הכפרי הביט ברבי וסירב לקבל את דבריו. "כן בחוקותיי לא בחוקותיי", אמר, "עמך ישראל זקוקים לגשם!". בעקבות זאת הורה הצדיק לעצור את כניסת הקהל והסתגר בחדרו
"קבלת הקהל להיום הסתיימה", הודיע הגבאי לממתינים במסדרון. עשרות זוגות עיניים התרוממו בהפתעה. "הרבי ביקשני להודיע כי לא יוכל לקבל עוד אנשים", סתם הגבאי ולא הרחיב.
באותם רגעים ישב בחדרו רבי אברהם-יעקב פרידמן, אבי שושלת סדיגורה, ראשו שעון על ידיו וסבר פניו חמור. הדברים ששמע זה עתה פילחו את ליבו, עד שביקש להפסיק את קבלת האנשים ולהסתגר בחדרו.
הדבר אירע בשנה שבה בוששו הגשמים לבוא. חלון הזמנים שבו תוכל התבואה לנבוט ולצמוח היה קטן, והחקלאים נשאו את עיניהם למעלה בתקווה לבוא המטר שישקה את השדות ויבטיח את היבול לשנה הקרובה.
כזה היה גם ראובן, יהודי כפרי שגידל חיטה בשדותיו וממנה התפרנס. ראובן קם כל בוקר והביט לשמיים בציפייה לבוא הגשמים. ככל שחלפו הימים, תקוותו לגשם נעשתה דחופה. הוא ראה את הונו ועבודתו המאומצת יורדים לטמיון, והדבר הדאיג אותו מאוד.
בצר לו החליט לשים פעמיו לבית מדרשו של האדמו"ר הזקן מסדיגורה. הרבי נודע בפיקחותו הרבה וברוח הקודש ששרתה עליו.
"רבי קדוש!", קרא ראובן עם כניסתו לחדרו של הרבי. "הואיל נא להתפלל כי יירד גשם והתבואה תתחיל לצמוח! בבקשה, כל פרנסתי תלויה בגשם הממאן לבוא!".
הרבי האזין לדברים רוב קשב ואמר: "דע לך בני כי התשובה לבקשתך נמצאת בפסוקי התורה הקדושה. התורה אומרת: 'אם בחוקותיי תלכו – ונתתי גשמיכם בעתם'. הקב"ה אומר לנו בפירוש שירידת הגשמים תלויה בנו. אם נקיים את רצונו ונשמור את מצוותיו, פרנסתנו תהיה מובטחת".
הכפרי הביט ברבי וסירב לקבל את דבריו. "כן בחוקותיי לא בחוקותיי", אמר, "עמך ישראל זקוקים לגשם!...".
מילותיו זעזעו את נפשו של רבי אברהם-יעקב וחרו לו מאוד. הוא הורה לגבאי לעצור את כניסת הקהל והסתגר בחדרו.
כעבור זמן לא רב נודעה לחסידים הסיבה להחלטת הרבי להסתגר בחדרו. רוח של דאגה אפפה את הקהל שישב בבית המדרש. החסידים חששו שהמילים הבוטות שיצאו מפי הכפרי עוררו קטרוג על עם ישראל, ולכן החליט הרבי להתבודד, בניסיון לבטל את הקטרוג.
ישבו זקני החסידים והתייעצו כיצד לנהוג. הם החליטו לבקש מר' משה-דוד גוטמן, שהיה מגבאי בית הרבי וממקורביו, להיכנס אל הרבי ולנסות ולבטל את ה'קפידה' שהתעוררה.
גוטמן אזר עוז וקרב אל דלת חדרו של הרבי. הוא עמד בחוץ וקרא: "יש פתגם מרבי מנחם-מענדל מרימנוב על הפסוק 'הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא'.
"'אֲנַסֶּנּוּ', הסביר הרבי מרימנוב, הוא מלשון 'נס להתנוסס'. הקב"ה מבטיח להשפיע לעם ישראל שפע פרנסה מן השמיים 'לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ' – כדי לרוממו ולנשאו. ואולם המשך הפסוק 'הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא' זה כבר ה'עסק' של הקב"ה, והדבר יקרה בין ישמרו ישראל את התורה ובין חלילה לא".
חיוך קל עלה על פניו של רבי אברהם-יעקב. הוא פתח את דלת חדרו ואמר: "חז"ל אמרו 'אין בן-דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב'. רצוני שכבר יבוא מצב שהדור יהיה כולו חייב".
הבעת פליאה עלתה על פניו של גוטמן, והרבי המשיך: "ודאי תתמה למשמע הדברים. כיצד ייתכן לבקש שהדור יהיה כולו חייב?! אמשול לך משל.
"שני ידידים נפגשו לאחר זמן רב שלא התראו. כאשר התעניינו איש בשלום רעהו פתח אחד ואמר: 'נישואיי לא עלו יפה; ילדיי לא הלכו בדרך אבותיהם; גם הפרנסה אינה כפי שצריך. אינני יודע במה חטאתי שהקב"ה מעניש אותי כל-כך'.
"שמע ידידו את הדברים ואמר: 'אצלי המצב בדיוק להפך – נישואיי עלו יפה, בניי ובנותיי הולכים בדרך הישר, וגם הפרנסה מספיקה לכל צרכיי. אינני יודע במה זכיתי שהקב"ה נותן לי כל-כך הרבה!'.
"וכך בנמשל: הפירוש שהדור יהיה 'כולו חייב' הוא שהקב"ה ייתן השפעה בריבוי גדול כל-כך, עד שכל בני ישראל ירגישו עצמם 'חייבים' ואסירי תודה לקב"ה על ריבוי הטוב שהוא מעניק לבניו".
והרבי סיים: "צדק אותו כפרי. הקב"ה צריך לתת שפע רב לעם ישראל, יהיו מעשיהם אשר יהיו".
הוא ביקש מהגבאי לפתוח מחדש את דלתו והוסיף לברך את הפונים אליו. אותה שנה הצטיינה ביבול גדול, והפרנסה הייתה בשפע רב.
(על-פי סיפורו של האדמו"ר מסדיגורה בעל 'עקבי אבירים' בביקור אצל הרבי מליובאוויטש.
תורת מנחם תשד"מ, כרך ב, עמ' 761) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
