החירות כחיים
"מכה איש ומת מות יומת" (שמות כא,יב). סמך הכתוב דין רוצח לדין עבדים ,לומר לך שחירותו של אדם היא מעין נשמתו, ומי שגוזלה ממנו כאילו נוטל את נשמתו.
(לקוטי בתר לקוטי)
שייך לעשיו
"מכה איש" וכן "איש כי יכה" (אמור כד,יז) בגימטרייה 'עֵשָׁו'. רמז שהכאה ורציחה זו בחינתו של עשיו.
(נחלת חמישה)
שינוי המזל
"וכי יזיד איש על רעהו להורגו בעורמה, מעם מזבחי תיקחנו למות" (שמות כא,יד). חז"ל אמרו (שבת קנו) כי מי שנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים, ותקנתו שיהיה שוחט או מוהל. ועל כך נאמר כאן, שמי שיטען בעורמה להגנתו שנולד במזל מאדים, ומפני זה יש לו נטייה לשפיכות דמים – "מעם מזבחי תיקחנו למות", היינו שהמזבח מוכיח שמגיע לו עונש, שכן היה בידו לשנות את המזל על-ידי שיהיה מזובחי זבח.
(כרם הצבי)
מלשינות קשה מהכאה
"וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף ולא ימות ונפל למשכב" (שמות כא,יח). יש המכה בידו ממש בעת ריבו, ויש המלשין על רעהו ומכה אותו בסתר, וזה גרוע מהכאה בידיים, כי לזה יש תרופה ולמלשינות אין. לכך רמזה לנו התורה באומרה "וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו" – מוטב שיכה את חברו, כי על זה "שבתו ייתן ורפא ירפא" – מה שאין כן לשון הרע, שאין לה תרופה.
(תפארת יהונתן)
הקרבה להצלה
"ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש" (שמות כא,כג). אם קורה חלילה אסון אצל יהודי – "ונתת נפש תחת נפש" – אזור את כל כוחותיך ותהיה מוכן להקריב עצמך להצלת נפש מישראל.
(רבי אליעזר מסאסוב)
גם ההווה בהשגחה
"וכי ייגח שור" (שמות כא,כח). "אחד שור ואחד כל בהמה חיה ועוף, אלא שדיבר הכתוב בהווה" (רש"י). כאשר קורה מאורע בלתי-רגיל, ברור לאדם שהמאורע בא מלמעלה, אך במאורעות רגילים מפתהו יצרו הרע כי "עולם כמנהגו נוהג". מלמדנו רש"י שגם ה'הווה', דבר המצוי ביותר, אינו בא מחמת הטבע, אלא לפי ש'דיבר הכתוב' – מעשרת המאמרות של הבריאה המחיים ומהווים את כל פרטי הברואים בכל רגע ורגע.
(הרבי מליובאוויטש)
עונשו של שור
"סקול יסקל השור" (שמות כא,כח). ההורג נפש מיתתו בסיף, ואילו שור שהרג אדם מיתתו בסקילה. בטעם הדבר יש לומר: אמרו רז"ל (ברכות יז) "סוף בהמה לשחיטה". הרי שהשור, גם כשלא הרג אדם, עומד לשחיטה, שהיא כמו מיתת סיף. לכן כשהמית אדם – מיתתו בסקילה, החמורה ממיתת סיף.
(רבי לוי-יצחק שניאורסון) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
