פרשתנו נפתחת במילים "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ". הביטוי 'תלכו' איננו במשמעות של ציות בלבד, אלא הכוונה לעבודת ה' המוגדרת 'הליכה', שעניינה התקדמות מתמדת, וכדברי נעים זמירות ישראל בתהילים (פד,ח): "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל".
כאן מתעוררת שאלה: האם יהודי איננו יכול להגיע לשלמות בעבודת ה', לתחנה סופית שבה הוא יכול להישאר? למשל, בשבת מורים ליהודי שעליו לחוש עונג כפול – הן שחרור מדברים בלתי-רצויים הן עונג בענייני טוב וקדושה. עונג זה צריך להיות שלם, היינו שלא חסר דבר. אם כן, לכאורה מה הצורך ב'הליכה' נוספת?
הכוח להשתנות
הביטוי "ילכו מחיל אל חיל" מבטא התקדמות גדולה בהרבה ממושגים של צמיחה והתפתחות המוּכרים לנו מעולם הצומח. צמח שגדל לגובה ולצדדים אכן משגשג במונחים של עולם הצומח, אף-על-פי שהוא נשאר באותו מקום ואינו זז ממנו.
מובן שאין להשוות זאת למדריגת החי, שיש לו יכולת הליכה ממקום אחד למקום טוב ממנו. ועל אחת כמה וכמה ההליכה של אדם, שהקב"ה העניק לו כוח ואפשרות להתעלות מעלה-מעלה, בכמות ובאיכות, עד כדי השתנות לברייה חדשה. האדם אפילו יכול להתרומם לדרגת 'אדם' מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיה יד,יד) – להידמות כביכול לקב"ה, שציווה עליו "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח,ט), שזו הליכה בדרכי ה' עצמו. אם כן, איך יש מקום לעלות עוד ועוד, ובאופן של 'הליכה'?
עונג בלי הגבלה
התשובה מרומזת בלשון הכתוב 'שבת שבתון' או 'שבת בשבתו'. היינו, שבתוך השבת עצמה יש רמות שונות של עונג. בהתחלה העונג קשור עם השביתה ממלאכות החול. בשבת בבוקר בא עונג נעלה יותר, הקשור עם "שבת לה' אלוקיך". ולאחר מכן, בעת המנחה, זה עונג שנקרא 'רעווא דכל רעווין' – רצון הרצונות.
וגם בנקודת השיא של השבת, בעת 'רעווא דרעווין', יש תנועה של הליכה, בידיעת ה', עד פרטי הפרטים של רזי התורה ופנימיותה. כמו חכם גדול שאף שהוא שקוע תמיד בעניינים שכליים, הרי כשעולה בדעתו רעיון שכלי חדש, הוא מתענג מזה לאין ערוך מכפי שהתענג קודם לכן.
התקדמות בשני התחומים
מגמת ה'הליכה' היא בשני התחומים העיקריים של עבודת ה': 'סור מרע' ו'עשה טוב'. ב'סור מרע' – אדם יכול להשתחרר מרע בפועל, ואף מרע של דיבור ואפילו של מחשבה; ויש מקום גבוה יותר, שבו יצר הרע השתנה מיסודו והוא משתתף עם יצר הטוב באהבת ה', ובזה יש דרגות רבות של הליכה מחיל אל חיל.
ב'עשה טוב' – יש שלב שיהודי מצפה למילוי ההבטחה "בחוקותי תלכו... ונתתי גשמיכם בעיתם", ויש מדריגה גבוהה יותר, שהיהודי מנצל את השפע הגשמי כדי להתעלות ברוחניות, עד לדבקות בקב"ה עצמו, באופן של "מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ" (תהילים עג,כה).
(תורת מנחם תשמ"ה, כרך ג, עמ' 1674) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
