איך באים אל הקודש
"דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש" (ויקרא טז,ב). "ואל" – על-ידי ה'לא', ביטול וענווה, יבוא אל הקודש.
(היום יום)
בקדושה תמיד
אין לבוא אל הקודש לפי עיתים; עיתים יתגבר אדם בקדושה ועיתים ייחלש; אלא צריך להיות בקדושה תמיד, בלי להיות תלוי ב'עת'.
(רבי זושא מאניפולי)
בכוח התורה
מסגנון הכתוב משמע שאהרון דווקא הוא ב'אל יבוא', ואילו משה היה רשאי להיכנס לקודש הקודשים בכל עת שרצה. משה עניינו תורה. התורה היא למעלה מבחינת "עת לכל חפץ", למעלה מגדר הזמן, והעוסק בתורת עולה, אפילו בזמן הזה, כאילו הקריב עולה. הרי שעל-ידי לימוד התורה אפשר 'להיכנס' בכל עת לפניי ולפנים.
(אור התורה)
אין יוצאים ידי חובה
על הפסוק "עושה צדקה בכל עת" (תהילים קו,ג) יש דורשים: "זה הזן את בניו ובנותיו" (כתובות נ), והוא נחשב כאילו נתן צדקה בכל עת. אמנם זה מעשה נאה וטוב, ואף-על-פי-כן – "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" – 'בכל עת' זה לא דיי בו, ואין אדם יוצא ידי חובה ופוטר את עצמו בכך ממתן צדקה כפשוטו.
(של"ה)
לא להתייאש
"כי בענן אֵרָאֶה על הכפרת" (ויקרא טז,ב). אסור להתייאש אפילו בזמנים קשים, "כי בענן אראה על הכפרת": כשהחושך יכסה ארץ ונראה שאפסה כל תקווה, 'אֵרָאֶה' ואשרה שכינתי בתוך ישראל.
(רבי מאיר שפירא מלובלין)
הנהגה טבעית וניסית
"בזאת יבא אהרון אל הקודש" (ויקרא טז,ג). יש שתי הנהגות בעולם, הנהגה טבעית והנהגה ניסית, ושתיהן נרמזות בתיבת 'זאת'. ההנהגה הטבעית נרמזת באות ז' – ז' ימי בראשית, בריאת העולם והטבע; וההנהגה הניסית נרמזת באותיות א' ות', שהן כל אותיות התורה, שבהן הקב"ה משנה את הטבע.
(המגיד ממזריטש)
מטהרה לקדושה
"בגדי קודש הם, ורחץ במים את בשרו ולבשם" (ויקרא טז,ד). "טהרה מביאה לידי קדושה" (סוטה ספ"ד). לכן היה הכוהן הגדול חייב לטבול ולטהר את עצמו קודם שלבש את בגדי הקודש.
(אור התורה)
לשלח לארץ גזירה
"והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל" (ויקרא טז,י). ה'לא טוב' מצוי בכולנו. שילוח שעיר לעזאזל הוא מעבודות המקדש. ואם כן, את ה'לא טוב' המצוי בנברא יש לשלח לארץ גזירה.
(היום יום) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
