חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1951 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בהר, ט"ז באייר ה'תשפ"ד, (24/05/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1951 - כל המדורים ברצף
לנצח בעזרת הילדים
יש חדש
ה'בהר' יוליד 'סיני'
הונאה
לדעת מה לבקש
יום זכאי לגאולה
מתי רואים את הירח החדש?
ריקודים בצל התותחים
רציתי לשאול
'מתנות עניים' בימינו
ל"ג בעומר בלי לבוא למירון?

מס' 1951, ערב שבת-קודש פרשת בהר, ט"ז באייר ה'תשפ"ד (24.05.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לנצח בעזרת הילדים

כדי שהלחימה באויבינו תצליח, אנו זקוקים להרבה תפילות וברכת שמיים. לילדי ישראל כוח מיוחד לסייע לעם ישראל דווקא בשעת צרה

בניגוד לאווירת הנכאים שיש המתאמצים להשרות עלינו, הלחימה באויבינו מתקדמת ומשיגה יעד אחרי יעד. היה ברור מראש שזה לא יקרה ביום-יומיים, ונדרשות סבלנות ונחישות. חיילינו מוסרים את נפשם ולוחמים בגבורה במפלצות האדם השטניות, שחוללו את הזוועות בשמחת תורה, וכל בקשתם מאיתנו – שגם רוחנו תהיה איתנה ושנהיה מאוחדים.

כדאי לזכור, מבצע 'חומת מגן' ביהודה ושומרון, שנערך לפני עשרים ושתיים שנה, נמשך שישה שבועות, ואז לא היה צורך להתמודד עם רשת מנהרות אדירת ממדים ועם צבא מאורגן, כפי שקם ברצועת עזה. גם בתום המבצע הרשמי עדיין נדרשה עבודה יום-יומית, הנמשכת עד היום, במאמץ למנוע מהמחבלים לשקם את תשתיות הטרור שנפגעו.

הנשק הסודי

כדי שהפעילות הצבאית והמדינית תצליח, אנו זקוקים להרבה תפילות וברכת שמיים. זה הזמן להכניס לזירת המערכה נשק 'לא-קונוונציונלי'. עכשיו הזמן להניף את הסיסמה "תנו לילדים לנצח". לילדי ישראל כוח מיוחד לסייע לעם ישראל דווקא בשעת צרה.

בימי גזירת המן, כאשר ריחפה סכנת כליה על עם ישראל, הפעיל מרדכי היהודי את 'הנשק הסודי' הזה. חז"ל מספרים שהוא כינס עשרים ושניים אלף ילדים ולמד איתם תורה. וכשהתקרבה שעת הגזירה, געו הילדים בבכייה לקב"ה, ובזכותה "עמד הקב"ה מכיסא דין וישב על כיסא רחמים".

דוד המלך אומר בספר תהילים (ח,ג): "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז... לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם". בעזרת "פי עוללים ויונקים" – תורתם ותפילתם של ילדי ישראל – ניתן 'עוז' לעם ישראל, ובכוחו "להשבית אויב ומתנקם". 'אויב' – הוא שונא גלוי, ואילו 'מתנקם' הוא אויב נסתר, שמסווה את כוונות הזדון שלו. את שתי הסכנות הללו משבית כוחם של הילדים.

את העוצמה הרוחנית המופלאה הזאת יש לרכז ביום הסגולה הבא לקראתנו – ל"ג בעומר. זה יום זכאי, שבו זכותם של רבי עקיבא ורבי שמעון בר-יוחאי מגינה על עם ישראל. זה יום שבו קל יותר להשיג ישועות ולהביא את התפילות לפני כיסא הכבוד.

על כן ביום הזה יש חשיבות עליונה להתכנסותם של ילדי ישראל, "הבל שאין בו חטא", בתהלוכות ובכינוסים של ל"ג בעומר. אין זה אירוע ססגוני מהנה בעבור הילדים בלבד. זו עוצמה רוחנית, הנחוצה לכולנו בשעה זו דווקא.

חייבים מאמץ מיוחד

מי יכול לשער את גודל נחת הרוח שתהיה בעולמות העליונים לנוכח התכנסותם של מאות אלפי ילדים ביום הסגולה ל"ג בעומר, כשכולם כאחד מקבלים עליהם עול מלכות שמיים, מניחים כף יד על עיניהם ומרעידים את האוויר בקריאת 'שמע ישראל'. מי מסוגל להעריך את התרומה הרוחנית הכבירה שיש לתפילתם ולזעקתם של תינוקות של בית רבן, המבקשים רחמים על עם ישראל.

השנה חייבים לעשות מאמץ מיוחד שכל הילדים ישתתפו בתהלוכות ובכינוסים של ל"ג בעומר, יתאחדו יחדיו באמירת פסוקי תורה, בתפילה ובמתן צדקה, ומובטחים אנו שזכותו של רבי שמעון בר-יוחאי תעמוד לנו לפטור את העולם כולו מן הדין ולהביא לכולנו ישועה והצלה, עד הישועה האמיתית על-ידי משיח צדקנו.


עוצמה רוחנית. יחד כל ילדי ישראל (צילומים: שניאור שיף ומאיר אלפסי)

  יש חדש

כל הארץ תהלוכות

במוצאי שבת וביום ראשון, ל"ג בעומר, יקיימו בע"ה בתי חב"ד בכל עיר ויישוב ברחבי הארץ תהלוכות ילדים גדולות, ביוזמת הרבי מליובאוויטש, בסיסמה 'יחד כל ילדי ישראל'. התהלוכות יבטאו את אחדות העם ואת החיבור של כל ילדי ישראל למסורת היהודית המשותפת לכולנו. הילדים יצעדו ברחובות הערים ובידיהם שלטים הקוראים לאחדות ישראל ולאהבת התורה, ברוח מורשתם של רבי עקיבא ורבי שמעון בר-יוחאי.

מפת התהלוכות

צעירי חב"ד השיקו דף חגיגי ובו מפת התהלוכות בכל רחבי הארץ. לאיתור התהלוכה במקום מגוריכם בדקו בקישור: chabadisrael.co.il/lag.

ספרונים חדשים

צעירי חב"ד הפיקו לקראת ל"ג בעומר שני ספרונים חדשים לילדים: סיפור של ארץ, הפונה אל הגיל הרך בציבור הכללי ומגיש סיפור מיוחד הקושר את אהבת הארץ עם קדושתה ועם קורותיהם של חכמיה. הספרון השני הוא שעת הכרעה, המותאם לציבור החרדי, ומציג סיפור עלילתי השזור באירועים ההיסטוריים של ל"ג בעומר, וממנו עולים הערכים החשובים של אהבת ישראל והציפייה לגאולה העתידה. הציבור מוזמן לתרום לבתי חב"ד ולהשתתף בעלות הספרים והספרונים שיוענקו לילדים.

  שלחן שבת

ה'בהר' יוליד 'סיני'

הפרשה נקראת על שם התחלתה, "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר". לכאורה, מבין שתי המילים 'בהר סיני', העיקרית היא המילה 'סיני', ואילו 'בהר' היא הקדמה בלבד ל'סיני'.

חז"ל אומרים (שבת פט) שהשם 'סיני' הוא על שם ש"ירדה שנאה לעובדי כוכבים ומזלות כו'". היינו שבמתן תורה ניתן הכוח לפתח 'שנאה' ומיאוס כלפי ענייני העולם שאינם קדושה ואלוקות. לא זו בלבד שליהודי אין 'עסק' עימם, אלא הוא שונא את עצם מציאותם, מפני שהם מבלבלים אותו. הייתכן שיש בעולם דבר שאינו קדושה ואלוקות?!

מה לי ול'סיני'?

עבודה רוחנית כזאת דורשת הכנה, שהרי יצר הרע הוא "אומן במלאכתו" (שם קה), והוא טוען כלפי האדם: הלוא אתה יודע את מעמדך ומצבך הרוחני, ואם כן, מה לך ולעבודת 'סיני'? ואכן, אם האדם יעשה ביקורת פנימית כנה, יטען כלפי עצמו "מי אני ומה אני", הייתכן שאני שייך לעבודת 'סיני'?!

לשם כך נחוצה ההקדמה של 'בהר'. הר רומז להגבהה והתנשאות. זה התוקף הנפשי שלא להתפעל משום טענה, אפילו אם היא באה מחשבון צדק, אלא להמשיך בעבודתו. אם כן, 'בהר' הוא הכנה בלבד ל'סיני', ומדוע אין קוראים לפרשתנו 'פרשת סיני'?

הכרת המעלות

ההסבר הוא, שקריאת הפרשה הזאת  היא תמיד לפני מתן תורה. היהודי עדיין איננו במדריגה של 'סיני', ואף־על־פי־כן אומרים לו שעליו להתנהג בבחינת 'בהר'. עליו לאמץ לעצמו מעמד של 'הר', לדעת את מעלותיו, מתוך 'שמינית שבשמינית של גאווה', ומכאן לגשת בצעד נחוש לקבלת התורה.

ישאל האדם, לכאורה ידיעת התורה מותנית בכך שהלימוד נעשה 'לשמה', ולא מתוך חשיבות עצמית. אלא אמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אף־על־פי שלא לשמה". הרמב"ם פירט את התגמולים שיש לתת לילדים קטנים, כדי לעודדם ללמוד, ממתן פרסים ועד שכר בעולם הבא.

הנפילה של צדוק ובייתוס

ואכן, הכרח להתחיל 'שלא לשמה'. מסופר על צדוק ובייתוס, שהיו תלמידים של תנא גדול ושמעו ממנו "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על-מנת לקבל פרס". הם רצו לנהוג כך מייד, אלא שעדיין לא היו ברמה הרוחנית הנדרשת. התוצאה הייתה שנשברו וטענו "אפשר פועל עושה מלאכה כל היום וטורח, ולערב אינו מקבל פרס?!", ונטשו את דרך התורה.

אמנם בשולחן ערוך (אדה"ז, אורח חיים קנה,א) נפסק שיש לשלול את הגאווה לגמרי, אפילו 'שמינית שבשמינית'. ובפרט על-פי החסידות, השוללת לגמרי תחושת 'ישות' כלשהי. אך שלילת הגאווה מכול וכול היא רק בתחומים שאינם שייכים לקדושה. ואילו כאשר מדובר בעבודת ה' יש צורך לפעמים בתחושת 'בהר'. ואז תלמיד-חכם דיי לו ב'שמינית שבשמינית', ומי שאינו תלמיד-חכם – זקוק ליותר מכך.

(תורת מנחם, כרך סד, עמ' 198)

  מן המעיין

הונאה

יראת שמיים כהטעיה

"ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך" (כה,יז). אל תונה את עמיתך ביראת ה׳ שבך. אל תנסה להטעותו שאתה מקיים את "ויראת מאלוקיך", שאתה ירא שמיים, כדי לזכות באמונו.

(רבי ברוך ממז׳יבוז׳)

לא להונות רמאי

אפילו הוא עמיתך, חברך לרמאות, רמאי כמוך – גם אותו אסור לך להונות.

(אלשיך)

אל תרמה את עצמך

על-פי הדין אסור להונות את הזולת. לפנים משורת הדין – שאדם לא ירמה אף את עצמו.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

היתר מעוּות

לעיתים אדם מורה לעצמו היתר להונות אח או קרוב משפחה יותר מהונאת איש זר. הוא אומר בליבו: מה הרעש? הריהו קרובי, וחובה עליו לתמוך בי. על כן התורה מזהירה ואומרת: "אל תונו איש את אחיו" – לא רק את הזר, אלא אף את האח אסור להונות.

(כפליים לתושייה)

אדם כשר, יהודי כשר

"ולא תונו איש את עמיתו... ועשיתם את חוקותיי ואת משפטיי" (כה,יז־יח). אם לא תונו איש את אחיו ואם תנהגו ביושר, ודאי שתשמרו גם את כל שאר החוקים והמשפטים שבתורה. זה המבחן – אדם כשר קל לו להיות גם יהודי כשר.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

כלי טהור

את הברכה לפרנסה נותן הקב"ה, והאדם צריך רק לעשות 'כלי' לפרנסתו, ולהשתדל בכל כוחו שהכלי יהיה טהור מכל סיג ופסולת של הונאה וכדומה. עליו לראות שמסחרו יהיה על-פי דיני התורה, שאז הוא 'כלי' הראוי לברכה העליונה בשתיים: א) לפרנסה ברווח; ב) שהפרנסה תלך למקום הראוי, ותנוצל רק לדברים שיש בהם תועלת.

(אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

לעורר אמונה וביטחון

עבודתו של בעל עסק היא לעורר בעצמו את האמונה והביטחון הגמורים בה' ברוך הוא, הזן ומפרנס לכל בשר, כי הוא יתברך ייתן לו את פרנסתו ברווח. ועוד יותר, על האדם להיות בשמחה וטוב לבב באמת, כאילו פרנסתו כבר מזומנת לפניו.

(איגרות-קודש)

הרבי מקנא בחסיד

החסיד ר׳ אליהו אבֶּלֶר היה איש פשוט בכישרונותיו וידיעותיו. פעם אחת, בהיכנסו אל הרבי מהר״ש (רבי שמואל) מליובאוויטש, אמר לו הרבי: אליהו, אני מקנא בך. אתה נוסע ליריד, ופוגש שם אנשים רבים. וכאשר אגב העסק אתה שח עם הזולת על עניין של יהדות, אתה אומר לו אמרה מ'עין יעקב', או שאתה מעוררו על לימוד נגלה וחסידות – נוצרת מכך שמחה למעלה. ואת דמי ה'תיווך' הקב״ה משלם בבני חיי ומזוני. וכמובן, ככל שהשוק גדול יותר, יש יותר עבודה, ולפיכך גדֵלה הפרנסה.

  אמרת השבוע

לדעת מה לבקש

האדמו"ר רבי ברוך-שלום אשלג היה נוהג לנסוע מדי שנה, בל"ג בעומר, למירון. כשהיה נכנס לציון הקדוש של רבי שמעון בר-יוחאי, היה שוהה שם כשלושים שניות, בעיניים עצומות, ומייד יוצא.

פעם שאלוֹ אחד ממקורביו לפשר הדבר. השיב רבי ברוך-שלום:

"יש אנשים שאינם מכינים את עצמם כלל לפני עלייתם לציון. רק כשהם באים לציון, הם מתחילים לחשוב על מצבם ועל מה שבאמת צריך לבקש, ואז מתחילים לעלות במחשבתם כל הצרכים והבעיות, והדבר אורך זמן. לעומת זה, יש מי שעולים לציון לאחר הכנה והתבוננות, והם כבר יודעים שבעצם לא חסר אלא דבר אחד, וזאת אפשר לבקש גם בשלושים שניות".

  גאולהפדיה

יום זכאי לגאולה

הַזֹּהַר וְהַגְּאֻלָּה. רבנו הזקן אמר שלגבי רבי שמעון בר-יוחאי לא נחרב בית המקדש. פירש זאת רבי הילל מפאריטש: רשב"י היה נשמה דאצילות, ולגבי נשמה גבוהה כזאת אין חורבן הבית מעלים ומסתיר את האלוקות (פלח הרימון עמ' ז). נשיאי החסידות ציינו את המעלה המיוחדת שבלימוד ספר הזוהר. ה'צמח צדק' אמר: "לימוד ספר הזוהר מרומם את הנפש" (היום יום טז בטבת).

בספר הזוהר נזכרים מאמרי חז"ל שנאמרו אחרי ימיו של רשב"י (כמו מאמריו של רבה בר-בר-חנה). אמרו על כך חסידים בשם רבנו הזקן: בשעה שרשב"י חיבר את ספרו היה בגן העדן, למעלה מהזמן. עוד אמרו בשם אדמו"ר הזקן: רשב"י חיבר עשרים ושניים ספרים, כמספר כב האותיות: ספר האורה, ספר הברכה וכך הלאה. אך אלינו הגיע רק חלק קטן מהספר השביעי – ספר הזוהר (מגדל עז עמ' תכו).

רבנו הזקן רומז (ספר המאמרים תקס"ח, עמ' רפג) של"ג בעומר הוא יום זכאי במיוחד לגאולה. הוא מבאר את מה שנאמר בזוהר בדבר התכללותה של נשמת משיח בן-יוסף במשיח בן-דוד, שבאותו הזמן ניטלים ממנו "כל האורות עליונים דבינה", עד שהדבר נקרא בשם מוות. ואז, בחג הפסח נוצרת ה'לידה' של נשמת משיח, אך הדבר נשאר בהעלם עד ל"ג בעומר, שהוא היום השלושים ושלושה לחג הפסח (כנגד "שלושים יום ושלושת ימים" של 'ימי הטהרה' לאחר לידת זכר), ו"ל"ג בעומר סוף ל"ג דמי טהרה... ואז נאמר והפכתי אבלם לששון".

טעימה מהרמב"ם

מתי רואים את הירח החדש?

"וְאִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ לֵיל שְׁלשִׁים, יִהְיֶה יוֹם שְׁלוֹשִׁים רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ; וְאִם לֹא יֵרָאֶה, יִהְיֶה רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ יוֹם אֶחָד וּשְׁלשִׁים" (הלכות קידוש החודש א,ג)

הלכות קידוש החודש מבטאות היטב את ייחודו של 'משנה תורה' שחיבר הרמב"ם. זה החיבור היחיד המקיף את כל התורה, והיחיד שמסביר בבירור את החישובים של קידוש החודש.

בלי להיכנס לחישובים המורכבים, יש לדעת כי ראיית הירח החדש מבוססת על שתי עובדות:

האחת, שכשם שהשמש זורחת כל יום במזרח ולאחר כ־12 שעות שוקעת במערב, גם הירח זורח בכל יום במזרח וכעבור כחצי יממה שוקע במערב.

השנייה, שזריחת הירח ושקיעתו מתאחרות כל יום בכחמישים דקות ביחס לשמש. באמצע החודש הירח זורח בשעה שהשמש שוקעת, והוא שוקע כשהשמש זורחת. זה 'ליל ירח מלא', מפני שהירח נראה שלם, וגם מפני שזה הלילה היחיד בחודש שהירח נראה כל שעות הלילה. בלילה הבא הירח יזרח כחמישים דקות מאוחר יותר וגם ישקע מאוחר יותר.

בכ"ט בחודש הירח והשמש זורחים יחד, ואין אפשרות לראות את הירח. למחרת הירח מתרחק קצת מהשמש ושוקע זמן קצר אחריה. לילה זה פוטנציאלי לראיית הירח. מייד אחרי שקיעת השמש ייתכן שיהיה חשוך למדיי מכדי לראות את חרמש הירח הדק. אם העדים ראו אותו, לילה זה נחשב ראש החודש הבא. אם לא הספיקו, הירח ישקע כעבור כמה דקות, והחודש הבא יתחיל רק ביום שאחריו.

  מעשה שהיה

ריקודים בצל התותחים

איך מדליקים מדורה בימי 'האפלה'? "כשם שאנו מקבלים את השבת ארבעים דקות מוקדם יותר, כך נקדים את ההילולא ונדליק את המדורה ארבעים דקות לפני השקיעה"

התפוצצויות הפגזים השביתו את השמחה באחת. החוגגים נמלטו לכל עבר, מקצתם לתוך מבואה מוגנת בבית הכנסת. שמחת ל"ג בעומר בשכונת בתי אונגרין פסקה, וקולות השירה התחלפו בקולות הירי.

ר' יוסל אייכלר היה דמות מופת של התמסרות מיוחדת למען הזולת. בימי מלחמת השחרור סיכן את חייו ממש כדי להציל נפשות. ר' יוסל היה מאנשי הסגולה של ירושלים בדור הקודם. ליבו ודעתו היו נתונים תמיד להושטת עזרה לנדכאים, אך תמיד עשה זאת בהיחבא.


"רבותיי! לא עת לבכות. היום ל"ג בעומר!". ר' יוסל אייכלר

בימי המלחמה לא נח לרגע. הוא עבר מפצוע לפצוע והגיש עזרה ככל יכולתו. למרבה הצער, ההפצצות גם הפילו חללים, ור' יוסל דאג להעבירם לקבורה. ימים רבים אף לא חלץ את נעליו, כשעסק בלי הפסקה באספקת מזון למשפחות רעבות במקלטים, בהגשת עזרה לפצועים ובגמילות חסד עם המתים.

בעיצומם של ימי המלחמה חל ל"ג בעומר. האנשים היו טרודים וחרדים מלחשוב על הדלקת מדורות ועל ריקודים לצלילי שירת 'בר-יוחאי'. רק דאגת ההישרדות מילאה את המחשבה, והפחד והחרדה שלטו בכול.

הדלקת המדורות לא התאפשרה גם בשל הצורך לשמור על 'האפלה', שנועדה למנוע מהאויב לזהות בלילה את הבתים ולכוון לעברם את הירי. אירע שמישהו שכח והעלה אור בחלונו. הפגז שנורה לעבר הבית המחיש את חומרת הסכנה.

ובכל-זאת התושבים לא יכלו לשאת את המחשבה של"ג בעומר יעבור בלי לחגוג את הילולת רבי שמעון בר-יוחאי.

רבי חיים-אורי רוזנברג, לימים משגיח ב'ישיבת המתמידים', הציע להקדים את ההדלקה בארבעים דקות. "כשם שאנו מקבלים את השבת ארבעים דקות מוקדם יותר, כך נקדים את ההילולא ונדליק את המדורה ארבעים דקות לפני השקיעה", הסביר.

הוא לקח סל נצרים רחב ותלה אותו על מוט ברזל, שבלט מהקיר בחצר המרכזית של השכונה ושבדרך כלל שימש למתיחת חבלי כביסה עליו. על הסל הניח כמה נרות שמן, ומכר את זכות ההדלקה לכל המרבה במחיר, כנהוג.

בבת אחת פרצו הריקודים. הציבור, שהיה רצוץ מפחד ושפוף מהישיבה הממושכת במקלטים, חש צורך לחלץ עצמות ונסחף לשירה בלהט קודש ובהתלהבות. הריקוד רומם את התושבים, והם שכחו לכמה דקות את המציאות הקשה שבה הם שרויים.

השירה הגיעה לאוזני חיילי הלגיון הירדני, שהתמקמו במעבר מנדלבאום. למשמע הקולות החלו להפגיז את השכונה. מהומה השתררה במקום. ההפגזה הניסה את התושבים אל מקומות מסתור.

מקצת הנמלטים מצאו מחסה בבית הכנסת, בחדר המבוא הקדמי, שמעליו הייתה עוד קומה ובחלונותיו הונחו שקי חול. הם סגרו את דלת הברזל של המבוא. בדיוק אז התפוצץ פגז על המדריגות. אחד הרסיסים נתקע בדלת ופער בה חור. היו שנשכבו על הרצפה ואחרים החלו לבכות בקול.

בדיוק אז, כמלאך משמיים, הופיע ר' יוסל. הוא פתח את הדלת הפגועה, נכנס לחדר המבוא ואמר: "רבותיי! לא עת לבכות. היום ל"ג בעומר! שישו ושמחו בהילולת רבי שמעון בר-יוחאי. בואו לסעוד את סעודת היום!".

משכמו הוריד שק כהה וטיפס על ספסל, כדי להגיע לאחד הארונות הגבוהים ששימשו לאחסון הכיבוד והחפצים של חברת 'משמורים' (מסגרת חינוכית לימודית שהקים בעבור צעירי השכונות). משם הוציא אוצר של ממש – בקבוק שמן.

כעת פתח את השק והוציא ממנו פרוסות לחם. את הלחם טבל בשמן והגיש לכל אחד מהנוכחים את המעדן הירושלמי של הימים ההם: לחם טבול בשמן ('ברויט מיט שירעס'). האנשים לא האמינו למראה עיניהם. הלחם החיה את נפשם. "לא זכור לי שאכלתי אי-פעם מאכל טעים כל-כך", סיפר לימים אחד הנוכחים. "בלענו את הפרוסות כאילו היו מעדן עילית של סעודת מלכים".

ר' יוסל הבחין שאחד הנוכחים טמן את הפרוסה בכיסו ולא טעם ממנה. "אתה צודק", אמר לו, "אתה שומר את הלחם בעבור בני ביתך המורעבים. הנה לך עוד פרוסה". כאשר התרוקן השק, הבחין אחד הנוכחים כי ר' יוסל לא הותיר לעצמו אפילו פרוסה אחת.

בקרב התושבים רווחה הסברה כי השירה סביב המדורה המאולתרת הרחיקה מהם את סכנת המלחמה. הלגיון הירדני התכונן למתקפה, וכאשר שמע את השירה חשש ממתקפת נגד, והחליט לנטוש את הזירה ולרכז את מאמציו בעיר העתיקה. לדעת רבים, ההרעשה הכבדה הייתה חיפוי על הנסיגה והעברת עיקר הכוח לשער שכם.

איש אינו יודע בוודאות את האמת, אך מאז ל"ג בעומר פחתו ההפגזות לעבר השכונות. למרבה הצער, למחרת נפלה העיר העתיקה בידי הירדנים, ושוחררה כעבור תשע-עשרה שנה, במלחמת ששת הימים.

(על-פי 'ר' יוסל איש ירושלים')

  רציתי לשאול

עם הרב מנחם-מענדל הכט

שליח חב"ד בצפון הישן, תל-אביב

חז"ל השוו את פטירת הצדיקים לשריפת בית המקדש. איך עושים חגיגות ביום פטירתו של רבי שמעון בר-יוחאי?

קודם כול חשוב להבהיר שהיסוד לשמחה ביום הסתלקותו של רשב"י מבוסס על מה שרשב"י עצמו ביקש לשמוח ביום זה וציווה לעשות את יום הסתלקותו ליום שמחה, כמסופר ב'אידרא'.

לעצם העניין, יש להבדיל בין שני דברים: יש התוצאה של הסתלקות הצדיק בעבורנו, מי שחיים בעולם הזה; ויש מה שקורה אצל הצדיק עצמו.

ההשוואה שהשוו חז"ל את הסתלקות הצדיק לשריפת בית אלוקינו היא על החֶסֶר והחלל שההסתלקות משאירה בעולם הזה. מבחינה זו ההסתלקות היא כמו החורבן, שבעקבותיו אין לנו בית מקדש ועבודת הקרבנות וכו'.

ואולם אצל הצדיק עצמו יום הסתלקותו הוא יום של שלמות, יום של עלייה עצומה. ביום הזה כל תורתו ועבודתו מגיעות לכלל שלמות, כמבואר בספר התניא, ונוצר כאן איחוד כמו החיבור של חתן וכלה. לכן היום הזה נקרא 'הילולא'.

אצל רשב"י ניתוסף עוד חידוש, שלא רק אצלו זה היה יום של עלייה, אלא גם אצלנו, בעולם הזה. הרבי מסביר שצדיקים שעסקו בפנימיות התורה, הפנימיות של הסתלקותם מאירה גם בגלוי.

מכיוון שרשב"י גילה את סודות התורה, ובמיוחד ביום פטירתו, שאז גילה סודות גדולים ביותר, הרי פנימיות התורה פועלת שהשפעתו, גם בעולם הזה, גלויה, וגם בפטירתו הוא מרעיף אור של גילוי ושפע.

ומכיוון שהשלמות שרשב"י הגיע אליה ביום הסתלקותו נמשכת גם בעולם הזה, לכן יום פטירתו לא זו בלבד שאינו בבחינת חיסרון, אלא הוא פועל הארה עצומה וגילוי אור בעולם, דבר המעורר את השמחה הגדולה של יום מיוחד זה.

  פינת ההלכה ומנהג

'מתנות עניים' בימינו

שאלה: האם בימינו מקיימים את המצוות של 'מתנות עניים' בשדה, בכרם ובמטע?

תשובה: עקרונית, רוב המצוות הללו חלות גם בימינו, בשדה, בכרם ובמטע (ולא בגינת ירק). כלולות בהן חמש מצוות 'לא תעשה', האוסרות על החקלאי לקחת לעצמו את 'מתנות העניים' האלה, וחמש מצוות עשה – להניח לעניים לקחת אותן.

המיוחד שבמצוות אלה, בשונה ממצוות צדקה, למשל – שבהן לא ניתן לחקלאי שום שיקול דעת למי לתת את 'מתנות העניים', והוא חייב לאפשר לכל עני החפץ בכך לקחתן. המצוות האלה חלות בארץ ישראל מן התורה, ובחו"ל, במדינות הקרובות לארץ, חייבים בהן מדרבנן.

בימינו רבים אינם נוהגים לקיים מצוות אלה, מפני שכיום כבר לא כדאי לעניים ללקוט בעצמם ולהכין מזה מזון לבני משפחתם. אם היבול יושאר בשדות, הוא יתקלקל או יהיה מזון לחיה ולעופות או לגויים (בהשארת ה'מתנות' לעניים מאפשרים גם לגויים ללקוט, מפני דרכי שלום, אבל לא כשהם המלקטים העיקריים).

אך בעוד בשטחים חקלאיים קשה להבטיח שאכן ה'מתנות' יגיעו לידי העניים, הרי מי שיש להם עצי פרי או כרם בחצר, יכולים לתלות שלט המזמין את העניים לקחת את ה'מתנות' שלהם. אפשר להציע לבעלים לקטוף את ה'פאה' (פחות מ-2% מכלל הפירות) ולהניחה בחצר, ולהודיע שכל יהודי שהוא בגדר 'עני' רשאי לבוא ולקחת את הפירות.

מקורות: רמב"ם הל' מתנות עניים פ"א. ס' החינוך מצוות רטז-רכג, תקצב-ג. טושו"ע ונו"כ יו"ד סי' שלב.

  חיים יהודיים

ל"ג בעומר בלי לבוא למירון?

הרב שטרן, רב היישוב מירון, מדבר על הדרך לחגוג עם התנא האלוקי בל"ג בעומר גם במצב שאינו מאפשר עלייה המונית לציון, לנוכח המצב הביטחוני

תעודת זהות. הרב אלעזר שטרן, רב היישוב מירון, ממשיך דרכו של אביו, הרב מאיר שטרן ע"ה. שימש רב קהילת 'מאורי אור' באשדוד, עד פטירת אביו, ואז העביר את פעילותו למירון.


"התופעה של רשב"י אין לה אח ורע". הרב שטרן במירון (צילום: דוד כהן)

החֶסֶר. רק אחרי פטירתו התחלנו באמת להכיר את אבא ע"ה. גילינו אין-ספור אנשים שהרגישו כי אבא היה הידיד הטוב ביותר שלהם. החיוך שלו, ה'שלום עליכם' הלבבי לכל אדם, כבשו את הלבבות.

מירון. אפשר לדבר שעות על מירון. בכל פעם שאני נשאל איפה אני גר ועונה 'מירון', אנשים מגיבים במשפט שכולו תשוקה וגעגועים לרבי שמעון. אבא התבטא: בכל מקום שאליו אני הולך נזכרים ברבי שמעון, וזו זכות גדולה. אחרי הכותל המערבי, מירון הוא המקום שמעורר כל-כך הרבה רגשות של אמונה וטוהר.

ל"ג בעומר. בזיכרוני צרובים אירועים רבים הקשורים לל"ג בעומר במירון. לא תמיד מירון היה הומה כפי שהוא כיום. כתובת הלינה הכמעט יחידה בעבר, בל"ג בעומר, הייתה הבית שלנו. כל הבית היה מזרן אחד ענק, ואנשים בלי סוף נהרו לכאן. אני זוכר הרבה דמויות שבאו לביתנו, וביקשו להניח ראש לזמן מה בין הריקודים והלימוד.

תופעת רשב"י. התופעה של רשב"י אין לה אח ורע. זו תופעה רוחנית מופלאה. ידוע המאמר "מה הקב"ה לכול, אף רבי שמעון לכול", והיינו שרשב"י משפיע לכל מי שבא אליו ומתעורר בתשובה. ידועים גם דבריו: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין".

סדר היום. ל"ג בעומר שלנו נראה כפי שאבא הנחיל. תפילת ערבית בציון רשב"י. אחרי התפילה עושים רקידה אחת, שקשה לתארה במילים. מייד לאחר מכן מתחילים לעסוק בלימוד תורתו של רשב"י לאורך רוב שעות הלילה. בבוקר מתפללים שחרית עם כל הניגונים של יום טוב. בהמשך יושבים לסעודה ומסיימים את תיקוני הזוהר. אחר הצוהריים עולים לציון הקדוש, גוזזים את שערות ילדי ה'חלאקה' ורוקדים.

חסידות. תורת החסידות יונקת מהזוהר, מתורתו של רשב"י, והיא הנותנת חיוּת לכל קיום המצוות. החסידות מעניקה את הנקודה הפנימית הרוחנית לעם ישראל.

שמחה. בשנת תרפ"ט ביקר אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש בארץ ישראל, וגם התפלל בציון הרשב"י. לימים כתב ביומנו: "כשזכיתי להיות אצל הרשב"י במירון, שמעתי ביטוי זה: מירון הוא 'אוהל שמח'. מי שבא לשם מתחזק. כמו-כן שמעתי: רשב"י הוא 'רבי שמח'. הוא לקח עליו כל מה שיהודים מחסרים ח"ו בקיום התורה והמצווה".

המלחמה. רבים שואלים איך אפשר לחגוג השנה בל"ג בעומר בלי להגיע לציון. צריך לדעת שאפשר לחגוג עם רשב"י גם על-ידי פתיחת ספר הזוהר ולימודו. בפרט את ה'אדרא זוטא', המתאר את התאספות בני חבורתו של רבי שמעון סביב רבם, ביום פטירתו. גם אם לא מבינים הכול, זה ממלא את הנפש. וכמובן גם לרקוד, רשב"י רוצה שנרקוד, שנשמח.

התהלוכות. הרבי מליובאוויטש התבטא על תהלוכות ל"ג בעומר שרשב"י רוקד שם עם הילדים, וזו בהחלט עוד דרך לחגוג את ל"ג בעומר.

חשבונות שמיים. בשנים האחרונות היו הרבה מניעות ועיכובים הקשורים לל"ג בעומר במירון. היו הקורונה, האסון ועכשיו המלחמה. איננו מבינים חשבונות שמיים, אבל אנחנו יודעים שרשב"י רוצה שנשמח ביום הזה, ושזה יום של ישועות. אולי רוצים שנציין את היום הזה יותר בפנימיות?

חב"ד מירון. בית חב"ד במירון, בהובלת השליח הרב יוסף-יצחק הלפרין, עושה קידוש שם שמיים ומרים את כבוד החסידות. זה מקום חם, עם קביעות עיתים וחן מיוחד, שהכול מתחברים אליו.

תחת אש. המציאות פה אינה פשוטה, אבל השיגורים הם לעבר ההר, ואנחנו ביישוב. יש אזעקות, יש גם 'בומים', אבל זו תחושה שאנו מכירים מאשדוד ומעוד ערים בארץ. משתדלים להמשיך ולנהל את החיים גם במציאות זו.


"משתדלים להמשיך ולנהל את החיים" (צילום: דוד כהן)


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)