שאלה: האם הליך רפואי שנעשה בהרדמה כללית מחייב את המטופל בברכת 'הגומל'?
תשובה: אחד מאלה שעליהם אמרו חז"ל שחייבים לברך 'הגומל' הוא "מי שהיה חולה ונתרפא".
דעת הראב"ד וסיעתו שמברכים זאת רק על חולי שיש בו סכנה. ואולם יש פוסקים (הערוך, הרמב"ן, וכן גרסו בתלמוד הירושלמי) הסבורים שעל כל חולי צריכים להודות, מפני שהחולה הוא כאדם שיש עליו דיון בבית דין של מעלה, ורק בהמשך יתברר אם ייכנס לסכנה או לא.
בשולחן ערוך נפסק כדעה השנייה, שעל כל חולי שמחמתו הוטל האדם למיטה, עליו לברך, ואילו הרמ"א פסק כדעה הראשונה, לברך על חולי מסוכן בלבד, כגון פצע בחלל הגוף. אדמו"ר הזקן פסק למעשה כדעת הט"ז, שכל מי שהיה מוטל על מיטתו יותר משלושה ימים, או שמחלתו מסוכנת (גם אם הייתה קצרה מכך), חייב לברך.
בכל הקשור להרדמה, הרופאים משתדלים בדרך כלל למנוע או להקטין את ההרדמה ככל האפשר (ובכלל זה עומק ההרדמה ומרחב האזור המורדם), מתוך איזון בין הנזק והסיכונים של ההרדמה לבריאות המטופל ובין נחיצותה לטיפול עצמו.
בימינו הפוסקים האשכנזים נוהגים להורות שכל טיפול שנעשה בהרדמה כללית (בשונה מהרדמה מקומית) מחייב בברכה זו. נראה שמצרפים את הסיכונים שבהרדמה הכללית עצמה למחלה ולסיכון שבה כדי לחייב בברכה.
מכאן שגם מי שעבר ניתוח קל או אפילו בדיקה כמו קולונוסקופייה, אם זה נעשה בהרדמה כללית – עליו לברך 'הגומל'.
מקורות: ברכות נד,ב. טושו"ע סו"ס ריט ונו"כ. סידור אדה"ז, סדר ברכת הנהנין פי"ג ס"ו (במהדורה החדשה של השו"ע: ח"א עמ' תשלב). וראה פסקי תשובות סי' ריט הערה 106, וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
