מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1953 - כל המדורים ברצף
	מעמד שאינו ניתן לערעור
	יש חדש
	פגישה ומשמעותה העמוקה
	מתן תורה
	סדר עדיפויות
	הנשמה תתלבש
	עקרון התת־מודע ברמב"ם
	הפתעה לחבר השתקן
	רציתי לשאול
	אמירת התיקון
	גר הצדק שחזר לשורשיו

סבו של תושב חברון הערבית גילה לו סוד, ובעקבות זאת מסר זיתון את נפשו כדי להתגייר. עבר עינויים בידי הרשות הפלסטינית, ונהרג בשגגה לאחר שנחשד כמחבל. מי שליווה אותו בהליך הגיור החשאי מדבר

תעודת זהות. דוד (לשעבר סאמח) בן-אברהם זיתון ז"ל, גר צדק, בן 62 בפטירתו, בעברו ערבי מחברון. את סיפורו אנחנו שומעים מר' חיים פרג (73), שאימץ אותו וליווה אותו בהליך הגיור. זה סיפורו של גר צדק שעבר ייסורים רבים ומסר את נפשו על רצונו העמוק להשתייך לעם היהודי, ולבסוף נהרג באורח טראגי.

נאבק כדי להיות יהודי. דוד זיתון

יישוב הארץ. זכיתי להיות מראשוני 'גוש אמונים'. הקמנו את קדומים ואת אלון מורה. לפני 44 שנים, אחרי רצח שישה תלמידי ישיבה מקריית ארבע, נקראתי לסייע בתקומת היישוב היהודי בחברון. לאחר מכן הייתי שותף בהקמת הישיבה בשכם, ובהמשך בהתיישבות בהר ברכה.

שורשים יהודיים. זיתון היה מוכר היטב ליהודי חברון. סבו הציל יהודים רבים בפרעות תרפ"ט, והנכד החליט ללכת בדרכו. דוד שייך למשפחות בעלות שורשים יהודיים, שאוסלמו בכוח בימי השלטון העות'מאני. סבו אמר לו: "אנחנו יהודים. כשתגדל, תחזור ליהדות".

התשוקה ליהדות. לאורך כל השנים חשקה נפשו של דוד להיות יהודי. היו לו רישיונות עבודה בישראל. הוא ידע עברית טובה. ברשות הפלסטינית עשו לו את המוות על שהביע את רצונו להתגייר. אלא שעל-פי החוק תושבי יהודה ושומרון אינם יכולים להתגייר, ודוד נקלע למצב קשה.

היום המאושר. תשוקתו של דוד גברה על המחסום הבירוקרטי. הוא גויר בבית הדין של הרב קרליץ בבני-ברק. לא אשכח את היום הזה. דוד שמח שמחה גדולה מאוד.

שביתת רעב. מאז הגיור הקשר בינינו התהדק והלך. הוא היה מבקר תדיר בדירתי בירושלים, וגם עמד בקשר חם מאוד עם ר' נועם ארנון מחברון. אימצתי אותו והתייחסתי אליו כאל בן. שָׁבַתִּי רעב מול משרדי ראש הממשלה, הביטחון והפנים בתביעה לתת לו מעמד תושבות. פעלתי כמה פעמים להוציאו מהכלא הפלסטיני, שבו עונה. ליוויתי אותו גם במצבים רפואיים.

רדיפות. דוד עבר הצקות בלתי-פוסקות מהערבים. היו כולאים אותו, כדי שיחזור לאסלאם. הם חששו מאוד מהצעד הזה ומהשפעותיו על משפחות נוספות. דוד מסר את נפשו ממש על יהדותו.

 
חיים פרג במחאה (מימין) ובהלוויה (משמאל). "ישבתי עליו שבעה ואני אומר עליו קדיש"

השם לקח. לפני כמה חודשים היה דוד בדרכו אליי. קבענו להיפגש בשבע וחצי בתחנה המרכזית. הוא לא הופיע. צלצלתי אליו ולא היה מענה. התחלתי לדאוג. פתאום שמעתי בתקשורת שערבי נהרג בידי חיילים בצומת אלעזר. עשיתי אחד ועוד אחד, צלצלתי לנועם ארנון ואמרתי לו: 'זה דוד שלנו'. מתברר שאחד החיילים חשב שהוא מחבל, מאחר שבתיקו הייתה סכין, שאני עצמי נתתי לו, לשם הגנה עצמית. דוד ניסה לומר לחייל שהוא יהודי, ללא הועיל.

המאבק. מייד אחרי האירוע הטראגי נפתח מאבק על מקום קבורתו. הערבים רצו שייקבר בבית קברות מוסלמי. נלחמתי בבית המשפט שייקבר בבית עלמין יהודי. בית המשפט קיבל את הטענה שדוד ראה בעצמו יהודי, ופסק שייקבר אצלנו.

מנוחה נכונה. דוד נקבר בבית העלמין הקטן בהר ברכה. הראשון שנטמן שם היה אחי, יעקב הי"ד, שנרצח בידי מחבלים. בהמשך נקבר שם גם איתמר יוסף בן-גל בוזגלו הי"ד, שנרצח בפיגוע דקירה באריאל. דוד היה המבוגר השלישי שנקבר שם, ליד אחי ממש. ישבתי עליו שבעה ואני אומר עליו קדיש עד היום. עכשיו אני פועל לגייס כסף בעבור מצבתו (המעוניין לסייע יפנה אל מר ארנון).

היהודי הקדוש. על קברו נכתב: "דוד בן-אברהם זיתון – פרג, היהודי הקדוש". דוד עבר הרבה בלבולים. נשמתו הייתה קרועה. הוא הרגיש בפנימיותו שהוא יהודי. שמר תורה ומצוות. השתלב בכולל לצעירים והגה בתורה. ביקר איתי כמה פעמים במערת המכפלה, אף שספג השפלות ונאצות. חבל שכך נסתיימו חייו.