העלוהו על גג
"והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב,ג). משה רבנו הביט על עצמו כעל אחד שהעלוהו על גג גבוה; היעלה על דעתו לחשוב שהוא באמת גבוה מכל האדם?
(רבי בונם מפרשיסחה)
לא גבה ליבו
פסוק זה לא נאמר בערוב ימיו של משה, בסוף התורה, אלא בעיצומה של פעולתו, באמצע התורה. היינו שמשה נשאר משה, כפי שהיה, ואף-על-פי שהקב"ה אמר עליו "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", לא גבה ליבו ושמץ של התנשאות ושל גאווה לא חדר לקרבו. זו המדריגה הנעלית ביותר של ענווה, שאין כמותה אצל שום אדם אשר על פני האדמה.
(רבי ישראל מסלנט)
חוכמה וענווה
בחינתו של משה היא החוכמה, והדבר עולה בקנה אחד עם ענוותנותו המופלאה: ההשגה בגדולת ה' שאין לה חקר מביאה את האדם לידי התבטלות מוחלטת לפני השם יתברך, ואף לענווה כלפי כל אדם.
(לקוטי תורה)
סבל את השפלות
את "עניו מאוד" רש"י מפרש: "שפלן וסבלן". גדולתו של משה רבנו הייתה שהיה סובל את השפלות.
(רבי מנחם-מענדל מקוצק)
סבלן בלי גבול
סבלנות היא ממידותיו של הקב"ה – ארך אפיים. חז"ל אמרו: "הידבק במידותיו" – מה הקב"ה מידותיו הן בלי גבול, כך צריך אדם להיות סבלן בלי גבול.
(הנצי"ב)
ענווה פנימית
הענווה האמיתית אינה זו החיצונית, למראית עין, אלא הפנימית, זו שבלב. מעשה במלך אחד שקיבל עליו להתנהג בענווה ובצניעות, וכשרתמו בעבורו את מרכבת המלכות לטייל בה, ציווה שהמרכבה הריקה תיסע לפניו, והוא ילך אחריה ברגל. אמר לו חכם אחד: לא זו דרך ענווה, כי העניו האמיתי אינו עושה פרסום ופומבי לענוותנותו, אלא עניו הוא ביושבו בתוך העגלה.
(הבעש"ט)
לבוש בלבד
(תהילים צג,א) "ה' מלך גאות לבש", והיכן כאן הענווה? אלא כתוב "גאות לבש", היינו שהגאות היא הלבוש החיצוני בלבד, ואילו הפנימיות היא ענווה.
(רבי מנחם-מענדל מקוצק)
ענווה לפני דורנו
משה ראה את ספרו של אדם הראשון, שבו רשומים דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו. וראה כי ב'עקבות משיחא' יהיה דור יתום של נשמות נמוכות, שהשגתן ועבודתן אינן נחשבות להשגה ועבודה כלל. ובכל-זאת יקיימו תורה ומצוות מתוך מסירת נפש בפועל ממש, בלי להתפעל מחשכת הגלות ומהקשיים המרובים שיעמדו בדרכם. משה התרשם ביותר מראייה זו, והחזיק עצמו קטן מנשמות אלו.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
