בין שני המדפיסים פרצה מלחמת עולם. תחילה התקוטטו ביניהם על-ידי הדפסת השמצות זה כלפי זה, אך במהרה עברה המלחמה לפסים אחרים לגמרי
איש לא העלה על דעתו את האסון הנורא שיתרחש בעקבות תחרות עסקית בין שני בתי דפוס בוונציה שבאיטליה, אבל כשפרצה התבערה, כבר לא היה אפשר לכבות אותה.
אלה היו ימי ראשית המצאת הדפוס. את הספר הראשון הדפיס ממציא הדפוס המודרני, יוהאן גוטנברג. זה היה התנ"ך, שנדפס ב-180 עותקים, בשנת הרט"ז (1456).
כשישים שנה לאחר מכן הקים דניאל בומברג, נוצרי מוונציה, דפוס עברי, ובו הדפיס מהדורות של התלמוד הבבלי, הירושלמי, מקראות גדולות ועוד. היהודים כינו אותו 'ראש המדפיסים'.
לא עברו שנים רבות וקם לו מתחרה, האציל מרק אנטוניו יושטיניאן. אף הוא הקים בוונציה בית דפוס לספרי קודש, והחל להתחרות באגרסיביות בבומברג. הוא לא היסס להדפיס מייד ספרים חדשים שהדפיס מתחרהו, ומכר אותם במחיר זול יותר. בומברג לא היה יכול לעמוד בתחרות הקשה וסגר את בית הדפוס שלו.
אבל מול יושטיניאן התייצב מתחרה חדש, האציל אלוויזי ברגאדין. בבית הדפוס הגדול שלו הוקמה מחלקה עברית, והחלה להדפיס מהדורות של ספרי קודש.
באותם ימים חי בפדואה גאון גדול, רבי מאיר קצנלבוגן, הידוע בכינויו 'מהר"ם מפדואה', שנחשב גדול הדור. הוא הכין לדפוס מהדורה מדויקת ומוגהת של משנה תורה לרמב"ם, ובחר להדפיסה בבית הדפוס של ברגאדין. מהדורה זו יצאה לאור בשנת השי"א (1550), והמהר"ם אף מימן מכיסו חלק נכבד מעלויות ההדפסה.
יושטיניאן רתח מזעם. הוא לא היה יכול להשלים עם העובדה שגדול הדור בחר להדפיס את הרמב"ם המדויק אצל מתחרהו דווקא. תגובתו לא איחרה לבוא. הוא הוציא מייד מהדורה חדשה של הרמב"ם, שבה שילב את הגהותיו של המהר"ם, שאותן גנב מהמהדורה של מתחרהו, ומכר אותה במחיר נמוך מהמחיר שגבה מתחרהו.
המעשה חולל סערה גדולה. בעקבותיו פסקו רבני איטליה כי מעשיו של יושטיניאן הם בגדר הסגת גבול, והם הורו ליהודים לקנות אך ורק את הרמב"ם שיצא על-ידי המהר"ם מפדואה.
המהר"ם אף פנה אל רבי משה איסרליש, הרמ"א, גדול פוסקי אשכנז, שישב בקרקוב שבפולין, וביקש ממנו להצטרף לאיסור של רבני איטליה על קניית מהדורת הרמב"ם של יושטיניאן. הרמ"א נענה לבקשתו וכתב תשובה הלכתית מפורטת התומכת באיסור לקנות את המהדורה המתחרה.
בין שני המדפיסים פרצה מלחמת עולם. תחילה התקוטטו ביניהם על-ידי הדפסת השמצות זה כלפי זה, אך במהרה עברה המלחמה לפסים אחרים לגמרי.
כל אחד משני המדפיסים גייס יהודים מומרים, שנדרשו למצוא בספרים שהדפיס מתחרהו דברים שיש בהם 'עלבונות' לדת הנוצרית. הללו סיפקו את הסחורה. עיקמו את הכתובים, הוסיפו והחסירו מילים או קטעים, עד שהתקבלה תמונה שהנוצרים יכלו לראות בה עלבון לדתם.
שני המדפיסים התייצבו לפני האפיפיור יוליאוס ה-3, והציגו לפניו את ה'הוכחות' שקיבצו על שהמדפיס המתחרה הוציא לאור ספרים הפוגעים בנצרות. האפיפיור קפץ על התלונות כמוצא שלל רב. הוא מינה ועדת חקירה של חשמנים, שכצפוי קבעה כי האשמות אכן מבוססות.
התוצאה הייתה טראגית. בחודש אלול השי"ג (1553) הורה האפיפיור לשרוף את התלמוד ומפרשיו בפומבי. בעיצומו של ראש השנה, שחל אז בשבת, העמידו במרכז רומא מדורה גדולה, ובה הועלו באש ספרי קודש רבים שנאספו מבתי היהודים, מהישיבות ומבתי הכנסת. אנשי הכנסייה לא טרחו לברור בין הספרים, והשליכו את כולם בחדווה לתוך הלהבות.
הכנסייה לא הסתפקה במלאכה הבזויה שהצליחה לבצע ברומא. היא הוציאה הוראה לעשות אותו דבר בכל רחבי איטליה. בחג הסוכות נשרפו ספרי קודש יהודיים בבולוניה, ובחודש מרחשוון נערכה בוונציה שריפה גדולה במיוחד, ובה הוטלו לאש ספרים יהודיים בלי הבחנה, ואף חומשים וספרי נ"ך, שנחשבים מקודשים אפילו בעיני הנוצרים.
ר' מתתיהו דלאקרוט, שנמלט מאיטליה לרוסיה והצליח להציל את ספריו, כותב כי "בויניציאה הבירה שרפו יותר מאלף ספרי תלמוד שלמים, מלבד חמש-מאות ספרי אלפסי ושאר ספרים אין קץ, חדשים גם ישנים".
עצב גדול ירד על יהודי איטליה בעקבות הגזירה הקשה. במדינה זו, שהייתה מרכז התורה בימים ההם, נוצר מחסור חמור בספרים בסיסיים. גדולי ישראל ראו בגזירה עונש על זניחת התורה והמצוות, וקראו ליהודים לשוב בתשובה, לצום ולהתפלל. אף נתחברו קינות מיוחדות על שריפת התלמוד.
המאבק בין שני המדפיסים פגע בסופו של דבר גם בשניהם. התלמוד לא נדפס מאז באיטליה. הישועה של ספרי התלמוד באה מפולין, שבה החלו להדפיסם בשנת השי"ט (1559). כמה שנים אחר-כך החלו להדפיס את התלמוד גם בסלוניקי שביוון ובקושטא (קוסטנטינופול, איסטמבול) שבטורקיה, אך במהדורות האלה צונזרו מילים או קטעים שעלולים היו לשמש את שונאי ישראל. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
