"וְאִם לֹא הָיָה מִן הָעֵץ וְלֹא מִן הָאֲדָמָה, כְּגוֹן הַמֹּר שֶׁהוּא מִן הַחַיָּה, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים" (הלכות ברכות ט,א)
אחד מסממני הקטורת הוא ה'מור'. על חשיבותו יעיד הפסוק במגילת אסתר (ב,יב): "שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים". חז"ל אומרים שהמור "ראש לכל הבשמים" (מגילה י,ב), ושהר המוריה נקרא על שם המור שהיו מקטירים בו (בראשית רבה נה,ז).
גדולי הדורות התחבטו בזיהוי המור. בהלכות כלי המקדש (ב,ד) הרמב"ם מתרגם את שמות סממני הקטורת לערבית, ומזהה את המור כ'מאסק', ריח נפוץ המופק במקורו מאייל המושק. מנגד, הראב"ד טוען כי המור מופק מן הצומח.
גם בהלכות ברכות (פרק ט) הרמב"ם כותב כי על ריח מן הצומח מברכים 'עצי בשמים' או 'עשבי בשמים', ואילו על ריח מן החי מברכים 'בורא מיני בשמים', ומציין לדוגמה "כגון המור, שהוא מן החיה".
מעניין שהפוסקים ממליצים להשיג מאסק טבעי (שעלותו בימינו גבוהה במיוחד) להבדלה. בברכת הבשמים בהבדלה יש שני מנהגים: הספרדים מברכים על כל ריח את ברכתו, 'עצי' או 'עשבי' וכדומה; ואילו האשכנזים מברכים בהבדלה (בלבד) על כל הריחות 'בורא מיני בשמים', מפני שאין בקיאים בברכות, וברכת 'מיני בשמים' כוללת הכול בדיעבד. אך כדי שהברכה תהיה לכתחילה, "טוב להניח חתיכת מור... כדי שיברך ברכת 'בורא מיני בשמים' כהלכתה" (שו"ע אדה"ז או"ח רצז,ג). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
