(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר |
 |
|
|
| פרסומים > שיחת השבוע > גיליונות 1901-2000 > שיחת השבוע 1952 | | | שתי הדרגות של עיר הקודש | | גאולהפדיה
מאת: מנחם ברוד | צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם. הנביא ישעיהו (ב,ב) מתאר את ימי הגאולה: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים... וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם". בהמשך מופיע הפסוק: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם". כוונת הדברים שירושלים תהיה מרכז התורה והנבואה, וממנה ייצא האור האלוקי לעולם כולו.
תורת החסידות מפרשת את הפסוק בדרך פנימית, וקושרת זאת לשתי מדריגות רוחניות: האחת מעניקה לעיר את השם 'ציון' והשנייה מזכה אותה בתואר 'ירושלים'. הפירוש המילולי של המילה 'ציון' הוא – סימן. זו משמעות הפסוק (ירמיה לא,כ): "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים" – סימנים. העיר הזאת היא אפוא ציון וסימן לדבר נעלה יותר. זאת על-פי המדרש ש'ירושלים של מטה' מכוּונת כנגד 'ירושלים של מעלה'. השם 'ציון' מבטא אפוא את היותה של העיר סימן וביטוי לירושלים העליונה, הרוחנית.
בביטוי 'סימן' טמונה גם משמעות שיש כאן שני דברים שונים ונבדלים – אמנם האחד הוא סימן למשנהו, אבל אין הם דבר אחד. כשקוראים לעיר הקודש 'ציון', פירוש הדבר ש'ירושלים של מטה' אמנם מזכירה את 'ירושלים של מעלה' ורומזת לה, אבל יש הבדל בין השתיים. למעלה מזה הוא השם 'ירושלים'. מילה זו מורכבת משתי מילים: 'יראה' ו'שלם', וצירוף השתיים בא לומר שהעיר הזאת מגלמת בתוכה את שלמות היראה – שלמות העבודה של יראת שמיים. 'ירושלים' היא הדרגה הגבוהה יותר בעיר הקודש – לא רק רמז וסימן ודבר אחר, אלא שלמות בעבודת ה' (ראו לקוטי שיחות, כרך טו, עמ' 234, ובמצוין שם). |
|
|   | |
|     |
|
|
|
 |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
