האדמו"ר נזעק: "כיצד עלה בדעתכם רעיון נורא כזה?! וכי אינכם יודעים מה צפוי למועל בכספי ציבור באמריקה? והלוא הוא יהודי, בשר מבשרנו!"
נורות האזהרה התרבו והלכו. החשדות החלו להתבסס עד שהתמונה התבהרה: המהנדס הראשי של השיכון החדש מועל בכספי הבנייה ומעלים לכיסו סכומי כסף אדירים. "חייבים ללכת למשטרה", סיכמו העסקנים הנדהמים.
רבי יעקב-יוסף טברסקי היה האדמו"ר השלישי לשושלת סקוור. הוא נולד לאביו רבי דוד בעיר סקווירה שבאוקראינה, ואחרי שניצל מהשואה היגר לארצות-הברית, ושם החל לשקם את החסידות.
האדמו"ר מסקווירא בקבלת קהל
עם בואו ליבשת החדשה החל לפעול במרץ להגשמת חזונו – להקים עיירה יהודית מבודדת, שתיוסד על טהרת הקודש בלבד. חלפו כמה שנים עד שהרעיון החל לקרום עור וגידים.
במחוז רוקלנד שבמדינת ניו-יורק נמצא שטח. מכאן ועד להשגת הרישיונות וגיוס הכספים הדרך הייתה ארוכה, אך נחישותו של הרבי דחפה קדימה את כל העוסקים במלאכה, ובשעה טובה החלו העבודות.
ניהול הבנייה הוטל על מהנדס מפורסם, איש מקצוע בעל ניסיון עשיר בהקמת מיזמים גדולים. המהנדס היה יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, אבל התחבב מאוד על האדמו"ר והעסקנים, והללו נתנו בו אמון מלא. איש לא חשד שתחת החזות המקצועית מסתתר למעשה נוכל.
עסקני החסידות, שהיו חסרי ניסיון בבנייה בהיקפים כאלה, נענו לדרישותיו של המהנדס להזרמת כספים למיזם, והעבירו לו עוד ועוד כספים.
בשלב מסוים החל להתעורר חשד שמשהו אינו מתנהל כשורה. הם החלו לבדוק את הדברים, ועד מהרה התגלתה המעילה במלוא כיעורה. לתדהמתם התברר שהמהנדס היה מעביר חומרי בנייה לחברות בנייה אחרות, ואת הכסף שקיבל מהן שלשל לכיסו.
העסקנים החליטו לפטר את המהנדס, ואולם האיש קלט את הצפוי ומיהר להקדימם. הוא הניח מכתב התפטרות על שולחנם, אסף את חפציו ומיהר להסתלק. אך בטרם נמלט הוציא מהכספת המחאה, זייף את חתימתו של ר' אלחנן רוטשילד, מראשי העסקנים שפעלו לבניית השיכון, רשם עליה סכום של עשרת-אלפים דולר, סכום גבוה ביותר באותם ימים, ומשך את הכסף.
היעלמותו של האיש וזיוף ההמחאה אישרו סופית את החשדות. עסקני החסידות היו נחושים להכניס לתמונה את המשטרה ולפעול להעמדתו של האיש לדין.
הם עדכנו את רבם בנעשה, והאדמו"ר נזעק: "חס ושלום! כיצד עלה בדעתכם רעיון נורא כזה?! וכי אינכם יודעים מה צפוי למועל בכספי ציבור כאן באמריקה? והלוא הוא יהודי, בשר מבשרנו. היעלה על הדעת להכניסו לכלא לשנים רבות?!".
הלם מוחלט השתרר בחדר. תשובת הרבי הפתיעה את כולם. העסקנים ידעו היטב כמה כוחות השקיע הרבי בבניית השיכון ובהשגת הכספים. "אלף דפי גמרא השקעתי בכך", אמר הרבי לימים, רמז לשעות הרבות שנאלץ לפנות מזמנו בעבור הפרויקט.
"רצוני לספר לכם סיפור", אמר להם הרבי.
"יום אחד, בביתו של אבי, התברר שפמוטי הכסף של שבת נגנבו. כמה חסידים אצו לתחנת המשטרה והגישו תלונה. ואכן, כעבור כמה ימים נמצאו הפמוטים היקרים ונחשף הגנב, שהיה יהודי עני שביקש להביא לחם לבני ביתו.
"כשנודעו לאבי ממצאי החקירה, הזדעזע עמוקות. 'כיצד ייתכן שיהודי יושלך בגללנו לכלא הנודע לשמצה?!', אמר בצער. 'ומי יודע, אולי יספוג עונש חמור עוד יותר, חלילה'. אלא שהתלונה כבר הוגשה והגנב כבר הושם מאחורי סורג ובריח.
"אבי לא ויתר. הוא נטל סכום כסף גדול ועלה לביתו של השופט בטרם הכריע את דינו של הגנב. הכסף החליף ידיים, ואבי התחנן על ליבו של השופט לחון את הגנב ולהשיבו לחיק משפחתו.
"דבריו של אבי יצאו מן הלב ושכנעו את השופט. בניגוד לכל התחזיות זיכה השופט את הגנב. באותם ימים אמרו באירוניה בביתנו, שגניבה מביתו של הרבי מסקוור זו העסקה המשתלמת ביותר לגנבים שכן הם זוכים בשני העולמות, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, שכן ברור שהרבי יהפוך עולמות כדי ששום יהודי לא יתייסר בגיהינום בגללו...
"וכמו אבי אומַר גם אני", סיים הרבי את דבריו הנרגשים. "אכן, המהנדס נכשל בחטא חמור, אבל לא אנחנו נגרום לו להישלח לכלא לשנים רבות".
"אולי בכל-זאת יש הבדל בין המקרים", נשמע קול מהוסס של אחד מבני הבית. "במקרה שלנו מדובר באדם אכזר וציני, שלא ייצא מהגיהינום. האם יש מקום למידת הרחמים כלפיו?".
"כך אתה אומר?!", תמה הרבי. "כתוב בספרים הקדושים שכל יהודי קשור בחבל בל יינתק עד יעקב אבינו. נכון שקשה לראות כאן את הקשר הזה, אך עלינו להתייגע עד שנמצא גם עליו לימוד זכות".
(על-פי 'בפיקודיך אשיחה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
