חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1928 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת מקץ, ג' בטבת ה'תשפ"ד, (15/12/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1928 - כל המדורים ברצף
הסבל והנחישות לקום ולפרוח
חדש על המדף
לא חסר? זה החיסרון!
ניצול הזמן
הסרת הדינים
אנחנו בתוך חלום
התחרות שהציתה אש טראגית
רציתי לשאול
כבוד ספרי קודש
"הייתי חוזר היום לגוש קטיף"

מס' 1928, ערב שבת-קודש פרשת מקץ, ג' בטבת ה'תשפ"ד (15.12.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הסבל והנחישות לקום ולפרוח

עם ישראל הוכיח שוב ושוב את יכולתו לקום ולהתאושש ולצמוח מן האפר. אחרי כל מכה ושבר התעוררו מחדש כוחות הבניין והריפוי

בשבוע הבא נציין את צום עשרה בטבת, המציין את ראשית המצור שהביא לידי חורבן בית המקדש ולגלוּת הקשה של העם היהודי. בנקודה הזאת התחיל מסע סבל וייסורים שנמשך כאלפיים וחמש-מאות שנה – חורבן הבית הראשון והשני, גלות עם ישראל מארצו, גזירות שמד נוראות, רדיפות ופוגרומים אכזריים, השואה האיומה של יהדות אירופה אך לפני כשמונים שנה, ועד הטבח המחריד בשמחת תורה האחרון.

למעשה, בהיסטוריה של העם היהודי חוזרים שוב ושוב אותם מרכיבים של שנאה תהומית לעם ישראל. היו תקופות שקהילות יהודיות האמינו ביחסי השכנות הטובים שטיפחו עם הגויים. יהודים עשו עסקים עם לא-יהודים, אירחו אותם בבתיהם, חיו איתם בידידות ובשלום. עד הרגע שבו התפרץ הרוע והשנאה שטפה הכול.

'מרד הפלאחים'

בחוגים מסוימים השתרשה תפיסה שבימי קדם חיו יהודים וערבים בשלום ובידידות אלה עם אלה, ורק בעת החדשה החלו הערבים לרצוח יהודים. זו אגדה שאין לה בסיס במציאות. אכן, היו פה ושם תקופות יפות ושקטות, אבל בשלב מסוים תאוות הרצח ניפצה את האשליות.

הנה דוגמה שרבים אינם מכירים: הפרעות האכזריות בשנת תקצ"ד (1834), שנעשו במהלך 'מרד הפלאחים'. המרד לא היה קשור ליהודים כלל וכלל. הוא פרץ בשל התמרמרות על חובת גיוס לצבא המצרי שהחיל הוואלי מוחמד עלי. אבל כשהופר הסדר השלטוני, מייד נהפכו היהודים לקרבנותיו.

במהלך המרד עלו המורדים מכפרי הסביבה ועשו פרעות ביהודים – בירושלים, בחברון, בטבריה ובצפת. התחוללו שם בדיוק אותם מעשים אכזריים שהתרחשו ביישובי עוטף עזה בשמחת תורה האחרון. יהודים נרצחו, הוכו ועונו. רכושם נשדד ונבזז. קדמו לכך דרשות הסתה במסגדים, בדיוק כמו בימינו.

התוצאה הייתה חורבן נורא. בתיהם של יהודים רבים הוחרבו או הועלו באש. יהודים שניסו למצוא מקלט בבתי כנסת הוכו למוות. הפורעים הוציאו מאות ספרי תורה מארונות הקודש וחיללו אותם בחוצות הערים בדרך המחפירה ביותר. פראי האדם גם חסמו את הדרכים המובילות החוצה, כדי שהיהודים לא יוכלו להודיע לאנשי הממשל וכוחות הצבא ולקונסולים הזרים על הפוגרומים הנוראים.

השנאה המפעפעת

לא הייתה אז שום בעיה של 'כיבוש' או 'דיכוי', וכל שאר תירוצי ההבל שבהם מנסים פתיים למיניהם להסביר את פשר תאוות הרצח שמתגלית לעינינו שוב ושוב. זו הייתה שנאת ישראל טהורה, שמפעפעת כל הזמן בליבם של רבים מאוד מהערבים, ומצאה הזדמנות לפרוץ החוצה.

אבל עם ישראל הוכיח שוב ושוב את יכולתו לקום ולהתאושש, לצמוח מן האפר, לבנות ולשגשג. אחרי כל מכה ושבר התעוררו מחדש כוחות הבניין והריפוי. שוב ושוב התקיים בנו הפסוק "בְּדָמַיִךְ חֲיִי" – מתוך הדם והכאב פורצים החיים. וכפי שהיה אצל בני ישראל במצרים: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ".

צום עשרה בטבת מזכיר לנו את סיפור סבלו של העם היהודי, ואת המחויבות העמוקה שלנו לקום ולהתאושש, ולהוסיף לצעוד לעבר הגאולה האמיתית והשלמה.


לקום מהאפר. תמיר הרשקוביץ, שהוריו נרצחו בבארי וביתם הוצת, מצא בתוך האפר חנוכייה והדליק בה נר ראשון (צילום: גדי קבלו, ידיעות אחרונות)

  ספרים

ביאורים בתורת הרבי
מאת הרב מנחם-מענדל אשכנזי
בהוצאת המחבר

כרך שלישי בסדרה, ובו שבעה-עשר מאמרי חסידות מבוארים של הרבי מליובאוויטש. הביאור מסביר מושגי יסוד ומסכם את העניינים. 400 עמ'. טל' 026700770.

קיצור שולחן ערוך
מאת הרב שמעון גדסי
בהוצאת המחבר

מהדורה חדשה של קיצור שולחן ערוך, המבוסס על שולחן ערוך אדמו"ר הזקן. הלכות מבוארות בלשון קלה וברורה. 830 עמ'. טל' 039606018.

לחיות עם הנביאים
מאת הרב אשר פרקש
בהוצאת מעיינותיך

ביאורי החסידות הקשורים לפרקי ספרי הנביאים יהושע ושופטים. הביאורים מאירים באור ייחודי את פועלם של מנהיגי ישראל הראשונים בארץ ישראל. 518 עמ'. הפצה: אור החיים.

אורות באפלה
מאת זלמן רודרמן
בהוצאת המחבר

ספר שני בסדרת 'סיפורי מורשת', ובו שלוש עלילות חב"דיות עתיקות, מוגשות בסגנון מרתק לילדים ולבני הנעורים. 304 עמ'. טל' 039606120.

  שלחן שבת

לא חסר? זה החיסרון!

יעקב אבינו שולח את בניו בפעם השנייה למצרים, ועימם בנימין. הוא מאחל להם: "וְאֵ־ל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ". רש"י מפרש: "מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפילה, הריני מתפלל עליכם".

קודם לכן סירב יעקב לשלוח את בנימין עם אחיו, ויהודה השיב לו: "כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ, כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם". מהטיעונים של יהודה נראה שהירידה למצרים לקניית מזון במצרים לא הייתה בעיניו סכנה אלא דבר שבשגרה. יהודה הניח שבינם ובין המשנה למלך נפלה אי-הבנה, ולכשיובהרו הדברים, יסכים למכור להם תבואה והכול יבוא על מקומו בשלום.

תמיד צריך להתפלל

על־פי זה חששותיו של יעקב צריכים ביאור. מה הצורך בתפילה כאשר מדובר בדבר טבעי? קודם פגישתו עם עשיו יעקב התפלל "הצילני נא", לנוכח האיום שנשקף לו מכיוון עשיו, אבל כעת מה הצורך בתפילה?

אלא יעקב אבינו ביקש ללמד את בניו שהתפילה נחוצה גם בדבר 'תמים' למראה. ואכן, רש"י מסביר ש"רוח הקודש נזרקה בו". יעקב צפה שעלולות לקרות התפתחויות שאינן ידועות מראש, וכך היה בפועל עם גביע הכסף שנעלם, ותוצאתו הייתה שכולם היו עלולים להישאר עבדים במצרים.

מדוע האחים לא התפללו

לכן יעקב התריע לפני בניו שאין לסמוך על כך שמצד הטבע לא נראית לעין שום סיבה שעלולה להכשיל אותם, אלא תמיד צריך להתפלל לקב"ה. אומר להם יעקב: אל תחשבו ש"אינכם חסרים כלום", מפני שתמיד נדרשת תפילה.

אם כן, מדוע התפלל על כך יעקב ולא בניו? אלא שהם לא היו יכולים להתפלל, כי תפילה פירושה פנייה של האדם אל בוראו בבקשה שימלא את צרכיו, כדברי הרמב"ם: "חיוב מצווה זו... שיהא אדם... שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ותחינה", ואילו בני יעקב לא הרגישו כלל שמשהו חסר להם.

לשאוף ברוחניות

בדברים אלה טמונה הוראה לכל יהודי. אדם עלול לחשוב שלא חסר לו מאומה; הוא 'שמח בחלקו'. בהגיעו לברכת "חוננו מאתך חוכמה, בינה ודעת" הוא מתקשה להבין – מדוע עליו לבקש ברכה לחוכמה בשעה שהוא כבר חכם, מבין וידען?!

מלמדנו רש"י: מי שחושב שלא חסר לו מאומה – אין חיסרון גדול מזה. 'שמח בחלקו' זו מעלה גדולה בתחומים גשמיים, אך ברוחניות זה החיסרון הגדול ביותר. בהקשר הזה אומר הפתגם על הפסוק: "בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת" – בעניינים רוחניים ('שמיים') יש להביט למעלה ('ממעל'), לשאוף למדריגה של מי שעומד גבוה יותר, ואילו בעניינים גשמיים ('על הארץ') יש להסתכל אל מי ששרויים במצב נחות יותר ('מתחת'), ואז ימצא שהוא במעמד טוב ושעליו לשמוח בחלקו.

(תורת מנחם תשמ"ה, כרך ב, עמ' 982)

  מן המעיין

ניצול הזמן

חלום קצר

"ויהי מקץ שנתיים ימים" (בראשית מא,א). כשאדם מגיע לימי הזיקנה, לקץ ימיו, הוא מגיע למסקנה שהוא "חולם" – שכל החיים לא היו אלא חלום, חלום קצר – "והנה עומד על שפת היאור" – ככלות הכול עדיין הוא עומד על השפה, עדיין לא השיג כלום.

(רבי משה-מיכל מביאלה)

כמה שנים דלות

"ויהי מקץ", בשעה שאדם מגיע לקץ ימיו, הוא בוחן את חייו ורואה "שנתיים ימים" – שכל ימי חייו מסתכמים בכמה שנים דלות, שעברו וחלפו בלי כלום, בדברי הבל.

(רבי מאיר מפרמישלן)

שניוּת בכול

מאז חטאו של אדם הראשון הטוב והרע מעורבים בכל דבר. אין דבר שבקדושה שלא ילווהו צל של הסתר, או שלא תהיה לו קליפה שאינה טהורה. בכל מקום קיימת השניוּת הזאת. הכול כפול, "שנתיים ימים" – שתי שנים, אחת צחה ואחת אפלה. רק לעתיד לבוא תתבטל שניוּת זו, ואז "יהיה ה' אחד ושמו אחד".

(שפת אמת)

דקה הוא זמן

לאדם השומר את זמנו – דקה הוא זמן, ויום הוא שנה.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

איך היה לו זמן

ה'בית יוסף' כתב ספרים רבים, למד קבלה מפי ה'מגיד', הרביץ תורה לתלמידים רבים והיה נשיא ורב הכולל בארץ ישראל. איך היה לו זמן לכל זה? נראה שאם רוצים, יש זמן לכול.

(הצמח צדק)

בכוח הלימוד

יצר הרע נקרא 'מקץ', מלשון "קץ שם לחושך". 'שנתיים' מלשון שונה הלכות. ויש לפרש זאת כך: "ויהי מקץ" – אפשר לדור בכפיפה עם היצר הרע, בתנאי ש"שנתיים ימים" – היינו שהאדם שונה ולומד כל ימיו.

(רבי ברוך ממז'יבוז')

שינויים וזעזועים

"מקץ" – בסוף, בעקבתא דמשיחא, "שנתיים ימים" – שינויים וזעזועים יחולו בימים האלה.

(עיטורי תורה)

  אמרת השבוע

הסרת הדינים

רבי חיים מצאנז היה נוהג לפעמים לתת מכה לאנשים שבאו אליו לבקש ישועה, והיה ידוע שמי שקיבל ממנו מכה – ייוושע.

פעם אחת שאלו את בנו, רבי יחזקאל-שרגא משינובה, כיצד התיר לעצמו אביו לנהוג כן ולעבור על איסור הרמת יד. הסביר הרבי משינובה, שאביו עשה זאת כשראה שיש דינים על אותם יהודים, ורצה להמתיק את הדינים על-ידי המכה, כמו שנאמר בתורה שאחרי המלקות "ונקלה אחיך לעיניך", היינו שעכשיו הוא נקרא 'אחיך'.

והוסיף שכך נהג יוסף כאשר באו אחיו לפניו: "וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת", ובכך המתיק את הדינים מעליהם. אבל, הדגיש הרבי משינובה, יש לדעת לעשות זאת בדיוק במידה הנכונה!

  גאולהפדיה

אנחנו בתוך חלום

חֲלוֹם. הגלות נמשלת לשינה, לחלום. גם הגלות, כמו החלום, היא צירוף של דברים שנראים תקינים למראית עין, אבל הם מכסים על מציאות שאינה נכונה ושאינה יכולה להיות נכונה. החלום הוא צירופם של דברים ומאורעות ותופעות בעולם, אשר כל אחד ואחד מהם אמנם יכול לעמוד כשהוא לעצמו, ואולם צירופם יחד בלתי-אפשרי לחלוטין. ועם זה, המאפיין את החלום הוא התחושה הפנימית שבו – שבשעת החלום נעשה הבלתי-אפשרי למציאות קיימת, מובנת וטבעית לכאורה.

זו למעשה מהותה האמיתית והפנימית של הגלות – התייחסות בלתי-נכונה בין דברים. כאשר העליונים בדרגה אינם עומדים במקומם הגבוה, הראוי להם, וכאשר הנמוכים בדרגה עולים למעלה – זו גלות. הגלות מציינת מצב בלתי-תקין, לא-טבעי, מבחינת האמת שבדברים.

מובן שגם גלות ישראל מארצו היא חלק מההגדרה הזאת. המצב הטבעי ליהודי הוא להימצא בביתו – בארץ ישראל. כאשר הוא שוהה מחוצה לה, ואילו בארצנו הקדושה שולט עם אחר – זו גלות, שכן זה מצב בלתי-תקין ולא-נכון. אולם ההגליה הפיזית של עם ישראל מארץ ישראל היא מרכיב אחד בלבד מן הגלות הכוללת; היא אחד מביטוייהָ של הגלות הפנימית והמקיפה יותר.

הגלות העיקרית היא שהקב"ה עצמו שרוי כביכול בגלות – גלות השכינה. כאן בולט המצב הבלתי-תקין. הלוא האמת היא ש'מלוא כל הארץ כבודו', ושכל המציאות יונקת את חיותה מהכוח האלוקי הטמון בה; אבל אמת זו חבויה ומוסתרת. אנו רואים לנגד עינינו את העולם הגשמי והחומרי בלבד, ואיננו רואים את הכוח האלוקי המחיה ומקיים את הכול. הקב"ה אינו מתגלה; הוא שרוי בגלות, ואת מקומו תופסת הגשמיות.

עוד היבט בגלות היא גלות הנשמה. הנשמה גבוהה לאין ערוך מהגוף (והראיה, שהנשמה חיה חיי נצח ואילו הגוף נהפך לאבן דוממת בצאת הנשמה ממנו). ואולם במקום שהנשמה תשלוט בגוף, הרי אצל רובנו המצב הפוך, והגוף ותאוותיו הם המעסיקים אותנו ביותר. מצב זה, שבו התורה ועבודת ה' אינן נתפסות (בהרגשתנו) כעיקר החיים, וענייני הגוף גוברים על צורכי הנשמה – הוא גלות הנשמה.

לְהִתְעוֹרֵר. הגלות האמיתית היא אפוא הגלות הכוללת, המצב הבלתי-טבעי של העולם, של האדם, של עם ישראל, של השכינה. ועל כך אנו מתפללים ומבקשים – שנתעורר מה'חלום', שתבוא הגאולה האמיתית והשלמה, שבה תיחשף האמת של הדברים – שהאור האלוקי לא יסתתר עוד, שהנפש האלוקית לא תהיה נתונה בשבי הגוף, ושהעם היהודי ישוב למעמדו האמיתי.

כאשר תתבטל הגלות הכוללת יתקבץ ממילא עם ישראל כולו לארץ ישראל, ייבנה בית המקדש השלישי והשכינה תשוב לשכון בישראל, כפי שאנו מתפללים: "ותחזינה עינינו בשובך לציון".

  מעשה שהיה

התחרות שהציתה אש טראגית

בין שני המדפיסים פרצה מלחמת עולם. תחילה התקוטטו ביניהם על-ידי הדפסת השמצות זה כלפי זה, אך במהרה עברה המלחמה לפסים אחרים לגמרי

איש לא העלה על דעתו את האסון הנורא שיתרחש בעקבות תחרות עסקית בין שני בתי דפוס בוונציה שבאיטליה, אבל כשפרצה התבערה, כבר לא היה אפשר לכבות אותה.

אלה היו ימי ראשית המצאת הדפוס. את הספר הראשון הדפיס ממציא הדפוס המודרני, יוהאן גוטנברג. זה היה התנ"ך, שנדפס ב-180 עותקים, בשנת הרט"ז (1456).

כשישים שנה לאחר מכן הקים דניאל בומברג, נוצרי מוונציה, דפוס עברי, ובו הדפיס מהדורות של התלמוד הבבלי, הירושלמי, מקראות גדולות ועוד. היהודים כינו אותו 'ראש המדפיסים'.

לא עברו שנים רבות וקם לו מתחרה, האציל מרק אנטוניו יושטיניאן. אף הוא הקים בוונציה בית דפוס לספרי קודש, והחל להתחרות באגרסיביות בבומברג. הוא לא היסס להדפיס מייד ספרים חדשים שהדפיס מתחרהו, ומכר אותם במחיר זול יותר. בומברג לא היה יכול לעמוד בתחרות הקשה וסגר את בית הדפוס שלו.

אבל מול יושטיניאן התייצב מתחרה חדש, האציל אלוויזי ברגאדין. בבית הדפוס הגדול שלו הוקמה מחלקה עברית, והחלה להדפיס מהדורות של ספרי קודש.

באותם ימים חי בפדואה גאון גדול, רבי מאיר קצנלבוגן, הידוע בכינויו 'מהר"ם מפדואה', שנחשב גדול הדור. הוא הכין לדפוס מהדורה מדויקת ומוגהת של משנה תורה לרמב"ם, ובחר להדפיסה בבית הדפוס של ברגאדין. מהדורה זו יצאה לאור בשנת השי"א (1550), והמהר"ם אף מימן מכיסו חלק נכבד מעלויות ההדפסה.

יושטיניאן רתח מזעם. הוא לא היה יכול להשלים עם העובדה שגדול הדור בחר להדפיס את הרמב"ם המדויק אצל מתחרהו דווקא. תגובתו לא איחרה לבוא. הוא הוציא מייד מהדורה חדשה של הרמב"ם, שבה שילב את הגהותיו של המהר"ם, שאותן גנב מהמהדורה של מתחרהו, ומכר אותה במחיר נמוך מהמחיר שגבה מתחרהו.

המעשה חולל סערה גדולה. בעקבותיו פסקו רבני איטליה כי מעשיו של יושטיניאן הם בגדר הסגת גבול, והם הורו ליהודים לקנות אך ורק את הרמב"ם שיצא על-ידי המהר"ם מפדואה.

המהר"ם אף פנה אל רבי משה איסרליש, הרמ"א, גדול פוסקי אשכנז, שישב בקרקוב שבפולין, וביקש ממנו להצטרף לאיסור של רבני איטליה על קניית מהדורת הרמב"ם של יושטיניאן. הרמ"א נענה לבקשתו וכתב תשובה הלכתית מפורטת התומכת באיסור לקנות את המהדורה המתחרה.

בין שני המדפיסים פרצה מלחמת עולם. תחילה התקוטטו ביניהם על-ידי הדפסת השמצות זה כלפי זה, אך במהרה עברה המלחמה לפסים אחרים לגמרי.

כל אחד משני המדפיסים גייס יהודים מומרים, שנדרשו למצוא בספרים שהדפיס מתחרהו דברים שיש בהם 'עלבונות' לדת הנוצרית. הללו סיפקו את הסחורה. עיקמו את הכתובים, הוסיפו והחסירו מילים או קטעים, עד שהתקבלה תמונה שהנוצרים יכלו לראות בה עלבון לדתם.

שני המדפיסים התייצבו לפני האפיפיור יוליאוס ה-3, והציגו לפניו את ה'הוכחות' שקיבצו על שהמדפיס המתחרה הוציא לאור ספרים הפוגעים בנצרות. האפיפיור קפץ על התלונות כמוצא שלל רב. הוא מינה ועדת חקירה של חשמנים, שכצפוי קבעה כי האשמות אכן מבוססות.

התוצאה הייתה טראגית. בחודש אלול השי"ג (1553) הורה האפיפיור לשרוף את התלמוד ומפרשיו בפומבי. בעיצומו של ראש השנה, שחל אז בשבת, העמידו במרכז רומא מדורה גדולה, ובה הועלו באש ספרי קודש רבים שנאספו מבתי היהודים, מהישיבות ומבתי הכנסת. אנשי הכנסייה לא טרחו לברור בין הספרים, והשליכו את כולם בחדווה לתוך הלהבות.

הכנסייה לא הסתפקה במלאכה הבזויה שהצליחה לבצע ברומא. היא הוציאה הוראה לעשות אותו דבר בכל רחבי איטליה. בחג הסוכות נשרפו ספרי קודש יהודיים בבולוניה, ובחודש מרחשוון נערכה בוונציה שריפה גדולה במיוחד, ובה הוטלו לאש ספרים יהודיים בלי הבחנה, ואף חומשים וספרי נ"ך, שנחשבים מקודשים אפילו בעיני הנוצרים.

ר' מתתיהו דלאקרוט, שנמלט מאיטליה לרוסיה והצליח להציל את ספריו, כותב כי "בויניציאה הבירה שרפו יותר מאלף ספרי תלמוד שלמים, מלבד חמש-מאות ספרי אלפסי ושאר ספרים אין קץ, חדשים גם ישנים".

עצב גדול ירד על יהודי איטליה בעקבות הגזירה הקשה. במדינה זו, שהייתה מרכז התורה בימים ההם, נוצר מחסור חמור בספרים בסיסיים. גדולי ישראל ראו בגזירה עונש על זניחת התורה והמצוות, וקראו ליהודים לשוב בתשובה, לצום ולהתפלל. אף נתחברו קינות מיוחדות על שריפת התלמוד.

המאבק בין שני המדפיסים פגע בסופו של דבר גם בשניהם. התלמוד לא נדפס מאז באיטליה. הישועה של ספרי התלמוד באה מפולין, שבה החלו להדפיסם בשנת השי"ט (1559). כמה שנים אחר-כך החלו להדפיס את התלמוד גם בסלוניקי שביוון ובקושטא (קוסטנטינופול, איסטמבול) שבטורקיה, אך במהדורות האלה צונזרו מילים או קטעים שעלולים היו לשמש את שונאי ישראל.

  רציתי לשאול

עם הרב זלמן רודרמן

סופר ואיש חינוך

עד כמה חשוב שילדים יקראו ספרים ואיך מעודדים אותם לכך?

ספרי קריאה הם אמצעי יעיל מאוד להקניית ידע, רעיונות וערכים לקוראים הצעירים, בדרך שאינה נתפסת בעיניהם כסוג של כפייה והטפה, ולכן היא גם מנטרלת אצלם מראש 'תגובות נגד'. סיפור ערכי, הכתוב בצורה מרגשת וסוחפת, גורם באופן טבעי לילד להזדהות עם 'הטובים' ולהסתייג מ'הרעים'.

נוסף על כך, קריאת ספרים מקנה הרבה מאוד מיומנויות, שפיתוחן חשוב במיוחד בגילֵי הילדות והנעורים. בין השאר מדובר בהבנת הנקרא, בכושר ריכוז והתמדה, ביכולת להתבונן פנימה אל הנפש ואל עולם הרגשות, בטכניקות של ביטוי והעברת מסרים, בעושר מילולי ועוד.

הדבר חיוני במיוחד בדור המסכים. הצפייה במסכים מנוונת את רוב היכולות הנ"ל, ולא לחינם יותר ויותר בני-אדם, בעולם כולו, מונעים מילדיהם – או לפחות מגבילים את משך הזמן שבו הם מתירים להם – לצפות במסכים.

איך מעודדים לקריאה, במיוחד בזמננו? זו באמת שאלה טובה. שלב ראשון, להגביל את זמן הצפייה במסכים, ובכך להביא את הילד למצב של שעמום. שממש יזעק: "משעמם לי!".

בשלב הבא מומלץ לקחת את הילד לחנות ספרים, שיבחר לעצמו ספר לקריאה.

עוד אפשרות – להיכנס עם הילד לספרייה ציבורית, כדי שיתרשם מהמקום וינשום את האווירה המיוחדת השורה בו. שיראה את רבבות הכותרים ואת הקוראים היושבים בפינותיהם, מרותקים בדממה לספרים שבידיהם. זה בהחלט יכול להרשים אותו ולפתוח לו את התיאבון.

הניסיון מוכיח שגם ילדים שאינם אוהבים לקרוא, ברגע שהם מתחילים ספר, הם נשאבים לתוכו ואין הם רוצים לעזוב אותו. צריך רק לתת להם הזדמנות להתחיל.

  פינת ההלכה ומנהג

כבוד ספרי קודש

שאלה: כיצד בא לידי ביטוי מעשי הצורך לשמור על כבוד ספרי קודש?

תשובה: אמרו חז"ל: "כל המכבד את התורה – גופו מכובד על הבריות". הכוונה בזה שיש לכבד גם את הספרים שבהם התורה כתובה. יש לשמור על שלמותם וניקיונם, ולהניחם במקום מתאים ובצורה מכובדת.

אסור לנסות כתיבה בעט על ספר (או דף) שכתובים בו דברי תורה. כמו-כן אין לעטוף בדפי ספר קודש חפץ של חול, או להשתמש בו לחיזוק כריכות ספרים. אין להשתמש בספר קודש להגנה מפני השמש, או להסתיר שלא יראה חברו מה שעושה.

אין להשתמש בספר כסימנייה. ויש מקילים להשתמש לצורך זה בכריכת הספר.

אסור להניח מסמכים או שטרות כסף לשמירה בתוך ספר קודש.

מותר להניח חומש על נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומש, אבל כתובים על נביאים או להפך – מותר. אסור להניח תורה שבעל-פה על תורה שבכתב, וראוי להחמיר בסידור ולראותו כתורה שבכתב.

הלומד בספר ורוצה להגביהו, ולשם כך מניח ספר אחר תחתיו, יש מקילים בזה. ואם אותו ספר כבר מונח על השולחן, מותר לכל הדעות להניח עליו את הספר שלומדים בו.

אין לשבת על ספסל שמונחים עליו הספרים, אלא אם כן הם מונחים על חפץ כלשהו, ויש להקל כשהמקום דחוק ואין די ספסלים לישיבה.

אין להלביש ילדים או להחליף להם חיתול מול ספרים.

מקורות: אבות פ"ד מ"ו. שו"ע יו"ד סו"ס רפב ונו"כ. שו"ע או"ח סי' קנד ס"ו ונו"כ. חיי אדם כלל לא סעיף מג ואילך. הספר בהלכה פ"ט-י. גנזי הקודש פ"ב-ד.

  חיים יהודיים

"הייתי חוזר היום לגוש קטיף"

כמעט עשרים שנה אחרי שגורש מגוש קטיף, שליח חב"ד לחבל עזה, הרב יגאל קירשנזפט, מוסיף לפעול עם המגורשים ועם החיילים באזור. הוא מתגעגע לגוש ומשוכנע שעוד נחזור לשם

תעודת זהות. הרב יגאל קירשנזפט, שליח חב"ד בחבל עזה, בן 64, אב למשפחה ברוכת ילדים, כיום תושב ניצן. בן למשפחה ששורשיה בחסידות גור, גדל במשפחה דתית-לאומית בתל-אביב. כשבגר, נחשף לתורת החסידות ולדמותו המאירה של הרבי וחש חיבור מיוחד.


"הוציאו אותי מהמיטה, פצוע". קירשנזפט

לשמוח ולשמח. זמן קצר אחרי נישואינו זכינו להיות מהראשונים שהקימו את נווה דקלים. לאחר קבלת האישור מצעירי חב"ד הקמנו סניף רשמי של בית חב"ד. בשנת תשמ"ב התחלנו לפעול בקרב התושבים ולהפיץ את מעיינות החסידות. נהגנו לדווח לרבי מליובאוויטש על פעילותנו, ובאחד המכתבים הראשונים כתב לנו הרבי שתפקידנו לשמוח ולשמח. לא הבנו: מה, אנחנו 'חבורת משמחים'? רק אחרי שנים, ובפרט אחרי הגירוש מגוש קטיף – הבנו שהמשימה שהטיל עלינו הרבי מצילת חיים, פשוטו כמשמעו.

החיים בגוש. גוש קטיף היה מעצמה של תורה וחסד, ששילבה חקלאות ויישוב הארץ. היו שם כוללים, מכוני דיינות, מכללות, מלכות של תורה ממש. זכינו לפעול שם לאורך מעגל השנה – שיעורי תורה, התוועדויות, חינוך, פעילויות לילדים ולנשים, תהלוכת ל"ג בעומר, פעילות חגים. היינו כתובת לרבים בעניינים מגוּונים. פעלנו גם עם החיילים. כל ערב יצאנו לסיבוב חלוקת קפה ומרק. כמעט עשרים שנה ניהלתי את מוסדות החינוך ביישוב עצמונה, ובשיא היו לנו קרוב לשש-מאות תלמידים.

משפחה אחת. תושבי הגוש היו כמו משפחה אחת גדולה. אני זוכר היטב כל נרצח. הייתה אישה, שמחה שמה, ממושב פטיש, שהייתה מסיעה פועלים מרצועת עזה. היא האמינה בדו-קיום, דיברה ערבית שוטפת והניחה שלא יפגעו בה. לצערנו נרצחה בידי בני העוולה. לאחת מבנותינו קראנו על שמה.

הגירוש. אין מילים לבטא את התהליך המזעזע שעברנו. הגירוש גורם למגורשים סבל מתמשך עד היום. זה כמו שכול, נעשה גרוע יותר משנה לשנה. רבים עדיין מחוסרי עבודה. שמונים משפחות עדיין מתגוררות בקראווילות מתפוררות. לא הסכמתי לצאת מהגוש, ונאלצו לגרור אותי בכוח. זה גם המסר שקיבלתי בשעתו מיו"ר צעירי חב"ד, הרב יוסף-יצחק אהרונוב: שליח אינו עוזב את מקום שליחותו!

הנס. בי' בתמוז, חודש לפני הגירוש, נפצעתי קשה מפגיעת פגז מרגמה. בנס עצום יצאתי מזה. כשכוחות הגירוש פינו אותי, שכבתי על מיטתי בביתי. עד היום אני מרגיש שזה היה דבר לא הגיוני ולא סביר. הטבח האחרון וצרות רבות שהתרחשו בשני העשורים האחרונים – הם תוצאה ישירה של הגירוש. כשהיינו שם לא היו לחמאס צבא ומנהרות. אחרי שעזבנו הכול הופקר. ראינו שוב עד כמה אזהרותיו של הרבי, שמסירת שטחים גורמת פיקוח נפש של יהודים – מתממשות לצערנו.

ממשיכים. אנחנו מקיימים קשר אישי עם כל המגורשים. ייסדנו כולל תורני יומי וגמ"ח רפואי, שבין השאר מסדר טיפולים פסיכולוגיים ומציאת מקומות עבודה למתקשים בכך.

מאירים את עזה. מאז פרצה המלחמה אנחנו פועלים עם החיילים וכוחות הביטחון. את השיחה איתך אני עושה אחרי שסיימתי להדליק נר ראשון בגבול עזה, בחנוכיית ענק שקיבלנו אישור מיוחד להכניס.


האור ינצח. הרב קירשנזפט בלב רצועת עזה

עוד נשוב. מדברים בשבועות האחרונים על אפשרות של חזרה לגוש קטיף. אני מאמין שזה יקרה, ולוּ מהסיבה שפשוט אין ברירה אחרת. צבא מתקשה להישאר במקום שאין בו התיישבות. גוש קטיף הוא חבל ארץ יפהפה שלנו, חלק מארץ ישראל. לוּ הייתה אפשרות, הייתי חוזר לשם היום. הלוואי שנזכה שוב!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)