול להגשמת ייעודו המרכזי של דורנו – הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.

תפיסה של שלמות. הרבי מליובאוויטש (צילום: פריידין)

  יש חדש

שבת של עלייה

ביום ההילולא ג' בתמוז חסידי חב"ד נוהגים על-פי המנהגים שקבע הרבי לאחר הסתלקות חותנו, הרבי הריי"צ. בשבת קודש זו כל אחד ואחד משתדל לעלות לתורה. במידת הצורך עורכים עוד מנייני קריאה, כדי לאפשר לכל אחד ואחד לקבל עלייה (אך אין מוסיפים על מספר הקרואים).

מנהגי יום ההילולא

ביום שני, ב' בתמוז, אחרי השקיעה, מדליקים נר נשמה. ביום שלישי בבוקר, אחרי התפילה, כותבים 'פדיון נפש', מניחים אותו באחד מספריו של הרבי, ולאחר מכן משגרים אותו כדי לקוראו על הציון הקדוש (דוא"ל: [email protected]. פקס': 0017187234444). נותנים תוספת צדקה למוסדותיו של הרבי, לומדים פרקים ממאמר החסידות האחרון שמסר, 'ואתה תצווה', וכמו-כן פרקי משנה שמתחילים באותיות שמו הקדוש. במהלך היממה עורכים התוועדות חסידית.

'בית הרבי' מזמין

בית אגודת חסידי חב"ד בכפר חב"ד, שנבנה בתבנית בית מדרשו של הרבי '770', מזמין את הציבור לבוא בג' בתמוז ובימים הסמוכים אליו, להתפלל במקום, ולשגר את הבקשות וה'פדיונות' לציוּן הקדוש. לתיאום קבוצות: 0548113770.

  שלחן שבת

גם קורח האמין במשה

מחלוקת קורח מעוררת שאלה גדולה: כיצד חשב קורח שיצליח לקומם את בני ישראל נגד משה רבנו, והלוא הקב"ה כבר הבטיח למשה (שמות יט,ט) "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם"?!

יש לומר שקורח לא כפר במשה, אלא האמין כי יש בידו לשנות את זהות הכוהן הגדול על-ידי תפילה. הוא ראה שמשה הצליח להציל את בני ישראל מעונשים חמורים אחרי חטא העגל וחטא המרגלים, וסבר שגם הוא יכול לפעול בתפילתו שהכהונה תועבר אליו.

אמונה וטעות

לאור זאת יובנו דברי רש"י: "קורח, שפיקח היה, מה ראה לשטות זו?!". ורש"י משיב על-פי דברי המדרש (תנחומא), שמשה אמר "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ", היינו שאחד ממקטירי הקטורת ייבחר וכל השאר יאבדו, וכאן טעה קורח: "עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו... אמר, אפשר כל הגדוּלה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אֶדום?!".

מכאן ברור שקורח לא כפר במשה רבנו, שאילו היה כופר באמיתות דבריו, לא היה צריך להתייחס למה "ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט". אלא שגם הוא האמין במשה, וקיווה שהוא יהיה האחד שיינצל.

משה ראה

עתה עוברת השאלה למשה רבנו: ביודעו שקורח פיקח היה, ובראותו שקורח יוצא נגדו וטוען שהוא הראוי להיות כוהן גדול, כיצד לא חשש שאולי קורח 'רואה' משהו שגורם לו לטעון כך? אולי קורח צודק בטענתו, ובכוחו לפעול שינוי למעלה באשר לתפקיד הכוהן הגדול? היה מצופה ממשה לפחות לפנות אל הקב"ה ולשאול אם אמנם אהרון אחיו הוא בוודאות הכוהן הגדול.

התשובה היא שהאפשרות שיתעורר ספק אצל משה רבנו הייתה רק באשר אליו עצמו, היינו שבענוותנותו היה יכול לחשוב שאולי חטא ולכן לא תתקיים בו ההבטחה "וגם בך יאמינו לעולם". אבל באשר לאהרון לא היה לו שום ספק שמינויו היה על־פי ציווי הקב"ה, כדברי רש"י "ומשה היה רואה", היינו שמשה ראה את העתיד בבהירות, שלא הוא שנבחר להקטיר קטורת כי אם אהרון.

גילוי האמונה

בזוהר נכתב שבכל דור ודור יש צדיק שהוא בבחינת משה רבנו. גם אם אדם פותח במחלוקת נגד משה שבדורו, צריך לדעת שמכיוון שיש הבטחה "וגם בך יאמינו לעולם", הרי לאמיתו של דבר – גם הוא מאמין במשה רבנו, אלא שהאמונה הזאת נדחקת על־ידי גורמים חיצוניים, ואין היא גלויה.

על כך נאמר בתהילים "וּרְעֵה אֱמוּנָה", שתפקידו של המנהיג 'לרעות' את האמונה, שתצא מן ההעלם אל הגילוי, היינו שהאמונה תחלחל לכל תחומי החיים, ותהיה גלויה ובהירה.

(תורת מנחם, כרך עו, עמ' 390)

  מן המעיין

מחתות הקטורת

ניצוץ קדושה

"ואת האש זרה הלאה כי קדשו" (במדבר יז,ב). אף-על-פי שמקור הקטורת היה בחטא, ב"מחתות החטאים האלה", מאחר שמסרו נפשם עליו, קיבלו המחתות ניצוץ של קדושה.

(רבי יוסף-שאול נתנזון)

מחלוקת בשם הנפש

"את מחתות החטאים האלה בנפשותם" (במדבר יז,ג). הקשים שבבעלי מחלוקת הם מי שמשתפים במריבותיהם גם את ה'נפש', כאילו המחלוקת היא לשם שמיים.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

המחיצות חשובות לאחדות

"ולא יהיה כקורח וכעדתו" (במדבר יז,ה). קורח הטיף לאחדות ושוויון בין בני ישראל, ואף-על-פי-כן נהיה סמל המחלוקת והפירוד. הווי אומר שביטול המחיצות שבין סוגי העם, כוהנים, לוויים וישראלים, 'ראשיכם' ו'שואב מימיך' מביא לידי פירוד ופילוג, ולא לאחדות. דוגמה לדבר: חיבור בין אש למים ייתכן רק כאשר שולי הקדירה מפסיקים ביניהם, ובלי 'מחיצה' זו אין חיבורם אפשרי.

(לקוטי שיחות)

חסד ה'

"ויהיו המתים במגפה" (במדבר יז,יד). למה כתוב "המתים במגפה" ולא "וימותו במגפה"? לרמז על חסד ה' יתברך, שבתוך גזירת הניגפים, ארבעה ועשרים אלף, נכללו גם מי שהגיע זמנם למות מיתה טבעית, בשל זיקנתם.

(רבי חיים מוולוז'ין)

לעלות בהצלחה

"והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח" (במדבר יז,כ). יש מי שעלייתם היא ירידתם. קודם שעלו לגדולה היו אנשים טובים וישרים ואנשי חיל ואמת, אך כשהגיעו לשלטון פג ריחם וטעמם. איש המעלה האמיתי לא זו בלבד שהגדולה אינה מזיקה לו, ואינה מעבירה אותו על דעתו ועל דעת קונו, אלא אף מעלה אותו ומפתחת את כישרונותיו ומידותיו לטובה. זהו "האיש אשר אבחר בו", היינו השלם במידותיו, "מטהו" – שרביט ממשלתו – "יפרח", יגדל ויעלה מעלה-מעלה.

(הרב יהושע טרונק מקוטנה)

בזכות הכוהן

"והנה פרח מטה אהרון... ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים" (במדבר יז,כג). כשם שיש באילן פרחים, ציצים ופירות, כך יש לכל ישראל חלק – זה בפרח וזה בציץ, אך הפירות הם בזכות הכוהן – הצדיק.

(רבי בונם מפרשיסחה)

באין מונע

"ויגמול שקדים" (במדבר יז,כג). ירידת והמשכת אור אלוקי לעולם הזה עלולה 'להתעכב' בעולמות העליונים, כי בכל היכל שבו השפע עובר יש דין ומשפט: האוּמנם ראוי אדם זה שתומשך אליו השפעה זו למטה בגשמיות. אך כשנמשך השפע על-ידי הכוהנים – הוא נמשך במהירות, דרך כל העולמות, באין מונע ומעכב, ואין מעיינים בדין כלל, בחינת "עד מהרה ירוץ דברו". זהו שמטה אהרון הוציא שקדים דווקא, "הממהר להפריח מכל הפירות" (רש"י).

(לקוטי תורה)

עוז להראות

"ויוצא משה את כל המטות... ויראו וייקחו איש מטהו" (במדבר יז,כד). לשם מה הראו הנשיאים את מטותם, ולמה נכתב פרט זה בתורה? אלא יש בזה מוסר השכל: הנשיאים לקחו את מטותיהם להראות שמטותיהם לא פרחו. כל אחד ואחד מהם היה בו עוז להראות שאהרון נבחר ולא הוא.

(רבי משה-דוד מצ'ורטקוב)

  אמרת השבוע

זכות של כוהן

בשנת תשכ"א באה קבוצת סטודנטים לעשות שבת בחצר הרבי מליובאוויטש. לאחר מכן זכו להיכנס ל'יחידות' בחדרו. אחד מהם היה כוהן, ובאותם ימים עמד לשאת אישה לא-יהודייה.

עם כניסתו שאלו הרבי לשמו, וכאשר ציין את שמו, אמר לו הרבי: "אתה גם כוהן". הלה, מופתע, השיב בחיוב.

הצביע הרבי על ארון הספרים הגדול שבחדר ואמר: "ראה את ארון הספרים הזה. אני למדתי את כל הספרים שבו, אבל אין בכך כדי לעשותני כוהן. ואילו אתה זכית בזכות הגדולה של הכהונה. הכוהן ניחן בקדושה טבעית גבוהה ביותר, ולכן אסור לו לשאת אפילו גיורת. איך תוכל אפוא לשאת גויה?!".

הסטודנט יצא מחדרו של הרבי נסער, וכעבור זמן נשא לאישה בת ישראל כשרה.

  גאולהפדיה

מעלת הבכורים לעתיד

הַבְּכוֹרִים. בתורת החסידות מוסבר שטעותו של קורח נבעה מכך שלעתיד לבוא עתידים הלוויים להיות כוהנים. הדברים מבוססים על דברי האריז"ל "שהלוויים של עכשיו יהיו כוהנים לעתיד", וזאת על-פי הנאמר ביחזקאל (מד,טו): "וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק... הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי".

בכמה הזדמנויות דן הרבי בשאלה אם גם הבכורים יזכו להיות משרתי הקודש לעתיד לבוא (תורת מנחם תנש"א כרך ד, עמ' 155): "יש מקום לומר שכיוון שבתחילה הייתה העבודה בבכורות, ורק בגלל חטא העגל נלקחה העבודה מהבכורות וניתנה לשבט לוי, שלא חטאו בעגל (במדב"ר פ"ו,ב), הרי לעתיד לבוא, שאז לא יישאר רושם מחטא העגל, יחזרו הבכורים לעבוד בבית המקדש השלישי".

בהמשך הרבי מסתפק בדבר: "וצריך עיון במסקנת הדבר, אף-על-פי שאין זה נוגע עכשיו, כיוון שנמצאים עדיין רגע קודם ביאת המשיח, ועל אחת כמה וכמה קודם תקופה שנייה דביאת המשיח, וממילא תומשך העבודה באופן ד'כוהנים בעבודתם ולוויים בדוכנם וישראל במעמדם', ורק לאחרי כן תתעורר השאלה באיזה אופן תהיה העבודה, כנ"ל".

במקום אחר (ספר המאמרים תשכ"ו, עמ' נב) הרבי מסביר שמעלת הכוהנים לעתיד לבוא קשורה לעליית הנוקבא לעתיד, בבחינת "נקבה תסובב גבר", ולכן תהיה אז העבודה בבכורים, שקדושתם תלויה באֵם. כי בעוד קדושת הכוהנים והלוויים נובעת מהאב, הרי אצל הבכורים זה להפך, קדושת הבכור נובעת מהיותו 'פטר רחם' של אימו. ולכן לעתיד לבוא תבוא לידי ביטוי מעלתם המיוחדת.

טעימה מהרמב"ם

האריך ימים בזכות הלכות טריפות

"וְאֵין לְהוֹסִיף עַל טְרֵפוֹת אֵלּוּ כְּלָל, שֶׁכָּל שֶׁאֵרַע לִבְהֵמָה אוֹ לְחַיָּה אוֹ לְעוֹף חוּץ מֵאֵלּוּ שֶׁמָּנוּ חַכְמֵי דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים וְהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶן בְּבָתֵּי דִּינֵי יִשְׂרָאֵל – אֶפְשָׁר שֶׁתִּחְיֶה, וַאֲפִלּוּ נוֹדַע לָנוּ מִדֶּרֶךְ הָרְפוּאָה שֶׁאֵין סוֹפָהּ לִחְיוֹת" (הלכות שחיטה י,יב)

הרמב"ם מונה לאורך שישה פרקים (פרקים ה־י) שבעים סוגי טריפות, שהם מכות ומחלות העלולות להביא למיתת בעל-החיים, ועל כן אוסרות אותם באכילה. בסיכום הוא מציין שסומכים על מה שפסקו חכמי ישראל, גם אם על-פי הרפואה נראה אחרת.

ביטוי לכך נמצא בסיפור מיוחד במינו. הרב אליהו-יוסף ריבלין שימש רב קהילה ברוסיה. בגופו התגלתה מחלה קשה, והרופאים טענו כי זו מחלה סופנית. נזכר הרב ריבלין שבשולחן ערוך יש מחלוקת על מחלה דומה בבהמה – הבית יוסף סבור שהבהמה כשרה, היינו שיש מזור למחלה; והרמ"א פוסק שהבהמה טריפה ואסורה באכילה, היינו שזו מחלה סופנית.

"יש עצה למחלתי", חשב הרב. "אעלה לארץ ישראל, ושם מקובלת הפסיקה של הבית יוסף, וכך אזכה להבריא ולהאריך ימים". הוא שטח את הצעתו לפני רבו, אדמו"ר ה'צמח צדק', והרבי סמך את ידיו על ההצעה.

הרב אליהו ריבלין עלה ארצה, הקים את בית הכנסת 'צמח צדק' בעיר העתיקה וחי עוד 18 שנה, ונפטר לפני כ־140 שנה, בי"ב בתמוז תשכ"ה. ספרו 'אוהל יוסף' יצא לאור בידי נינו, הפרופ' יואל ריבלין.

  מעשה שהיה

ההוראה המפתיעה לקהילת תוניס

תגובת הרבי הייתה מפתיעה וחריגה ביותר: הרבי ביקש שקהילת תוניס תשלח אליו ספר תורה, ובזכות זה תתבטל הגזירה!

ההחלטה שנתקבלה הייתה חד-משמעית: יש להעלות לישראל במבצע סודי את כל יהודי תוניס.

השנה היא תשמ"ב (1982). אחרי כיתור המחבלים בביירות הוגלו רב-המרצחים ערפאת עם מאות מחבלי אש"ף לתוניס. המצב החדש עורר חששות כבדים בקרב גורמי הביטחון בישראל.

בתוניס חיה אז קהילה יהודית שמנתה כחמשת-אלפים נפש. העברת בסיסי אש"ף לתוניס הייתה עלולה לסכן את שלום הקהילה.

המוסד שיגר לתוניס שליחים חשאיים, במאמץ לשכנע את היהודים לצאת מהמדינה. מהר מאוד גילו כי גורם מסוים בקהילה דוחה את האזהרות ומבטיח ליהודים כי לא יאונה להם כל רע.

הכוח הזה היה הרב ניסן פינסון, שליח הרבי מליובאוויטש בתוניס. במוסד הבינו שמסריו נאמרו בשם הרבי, והוחלט לשגר נציג שיסביר לרבי את חומרת המצב. בשעה 2 בלילה נכנס אפרים הלוי, לימים ראש המוסד, לחדרו של הרבי. הלוי כבר ביקר בעבר בחצר הרבי, והייתה לו היכרות מסוימת עימו.


הרב פינסון בשנותיו האחרונות

מייד בתחילת הפגישה אמר הרבי להלוי שהוא עומד מאחרי ההנחיה להישאר בתוניס. כשעימת אותו הלוי עם המודיעין שבידו, אמר לו הרבי שגם לו יש מערכת לאיסוף מידע, ולאחר בדיקה הסיק שלא נשקפת סכנה ליהודי תוניס.

"לא אתן לזה יד", אמר לו הרבי. "לא צריך לחסל קהילה". הרבי הסביר שאם יהודי רוצה לעלות ארצה, זה טוב ורצוי, אבל אסור לגרום לחיסולה המוחלט של הקהילה המקומית. ואכן, הקהילה היהודית בתוניס קיימת עד עצם היום הזה, והחששות התבדו.


חיי שליחות. הרב פינסון וילדי תלמוד תורה בתוניס

כבר בילדותו חווה הרב ניסן פינסון חיים של מסירות נפש. הוא התחנך בתלמוד תורה ובישיבה מחתרתית ברוסיה הקומוניסטית. סבו נשלח לסיביר ב'עוון' שמירת מצוות ונספה שם. אביו נדד ממקום למקום, מאימת הקומוניסטים.

בניסים גדולים הצליחה המשפחה לצאת מרוסיה, ולאחר שנות סבל ותלאות ביקשה לכונן חיים שלווים של תורה ומצוות בארצות החופש. אולם לרבי היו תכניות אחרות: בשנת תשי"ג התבקש הרב פינסון לצאת לשליחות במרוקו.

בשנת תש"כ קיבל הרב פינסון הוראה מפתיעה: לעבור לתוניס. בעקבות עלייתם ארצה של רבים מיהודי תוניס ורבניה, רצה הרבי שהרב פינסון יפעל לביסוס החיים היהודיים בתוניס.

השליחות לתוניס הייתה מפחידה הרבה יותר. שלטונו של הנשיא חביב בורגיבה נטה לכיוון הקומוניזם, דבר שהקשה על הפעילות היהודית במדינה. הנשיא נהג להתבטא בחריפות נגד ישראל, ויהודי המדינה סבלו רדיפות והצקות. גם הרב פינסון עצמו ספג קריאות בוז ויידוי אבנים מצד צעירים ערבים. "אין מה לפחד", אמר הרבי לרב פינסון כמה וכמה פעמים.

אחרי מלחמת ששת הימים גבר החשש. אספסוף ערבי שרף את בית הכנסת הגדול, שבו היו כמאה ספרי תורה. הרב פינסון מיהר לשגר מברק בהול לרבי. על שאלתו אם לעזוב מפני הסכנה השיב הרבי: "עכשיו הם זקוקים לך יותר".

בשנת תשכ"ט ריחפה מעל הקהילה גזירה לסגירת כל מוסדות התורה בתוניס. על משפחת פינסון עצמה עמדה להיגזר גזירת גירוש לצמיתות. החרדה הייתה גדולה.

תגובת הרבי הייתה מפתיעה וחריגה ביותר: הרבי ביקש שקהילת תוניס תשלח אליו ספר תורה, ובזכות זה תתבטל הגזירה!

מאחר שנאסר על הרב פינסון לצאת מהמדינה, יצאו רעייתו, הרבנית רחל, ובנו יוסף-יצחק, עם ספר התורה והביאו אותו אל הרבי. הרבי ביקש שהדבר יהיה חשאי. הוא הורה לבדוק את ספר התורה, ולהכניסו בחשאי לארון הקודש בבית המדרש.

"מחר", אמר להם הרבי, "אקבל 'עלייה' בספר הזה, ואז הכול יהיה בסדר ליהודי תוניס". הרבי גם הודיע שיאמר באותו יום מאמר חסידות.

ביום שישי, כ"ב באלול, בשעה 17:30, הורה הרבי להכניס את ספר התורה לחדרו. הרבי היה לבוש בגדי שבת. רק מתי מעט, שותפי סוד, הורשו להשתתף באירוע החריג. הרבנית פינסון הניחה על שולחנו של הרבי בקבוק יי"ש שהביאה עימה.

לאחר התפילה יצאו כולם מחדרו של הרבי, והוא נשאר לבדו זמן ממושך עם ספר התורה. אפשר היה למשש את המתח בחלל האוויר. הכול הבינו כי ברגעים אלו הרבי נלחם בכוחות עלומים לביטול הגזירה.

כעבור זמן נפתחה הדלת והרבי יצא, חובק את ספר התורה. הוא ירד עימו לקומה התחתונה והכניס את ספר התורה התוניסאי לארון הקודש.

עם סיומה של אותה פעולה שמימית התבטלה הגזירה והחיים חזרו לקדמותם.

קרוב לחמישים שנה חי הרב פינסון בתוניס וחולל בה מהפכה רוחנית אדירה. הרב פינסון נשאר בתוניס כל חייו. בשנת תשס"ח נפטר, והוא בן 89.

(על-פי 'מאחורי קווי האויב', JEM)

  רציתי לשאול

עם הרב יוסי סלווין

משלוחי הרבי בבאר-שבע

מה משמעות הכתיבה לרבי גם כשאין מבקשים בקשות מיוחדות?

אחרי הסתלקות הרבי הקודם, הריי"צ, הורה חתנו וממלא מקומו, הרבי מליובאוויטש, כי יש להוסיף לכתוב אליו כמקודם, ו"הוא ימצא את הדרך איך לענות".

הכתיבה לרבי היא אחד מביטויי ההתקשרות בין חסיד לרבו. כל חסיד צריך שיהיו לו זמנים קבועים שבהם הוא כותב לרבי על הנעשה אצלו. יש הכותבים אחת לשבוע, אחת לחודש, או בזמנים מיוחדים, כמו יום הולדת ולקראת תאריכים משמעותיים.

קודם כול, עצם הידיעה שאתה עומד לכתוב לרבי על הקורה בחייך, מעודדת אותך לפעול שהדיווח יהיה טוב יותר. למשל, הרבי נהג לבקש מהחסידים לכתוב לו על שיעורי התורה שלהם. אם כן, כשאתה יודע שתצטרך לכתוב, אתה דואג להתחזק בקביעות עיתים לתורה.

פעמים רבות הביע הרבי את צערו על שכותבים לו רק כשיש בעיות וקשיים וכשזקוקים לברכה ולישועה. באיגרותיו מופיע פעמים רבות הביטוי "ויבשר טוב". היינו שהרבי מצפה שיכתבו לו לא רק על צרות אלא גם על בשורות טובות. ביקשת ברכה בעניין כלשהו והיא התקיימה, כתוב ובשר את הבשורה הטובה. עצם הכתיבה תגרום לך לחוש תודה לקב"ה על הטוב שיש לך.

הכתיבה עצמה וההכנה לקראתה גורמות לאדם לעצור את שטף החיים, לחשוב, להתבונן, לעשות חשבון נפש. ומובן שכדאי גם לקבל החלטה טובה בענייני תורה ומצוות.

בקרב חסידים מושרשת אמונה שברגע הכתיבה כבר מגיע המכתב ליעדו, כי הקשר בין הנשמה הכללית, נשמת הרבי, לנשמת היהודי מן השורה, אינו מוגבל במגבלות של זמן ומקום. לכן כדאי מאוד לכתוב לרבי, ובמיוחד לקראת יום ההילולא.

  פינת ההלכה ומנהג

כבוד ללוי

שאלה: כשאין כוהן בקריאת התורה, האם יש חובה להעלות את הלוי ראשון?

תשובה: בדרך כלל, סדר הקדימה (בכמה וכמה עניינים) הוא: "כוהן, לוי, ישראל". זה גם סדר העולים לתורה, ולא עוד אלא שלא כמו בעניינים אחרים, כאן אין הבדל אם הכוהן או הלוי הם תלמידי-חכמים או עמי-הארץ. תמיד נשארים בסדר האמור, "מפני דרכי שלום".

נאמר בגמרא, שאם אין כוהן בבית הכנסת – "נתפרדה החבילה", היינו – התבטל הסדר, ואין עוד חיוב לכבד את הלוי.

וכך נפסק להלכה, שאם אין כוהן, אין חובה להעלות את הלוי ראשון, ואפשר להעלות ישראל במקומו (ואומרים: "יעמוד... ישראל במקום כוהן"). ואולם אחרי שעלה ישראל ראשון, לא יעלה אחריו לוי, כדי שלא יאמרו שהראשון היה כוהן.

אם הלוי הוא 'חיוב' (יום השנה, חתונה, ברית מילה וכו') או שעליו לברך ברכת 'הגומל', ודאי צריכים להעלותו ראשון.

לדעת המגן-אברהם והט"ז, אם הלוי והישראל שווים בתורה, יש להעלות את הלוי ראשון. רבנו הזקן כותב באשר לזימון בברכת המזון: "ובמקום שאין כוהן, טוב להקדים גם כן הלוי לישראל בכל אלו, אם הם שווים בחכמה". פעם אחת אירע אצל אדה"ז שלא היה כוהן, וקרא הקורא ללוי במקום כוהן, ובירכו אדה"ז בעבור זאת באריכות ימים. למעשה, בקרב חסידי חב"ד נהוג להעלות תמיד לוי במקום כוהן, אף אם הישראל גדול ממנו בתורה.

מקורות: משנה, סוף הוריות. גיטין נט,ב. רמב"ם הל' תפילה פי"ב. טושו"ע או"ח קלה ס"ו ונו"כ. פסקי תשובות שם ס"ק י. שו"ע אדה"ז סי' רא ס"ג. המלך במסיבו ח"א ס"ע רסה. לקוטי סיפורים להרב פרלוב (מהדורות תשכ"ו, תשנ"ב עמ' עב). שבועון 'כפר חב"ד' גיליון 986 עמ' 35. וראה התוועדויות תשמ"ג ח"א עמ' 543.

  חיים יהודיים

ממלכת התורה של הרבי מליובאוויטש

במשרדים צנועים בניו-יורק עמלים כבר יותר מארבעים שנה על עריכת תורת הרבי והוצאתה לאור. ראשי המערכת משתפים באחורי הקלעים של המלאכה הגדולה

תעודת זהות. הרב דוד פלדמן והרב חיים-שאול ברוק, ישראלים במקור, תושבי ניו-יורק, עומדים מאחורי המפעל הכביר, שמוציא לאור את תורת הרבי מליובאוויטש, זה יותר מארבעים שנה. צוות של תלמידי-חכמים עמל על עריכת החוברות השבועיות וסדרת הספרים 'תורת מנחם', שכבר משתרעת על פני 131 כרכים.


הרב יואל כהן עם הרבנים פלדמן וברוק. בעקבות הגאונות

ההתחלה. המוסד הוקם בשנת תשמ"א, בשם הצנוע 'ועד הנחות בלה"ק'. 'הנחה', בקוד החב"די, משמעותה העלאת תורת הרבי על הכתב על-פי הבנת הכותבים. 'הנחות בלה"ק' הכוונה רישום דברי הרבי בלשון הקודש, בעוד קודם לכן הדברים נרשמו ביידיש, שפת דיבורו של הרבי. הרב פלדמן עוסק בכתיבה ועריכה, והרב ברוק מנהל את המוסד ואת כל מערך ההוצאה לאור.

3193. לאורך השנים הרבי דיבר ברבים ב-3193 הזדמנויות. בימות החול נשמרו הקלטות, ואולם בשבתות ובמועדים שוחזרו דבריו בידי צוות ה'חוזרים', ובראשם הגאון הרב יואל כהן, שניחן בהבנה מעמיקה וזיכרון פנומנלי.

ה'חזרה'. אחרי ההתוועדות עם הרבי, שארכה בשבת כשלוש-ארבע שעות, הלכו כמה מבחורי הישיבה לסעודת שבת בבית הרב כהן, ועשו 'חזרה כללית' על דברי הרבי. במוצאי שבת התקיימה ה'חזרה' הרשמית, מפי הרב כהן.

סביב השעון. ביום ראשון לפנות בוקר היה הרב פלדמן מתחיל לערוך את ה'הנחה' השבועית. הרב ישראל-שמעון קלמנסון הוסיף את ציוני המקורות, בשולי העמוד. לקראת השלמת המלאכה היא הועברה לעיונו של הרב כהן, וביום שני בערב או בשלישי אחר הצוהריים הוגשה הרשימה לרבי, בציפייה שיואיל להגיה אותה.

הגהה. במרוצת השנים הגיה הרבי 190 מאמרי חסידות ו-1222 שיחות, שנדפסו ב-39 כרכי 'לקוטי שיחות'. בשנים תשמ"ז-תשנ"ב הגיה הרבי בכל שבוע חלק מהדברים שנשא בשבת. כאלף תשובות השיב הרבי על שאלות צוות הכותבים לאורך השנים.

רוצה להניק. בשנים הראשונות להנהגתו הרבי כמעט לא הגיה את תורתו, על אף בקשות חוזרות ונשנות. בג' בתמוז תשי"ב הרבי כותב: "כבר כתבתי כמה פעמים שיותר ממה כו' רוצה להניק, אבל מה אעשה, ואני אין עתותיי בידי כלל לרוב הטרדות... ובכל-זאת הרי תקוותי במקומה עומדת שייתן השם יתברך הצלחה בזמן שיהיה גם זמן מועט מחזיק את המרובה ויהיה מקום בראש גם להנ"ל". אך מפליאה העובדה שככל שנקפו השנים והעומס על הרבי הוכפל ושולש, החל להגיה יותר ויותר את תורתו.

עבודת לילה. בשנים האחרונות הרבי היה מגיה את השיחות בלילה של יום שלישי, בין 11 בלילה ל-5 לפנות בוקר. התיקונים היו תמיד מאלפים, וציפינו להם בכיליון עיניים. בכל פעם שזכינו לקבל מהרבי את ההגהות, הייתה אצלנו שמחה מיוחדת. היו פעמים שאחרי הכנסת התיקונים השיחה הייתה מועברת לרבי להגהה שנייה.

במקום מנוחה. בכ"ז באדר-ב תשמ"ז ביקרו הרבנים הראשיים אז, הרב שפירא והרב אליהו, אצל הרבי, והתנהלה ביניהם שיחה תורנית ארוכה. סיימנו את רישום הדברים לקראת חג הפסח. בחול המועד התקשר מזכירו של הרבי ושאל אם הגהת השיחה נחוצה בעבור חול המועד. השבנו שלא. במוצאי אחרון של פסח, אחרי התוועדות ארוכה וחלוקת 'כוס של ברכה', הלך הרבי לביתו בשעה 2:15 בלילה. במקום לנוח, ישב להגיה את השיחה, ובבוקר החזיר את הגהותיו.

ריחוק הערך. ראינו אצל ה'חוזר', הרב כהן, באיזו חרדת קודש היה ניגש לכל מאמר חסידות או שיחה של הרבי. היה אפשר לחשוב שאחרי שנים רבות של לימוד ועיון בתורתו תהיה לו תחושה שהוא כבר יודע את 'המהלך', אבל לא. ככל שעברו השנים התעצמה בו ההרגשה של ריחוק הערך, אל מול הגאונות והעומק של תורת הרבי. זה הזמן להרוות את הנפש מהמעיין העצום הזה!


הרב קלמנסון (מימין) והרב פלדמן (משמאל). צוות ה'חוזרים'


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)