מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1955 - כל המדורים ברצף
	טרוניות לאורך כל הדרך
	יש חדש
	הדיבור על הביטחון יביא אותו
	ענווה
	ציות מדויק
	המתנות שאבדו – יחזרו
	'ספק דאורייתא לחומרא' – מדרבנן?
	לימוד זכות על המועל
	רציתי לשאול
	כשאין אפשרות לקריאת התורה
	אמונה וביטחון בתוך חורבות עזה

התורה מתארת את דרכי השימוש במן: "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם, אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה, וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר, וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת, וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן" (במדבר יא,ח). הגמרא מסבירה (יומא עה,א) שהצדיקים קיבלו את המן מוכן לאכילה בפתח אוהליהם; הבינונים נאלצו ללקט אותו; ואילו הרשעים נאלצו לאסוף את המן ממרחק, והיה עליהם לטרוח ולעבדו למזון.

בספרי החסידות מוסבר שההבדלים הללו נבעו ממידת הביטחון בקב"ה. מי שביטחונם בה' היה עז, לא נדרשו לעשות דבר. מסופר שהבעל־שם־טוב נקש על חלונו של אדם אמיד, אמר שהוא זקוק לצדקה ומייד הלך. בעל הבית רץ אחריו ונתן לו את כל מבוקשו. לשאלתו מדוע עזב מייד אחרי שדפק על החלון, השיב הבעל־שם־טוב שהוא בוטח בקב"ה שיספק לו את צרכיו, ובדפיקה יצא ידי חובת עשיית 'כלי'.

לב האבן

מידת הביטחון בקב"ה נדרשת הן בעניינים רוחניים הן בעניינים גשמיים. בעניינים רוחניים על האדם לבטוח בקב"ה שיסייע לו בעבודת הבורא, כפי שנאמר בגמרא (קידושין ל,ב): "אלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו [ליצר הרע]".

מסופר במדרש (בתחילת קהלת רבה) כי רבי חנינא בן-דוסא ביקש להעלות לירושלים אבן כבדה, והקב"ה זימן לו חמישה מלאכים בדמות בני-אדם שהבטיחו לשאת בעבורו את האבן לירושלים, ובלבד שיסייע באצבעו הקטנה. על דרך הרמז, האבן מסמלת את 'לב האבן' – מצב שהאדם מרגיש כי ליבו נאטם לקדושה, ועל כך מובטח לו שאם אך ייתן אצבע קטנה ויבטח בקב"ה – יגיע ל'ירושלים' – ליראת שמיים.

שמירת הרועה

וממידת הביטחון ברוחניות משתלשלת מידת הביטחון בגשמיות. בזמן הגלות בני ישראל משולים לכבשה אחת בין שבעים זאבים (תנחומא תולדות ה), ועם זה אל להם להתפעל ולפחד, וכלשון המדרש (שם): "גדול הוא הרועה שמצילהּ ושומרהּ ושוברן לפניה". הדברים לא נועדו להרגעה בלבד, אלא עצם הדיבור על שמירת הקב"ה מחזק ומוסיף בביטחון ובשמירה.

חשיבות הדיבור מוכחת גם ממקומות אחרים. לדוגמה, בהקרבת קרבן התמיד של שחר נדרש הכוהן לומר "האיר פני כל המזרח עד שבחברון" (יומא פרק ג). בגמרא נאמר (ירושלמי שם) שהאמירה נועדה "להזכיר זכות אבות", הקבורים במערת המכפלה.

מהירות השפע

לכאורה, מה הצורך להזכיר את זכות האבות בדיבור, בשעה שהכוהנים עצמם הם צאצאי האבות? אלא שהזכרת הייחוס בדיבור מחזקת ומעצימה את התגלות זכות האבות.

וכך התפילה בכלל. לכאורה, לשם מה יש צורך לבקש מהקב"ה בשעה שבלאו הכי הוא זן ומפרנס את כל העולם? משום שהתפילה הנאמרת בדיבור תורמת למהירות הרעפת השפע. וכך הדיבור על ביטחון בה' – ככל שהביטחון מתבטא בדיבור, וביתר חיות, כך יתגשם בפועל.

(תורת מנחם, כרך עז, עמ' 123)