לא נמצא עורך דין שהיה מוכן לקבל עליו את ייצוג השותפים בבית המשפט. מקצתם סברו שאין למצוא דרך למלט את השניים מחבל התלייה, ואחרים חששו לייצג 'פושעי מלחמה'
מפעל הנעליים הגדול במקנס היה בבעלות שני שותפים – רבי שלמה טולידנו ורבי יצחק אוחנה. שניהם היו תלמידי-חכמים ויראי שמיים, ויהודי מקנס הכירום כאנשי מעלה נאמנים.
רבי שלמה היה מופקד על שילוח עורות מעובדים למפעל הייצור ועל הניהול הכלכלי, ואילו רבי יצחק ניהל את עבודת הפועלים והשיווק.
עם זה, רבי יצחק לא היה יכול להניח את אהבתו הגדולה ללימוד התורה. גם כשעסק בחלוקת העורות לרצענים, היה מוחו טרוד בחיפוש תירוץ לקושיה בגמרא. וכשישב לסכם את ההזמנות שהצטברו במהלך היום, היה יכול לשכוח הכול ולשקוע בלימוד מעמיק.
גם כאשר מחסני המפעל היו מלאים נעליים חדשות ומבריקות, ממתינות לשיווק, היה רבי יצחק טרוד בלימודו. בכל יום הבטיח לעצמו שילמד שעתיים בלבד, וכבר ילך לטפל בעניינים הבוערים במפעל, אבל השעתיים נהפכו לארבע וכו'...
מלחמת העולם השנייה שיבשה את סדרי העולם. גם במרוקו היא הורגשה היטב. השווקים הגיבו בעליית מחירים ובאגירת מלאים. הצבא מצא את עצמו בחוסרי ציוד גדולים.
צו הוצא לכל סוחרי הנעליים ומפעלי העורות, המחייב אותם לדווח על סחורתם לרשויות הצבא. מפעל שייתפס מסתיר סחורה, ייקנס, ובעליו עלול להיענש בעונש מוות. ואולם רבי יצחק לא שמע דבר על כך. מאחר שלא פעל כראוי בשיווק הסחורה, נותר מחסן המפעל מלא נעליים משובחות.
לשונות רעות מסרו את המידע לחלונות הגבוהים. ביקורת צבאית יצאה לפקוד את המפעל. לאחר שמצאה אותו נעול, פנתה לבית המדרש, שבו ישב רבי יצחק ובידיו המפתחות.
"רצונכם לקנות נעליים?", שאל רבי יצחק בתמימות. "בעוד כמחצית השעה אסיים את השיעור, ונלך יחד למפעל. יש לי נעליים שיכולות בהחלט להתאים לדרישות הצבא".
הקצינים הביטו זה בזה בתדהמה. "יש לך נעליים במפעל?!", תהו. רבי יצחק לא הבין את פשר תמיהתם. ברור, הלוא זה מפעל לנעליים.
"נראה שלא הבנת את דרישתנו", הודיעו לו הקצינים. "ברגע זה אתה עצור ומתלווה אלינו למפעל!".
רבי יצחק נשק לגמרא ויצא עם החיילים. הסיור במפעל היה קצר, ובסיומו זומן למשפט.
רבי שלמה השותף הוזעק במהירות לשוב למקנס. הוא קלט מייד את גודל המשבר שאליו נקלעו. אם לא דיי בכך, לא נמצא עורך דין שהיה מוכן לקבל עליו את ייצוג השותפים בבית המשפט. מקצתם סברו שאין למצוא דרך למלט את השניים מחבל התלייה, ואחרים חששו לייצג 'פושעי מלחמה'.
עולמו של רבי שלמה חשך בעדו. כל שנותר לו היה לקרוא פרקי תהילים בהשתפכות הנפש. לעומתו, רבי יצחק היה עליז וטוב לב. "אינני מאשים אותך במצב, אבל הבה נחשוב על פתרון", אמר רבי שלמה.
"התרצה שאמצא פתרון?", שאל השותף השמח.
"בוודאי!", השיב רבי שלמה.
"יש לי שני עורכי דין, לא מן העולם הזה, שאין כמותם להציל ולהושיע. תן לי חמשת-אלפים פרנק ותראה בעצמך את עבודתם המסורה".
רבי שלמה תהה על פשר ההרפתקה הנוספת ששותפו מכין לו, אך סמך על חוכמתו. רבי יצחק לקח את צרור הכסף ויצא עם שותפו לבית המדרש. הוא ניגש אל תלמיד-חכם עני, נתן לו חמש-מאות פרנק ואמר בלחש: "זה בעבורך, ובלבד שתתפלל עלינו שנזכה בדיננו".
משם צעדו השניים בין בתי העיר, נוקשים על דלתות העניים, ובכל בית משאירים סכום ניכר לפרנסת המשפחה. רבי יצחק צועד בראש, ורבי שלמה אחריו, מביט במעשיו בדומייה.
כשתם הכסף אמר רבי יצחק: "את הצדקה נתַנו לכבודם של רבי שמעון בר-יוחאי ורבי מאיר בעל הנס. כעת שכרנו את שירותיהם להיות מליצי יושר בבית המשפט. האמן לי שנצא זכאים".
באולם בית המשפט ישבו על ספסל הנאשמים שני היהודים ובידם ספר תהילים. איש לא ייצג אותם. "עורכי הדין שלנו פה", עודד רבי יצחק את שותפו.
"זה תיק שאינני מבין אותו", פתח השופט, מוסלמי גבה קומה, לאחר שעלעל במסמכים. "אתם אנשים מכובדים. התיאורים שלפניי מציגים אתכם כאנשי רוח. מה לכם ולשטויות כאלה?! ממתי שמענו שחכמים כמותכם יתעסקו בפעילות מסוכנת שעלולה לסכן מדינה שלמה?! זה לא מסתדר לי!".
השופט קם והחל לצעוד הלוך ושוב באולם. "לדעתי זה תיק חסר משמעות", פסק. באבחה אחת לקח את ערימת המסמכים וקרעם לגזרים. "הנה מפתחות המפעל. קחו אותם וחזרו לעבודתכם".
לימים עלה רבי יצחק אוחנה לארץ ושימש רב העיר קריית שמונה. רבי שלמה טולידנו היה תלמיד-חכם ומחבר ספרים.
(על-פי 'מרווה לצמא') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
