שאלה: כשאדם משוחח בטלפון בשעה שאחרים יכולים להאזין לשיחה (כשהרמקול פועל או בדיבורית ברכב), האם מחובתו ליידע את בן שיחו על כך?
תשובה: ההגנה על כבודו ופרטיותו של אדם לא נתחדשה בדורותינו, ואף אינה 'מידת חסידות' בלבד, אלא היא חובה גמורה, המעוגנת בכמה מצוות והלכות.
יש בהלכה איסור 'היזק ראייה' (החובה למנוע מצב שבו אדם רואה את הנעשה בבית חברו). הרמב"ן כותב, שהדבר נועד למנוע לשון הרע ופגיעה בצניעות. טעמים אלה תקפים, כמובן, גם בשמיעה.
המאירי כתב ש"אין חוששין להיזק שמיעה" (בין שכנים), משום "שסתם בני-אדם נזהרים בדיבורם". מזה עצמו מוכח, שאם האיש אינו יודע שיכולים להאזין לדבריו, אין הוא נזהר, וברור שאסור להאזין לשיחת טלפון כזאת.
גם את חרם דרבנו גרשום, שלא לקרוא כתב חברו שלא מדעתו, נימקו בטעמים האלה: משום (משלי יא,יג) "הולך רכיל – מגלה סוד"; משום 'גניבת דעת' (להטעות אדם, שיחשוב ששומרים על סודו); או משום "ואהבת לרעך כמוך" (מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך).
ברור אפוא שחייבים למנוע מראש מצב שאדם עלול לספר דברים חסויים, ויש להבטיח שלא יתבטא באופן שיתבייש אם ישמעו זאת עוד אנשים.
עם זה ראוי לזכור את דברי התנא רבי יוסי: "מעולם לא אמרתי דבר, וחזרתי לאחוריי", ופירש רבנו גרשום, שלא אמר שום דבר שהיה צריך להתבייש בו ולבדוק אם מישהו לא שמע את דבריו, כי דיבר אך ורק דברים הראויים להיאמר בפומבי.
מקורות: שבת לא,א. ערכין טו, סע"ב. רמב"ם דעות פ"ו ה"ג. רמב"ן ב"ב נט,א. מאירי שם ב,א. שו"ת חקקי לב ח"א יו"ד סי' מט. 'תחומין' י, 301, וש"נ. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
