"מֵאַחַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, רוֹצֶה הוּא לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת וּלְהִתְרַחֵק מֵעֲבֵרוֹת, וְיִצְרוֹ הוּא שֶׁתְּקָפוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהֻכָּה עַד שֶׁתָּשַׁשׁ יִצְרוֹ וְאָמַר 'רוֹצֶה אֲנִי' – כְּבָר גֵּרֵשׁ לִרְצוֹנוֹ" (הלכות גירושין ב,כ)
סרבנות גט היא תופעה מצערת. במצבים מסוימים ההלכה קובעת כי יש לכפות על הבעל לתת גט. הבעיה היא שגט צריך להינתן מרצון, ואם לא, הגט פסול. הפתרון: "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" – יש להשתמש בכוח עד שהבעל יוציא מפיו את המילים "רוצה אני".
אך איזו משמעות יש לאמירה 'רוצה אני' כשהיא באה מתוך כפייה? הרמב"ם מסביר, שכל יהודי רוצה בעומק ליבו לקיים מצוות, ואם ההלכה דורשת לתת גט, זה רצונו הפנימי. אלא ש"יצרו הוא שתקפו". הכפייה גורמת "שתשש יצרו", ולכן כשהוא אומר 'רוצה אני' – הרי הגט ניתן מרצונו.
בדברי הרמב"ם טמון עקרון התת־מודע, שמאות שנים לאחר מכן נעשה מרכיב מרכזי בשיטת הפסיכואנליזה. בחלק המודע האדם מסרב לתת גט, אך בתת־מודע הוא רוצה לעשות זאת. האתגר הוא להציף את התת־מודע אל התודעה. לכן מאלצים אותו לומר בפיו את המילים "רוצה אני", כי האמירה מבטאת שהרצון אכן יצא אל החלק המודע.
אין זה אומר שהיהדות מסכימה לחלקים אחרים בתיאוריית הפסיכואנליזה. הדמיון היחיד הוא רק בהבנה שהטבע האנושי מורכב מכמה וכמה רבדים, וההבדל הוא שהתורה רואה את האדם כיצור טוב ביסודו (מכתב הרבי בספר 'פרופ' גרין שלום וברכה' עמ' 49). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
