"בְּבַיִת שֵׁנִי, כְּשֶׁמָּלְכוּ יָוָן, גָּזְרוּ גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל... הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ... יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל" (הלכות מגילה וחנוכה ג,א)
הרמב"ם פותח את דיני חנוכה ברקע ההיסטורי, וזו הקדמה חריגה לעומת הלכות חגים אחרים. הרמב"ם אינו מקדים להלכות שבת את סיפור בריאת העולם, ואינו פותח את הלכות פסח בסיפור יציאת מצרים.
חריגה זו בולטת במיוחד בהשוואה להלכות מגילה שנלמדו שני פרקים קודם לכן. הלכות מגילה נפתחות בהלכה מעשית – "קריאת המגילה בזמנה מצוות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת הנביאים, והכול חייבים בקריאתה אנשים ונשים". אין שום הקדמה של סיפור המגילה. שני פרקים לאחר מכן, בפרק ג, הרמב"ם רואה לנכון לפתוח את הלכות חנוכה בסיפור ההיסטורי.
ניתן לכך הסבר מקורי. הרמב"ם נאמן למגמת חיבורו, כפי שהסביר בהקדמתו: "לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה, ואחר-כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל-פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם".
מכיוון שהרקע ההיסטורי של החגים כבר מופיע בתורה שבכתב, אין הרמב"ם צריך לכתוב זאת בספרו. גם סיפור פורים מופיע בתנ"ך, במגילת אסתר, וכלשונו "והדברים ידועים שהיא תקנת הנביאים". ואולם הרקע של חנוכה אינו כתוב בתנ"ך אלא בתורה שבעל־פה (במסכת שבת). ומכיוון שחיבורו מסכם את התורה שבעל־פה, הרמב"ם רואה לנכון להקדים את הרקע של חנוכה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
