הפרשה נקראת על שם התחלתה, "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר". לכאורה, מבין שתי המילים 'בהר סיני', העיקרית היא המילה 'סיני', ואילו 'בהר' היא הקדמה בלבד ל'סיני'.
חז"ל אומרים (שבת פט) שהשם 'סיני' הוא על שם ש"ירדה שנאה לעובדי כוכבים ומזלות כו'". היינו שבמתן תורה ניתן הכוח לפתח 'שנאה' ומיאוס כלפי ענייני העולם שאינם קדושה ואלוקות. לא זו בלבד שליהודי אין 'עסק' עימם, אלא הוא שונא את עצם מציאותם, מפני שהם מבלבלים אותו. הייתכן שיש בעולם דבר שאינו קדושה ואלוקות?!
מה לי ול'סיני'?
עבודה רוחנית כזאת דורשת הכנה, שהרי יצר הרע הוא "אומן במלאכתו" (שם קה), והוא טוען כלפי האדם: הלוא אתה יודע את מעמדך ומצבך הרוחני, ואם כן, מה לך ולעבודת 'סיני'? ואכן, אם האדם יעשה ביקורת פנימית כנה, יטען כלפי עצמו "מי אני ומה אני", הייתכן שאני שייך לעבודת 'סיני'?!
לשם כך נחוצה ההקדמה של 'בהר'. הר רומז להגבהה והתנשאות. זה התוקף הנפשי שלא להתפעל משום טענה, אפילו אם היא באה מחשבון צדק, אלא להמשיך בעבודתו. אם כן, 'בהר' הוא הכנה בלבד ל'סיני', ומדוע אין קוראים לפרשתנו 'פרשת סיני'?
הכרת המעלות
ההסבר הוא, שקריאת הפרשה הזאת היא תמיד לפני מתן תורה. היהודי עדיין איננו במדריגה של 'סיני', ואף־על־פי־כן אומרים לו שעליו להתנהג בבחינת 'בהר'. עליו לאמץ לעצמו מעמד של 'הר', לדעת את מעלותיו, מתוך 'שמינית שבשמינית של גאווה', ומכאן לגשת בצעד נחוש לקבלת התורה.
ישאל האדם, לכאורה ידיעת התורה מותנית בכך שהלימוד נעשה 'לשמה', ולא מתוך חשיבות עצמית. אלא אמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אף־על־פי שלא לשמה". הרמב"ם פירט את התגמולים שיש לתת לילדים קטנים, כדי לעודדם ללמוד, ממתן פרסים ועד שכר בעולם הבא.
הנפילה של צדוק ובייתוס
ואכן, הכרח להתחיל 'שלא לשמה'. מסופר על צדוק ובייתוס, שהיו תלמידים של תנא גדול ושמעו ממנו "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על-מנת לקבל פרס". הם רצו לנהוג כך מייד, אלא שעדיין לא היו ברמה הרוחנית הנדרשת. התוצאה הייתה שנשברו וטענו "אפשר פועל עושה מלאכה כל היום וטורח, ולערב אינו מקבל פרס?!", ונטשו את דרך התורה.
אמנם בשולחן ערוך (אדה"ז, אורח חיים קנה,א) נפסק שיש לשלול את הגאווה לגמרי, אפילו 'שמינית שבשמינית'. ובפרט על-פי החסידות, השוללת לגמרי תחושת 'ישות' כלשהי. אך שלילת הגאווה מכול וכול היא רק בתחומים שאינם שייכים לקדושה. ואילו כאשר מדובר בעבודת ה' יש צורך לפעמים בתחושת 'בהר'. ואז תלמיד-חכם דיי לו ב'שמינית שבשמינית', ומי שאינו תלמיד-חכם – זקוק ליותר מכך.
(תורת מנחם, כרך סד, עמ' 198) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
