בסוף נזכרים
"וזכרתי את בריתי יעקב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור" (ויקרא כו,מב). בסוף התוכחה, אחרי שספגנו כל-כך הרבה מכות, עינויים וייסורים – רק אז אנו באים ל"והארץ אזכור".
(רבי יעקב-שמשון משפיטובקה)
זכות אבות בחו"ל
מה הקשר והשייכות בין זכות אבות לזכירת הארץ? יש להסביר, שאיתא בגמרא שאפילו מי שיש לו זכות אבות אינה עומדת לו בשעה שיוצא מהארץ לחוצה לארץ. ולכן כשהקב"ה העניש את ישראל, גירשם מהארץ לחוץ לארץ, שלא ייהנו מזכות אבות. וזה שאמר הכתוב: "וזכרתי את בריתי יעקב" – תעמוד לכם זכות אבות על כך שגם – "והארץ אזכור".
(עיטורי תורה)
ברחמים תזכור
אנו אומרים "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור". לכאורה המילה 'ברחמים' מיותרת. אלא שלפעמים הזכרת זכות אבות מקלקלת, אם הבנים עזבו את דרכיהם, ולכן אנו מבקשים "ברחמים תזכור".
(לקוטי בשמים)
חלק מהתוכחה
אף זה חלק מהתוכחה – בני ישראל לא יזכרו את ארץ ישראל ולא יחשבו עליה! רק אני לבד 'אזכור'.
(רבי יעקב-שמשון משפיטובקה)
בין בית ראשון לשני
כאן, בפרשת בחוקותי, התוכחה נאמרת בלשון רבים, ואילו בפרשת כי תבוא – בלשון יחיד. כי התוכחה הראשונה – אומרים חז"ל – נאמרה כנגד הבית הראשון, שחרב בשל עבודה זרה וגילוי עריות, ואילו התוכחה השנייה נאמרה כנגד הבית השני, שחרב מחמת שנאת חינם, שהיו שונאים איש את רעהו, וכל אחד דאג לעצמו בלבד. לפיכך נאמרה בו התוכחה בלשון יחיד.
(אמרי חן)
תוכחת הייחוס
רבי לוי-יצחק שניאורסון שאל יהודי אחד: מדוע מזכירים באמצע התוכחה את הייחוס וזכות האבות שלנו? כי העובדה שאין אנו מתנהגים כיאות לנכדי אברהם יצחק ויעקב – אין לך תוכחה גדולה מזו. ואתה – פנה אל האיש – הלוא הינך נכדו של רבי זושא מאניפולי!
לעומת הגויים
"ואף גם זאת בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כו,מד). "ואף גם זאת" – אפילו כשעושים את כל הדברים הרעים, בכל-זאת כשהקב"ה רואה אותם "בארץ אויביהם", מפוזרים בין הגויים השונאים אותם, והקב"ה רואה את רשעת הגויים, אומר הקב"ה: "לא מאסתים" – לעומת הגויים, בני ישראל טובים וישרים ואין לכלותם.
(הבעל-שם-טוב)
עשה ולא תעשה
"אלה החוקים והמשפטים והתורה אשר נתן ה' בינו ובין ישראל" (ויקרא כו,מו). כיצד אפשר לומר "אלה החוקים והמשפטים" על הברכות והקללות הכתובות קודם לכן? אלא המשמעות הפנימית של הברכות היא – גילוי אור אלוקי לנשמות ישראל, שזה עניינן של מצוות עשה, והמשמעות הפנימית של הקללות היא – העברה וביטול כל דבר המונע את ישראל מעבודת ה', שזה עניינן של מצוות לא תעשה.
(לקוטי תורה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
