שאלה: אדם שציווה להניח חפצים אישיים שלו בקברו, האם יש בזה משום 'מצווה לקיים דברי המת'?
תשובה: ככלל, ההלכה 'מצווה לקיים דברי המת' מתייחסת בעיקר לקיום בקשתו של נפטר לטיפול ברכוש שהוריש, או שמסר לאדם חפץ כדי לעשות בו בקשה מסוימת. עם זה מובן שיש עניין חשוב לקיים את בקשותיו של נפטר, ובמיוחד כאלה שלדעתו יכולות להיות לו לתועלת בעולם הבא.
בחוץ לארץ, שנהוג לקבור בתוך ארון, היו בדורות קודמים מי שביקשו לבנות את הארון משולחן שהאכילו עליו אורחים, או משולחן שלמדו עליו תורה.
גם מי שציווה או ביקש לקבור איתו בגד מיוחד שקיים בו מצוות, או מכתב שזכה לקבל מצדיק, יש לקיים זאת.
אבל אם יש בקיום הצוואה חשש איסור, כגון שביקש להניח בקברו תכשיט יקר, שברגע שמניחים אותו בקבר יש בו איסור הנאה, הרי עוברים בזה על איסור 'בל תשחית', ואסור לקיים זאת.
לכן בכל צוואה או בקשה כזאת יש לשאול רב מוסמך אם אין איסור כלשהו במילוי הבקשה.
אם אדם ביקש שלא לכתוב על מצבתו תוארי כבוד וכדומה, יש לקיים זאת. בבית העלמין הישן של שכונת 'זכרון מאיר' בבני-ברק מצוי קברו של הרב כהן ז"ל, ששימש רב העיר פולדה בגרמניה (אביו, הרב מיכאל, שימש אב"ד פולדה ורב המחוז), והוא ציווה לבניו לכתוב על המצבה אך ורק את שמו: "פלוני בן פלוני". הם קיימו זאת, אף-על-פי שהדבר היה להם קשה מאוד, וציינו שם שכך ציווה אביהם.
מקורות: ראה ב"ב קמט,א תוד"ה דקא. רא"ש גיטין פ"א סי' טו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
