עם הרב אליהו-יוחנן גוראריה
רב העיר חולון
האם לתת הלוואות לחברים ולקרובי משפחה ולהסתכן שלא יחזירו והיחסים בינינו ייפגעו?
ראשית יש לזכור שמתן הלוואה לנצרך זו מצוות עשה. אם יהודי מבקש ממך הלוואה ויש ביכולתך להלוות לו, אתה חייב לעשות זאת – כמובן בלי ריבית חס ושלום.
אכן, אם יש חשש מבוסס שהלווה לא יחזיר, אין חובה להלוות לו, או שאפשר לדרוש ערֵב שעליו אפשר לסמוך. אבל הלוֹוִים ואינם מחזירים הם חריגים, ובדרך כלל מי שלוקחים הלוואות מחברים ומבני המשפחה, מחזירים אותן. לכן אין הצדקה להימנע ממתן הלוואות.
מובן שהלווה חייב להחזיר את ההלוואה במועד. אם נקלע למצוקה, יסביר זאת למלווה ויבקש הארכה, אבל לא יתחמק מפניו. כמו-כן אין הלווה יכול לטעון 'אין לי' כל עוד יש לו כסף או רכוש. ההלכה קובעת שהלווה חייב למכור אפילו חפצי בית לתשלום חובו.
ראוי לזכור את דברי חז"ל (סוכה מט,ב) "בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה", ואחד מהם – "צדקה (היא) לעניים (בלבד ואילו) גמילות חסדים – בין לעניים בין לעשירים".
הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק י הלכה י) מונה שמונה מדריגות בצדקה, והעליונה שבהן היא נתינת הלוואה לנצרך, כדי שלא ייפול ויזדקק לצדקה.
מסופר שיהודים פשוטים מאחד הכפרים באו אל אדמו"ר ה'צמח צדק', ושמעו מפיו מאמר חסידות שבו דיבר על מעלת גמילות חסדים. החליטו להלוות כסף איש לרעהו, אף שלא נזקקו לכך. כעבור זמן שוב באו אל הרבי, והרבי לא הכירם, עד שאמרו לו מי הם. הגיב הרבי בפליאה: "ראו איך השתנו בעקבות המצווה של גמילות חסדים" (ספר השיחות תש"ו-תש"י עמ' 95). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
