מותם של בני אהרון נבע מ"בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'", צימאון עז לקדושה, שהביא לידי היפרדות הנפש מן הגוף. תשוקה זו נחשבת חטא. והלוא היו צדיקים שנפטרו מיתת נשיקה, כמו משה ואהרון וכמו-כן תנאים מתלמידי רבי שמעון בר-יוחאי, והדבר נחשב מעלה גבוהה?
ההבדל מוסבר על־פי דברי אור החיים (בפרשתנו). אם הקב"ה מחליט ליטול את חייו של האדם במיתת נשיקה, זו אכן מעלה גדולה; ואילו כאשר האדם מביא את עצמו לידי צימאון רוחני, שגורם להיפרדות הנפש מן הגוף – זו שגיאה ועוון.
מדוע נלקח הצדיק
עבודתו הרוחנית של הצדיק מתאפיינת בתנועה המחזורית של 'רצוא' ו'שוֹב' – מצד אחד כמיהה למעלה ומצד שני ירידה למטה. רצונו של הקב"ה הוא שהיהודי יחיה בעולם הזה ויתקנו, כנאמר (ישעיהו מה,יח) "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ". לכן הצדיק נאבק בשאיפה התמידית שלו להינתק מהגשמיות, והוא חוזר למילוי תפקידו בעולם הזה.
עניין אחר הוא כאשר הקב"ה מחליט ליטול אליו את נשמת הצדיק. כאן יש שתי אפשרויות: או שהצדיק כבר סיים את תפקידו בעולם, או שנשמתו תוסיף להשפיע ממרומים על העולם עוד יותר מבחייו. כך היה אצל משה רבנו, שאמר "בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם", וכפירוש רש"י: "היום מלאו ימיי ושנותיי". לכן מיתת הנשיקה אצלו מבטאת עלייה וקרבה גדולה.
מתי יבוא לידי
על רבי יוסף קארו, ה'בית יוסף', מסופר שהובטח לו מן השמיים שיזכה למסור את נפשו על קידוש השם, אך למעשה לא זכה לכך. מזה משמע שאילו היה נהרג על קידוש השם זו הייתה מעלה גדולה בעבורו, אף שלא היה מחבר את השולחן ערוך שלאורו הולך כל בית ישראל! יש לומר, שאילו היה נהרג על קידוש השם היה מוסיף לתקן את העולם מגן העדן, וזה לא היה גורע משליחותו בעולם.
אף רבי עקיבא, שנהרג על קידוש השם, אמר קודם הוצאתו להורג "כל ימיי הייתי מצטער... אמרתי, מתי יבוא לידי ואקיימנו". דבריו "מתי יבוא לידי", מוכיחים שאסור לאדם ליזום מצב של מסירת נפש חלילה. ואם יזכה הצדיק לכך, משמע שלא חסר דבר במילוי תפקידו בעולם.
לא להינתק
לאור זה יובן מדוע קוראים פרשה זו ביום הכיפורים. לכאורה מה הקשר בין מות בני אהרון ליום הזה? אלא משום שבני אהרון לא חטאו חס ושלום במובן הפשוט של המושג, וכפי שאמר משה לאהרון "עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך". החטא שלהם היה בצימאונם העצום לקב"ה, שגרם להם לכיליון הנפש.
ביום הכיפורים, שבו יהודי אינו אוכל ושותה ונדמה למלאכים, יש להזהיר מפני התנתקות מן הגשמיות. במקום להיבדל מן העולם ולשאוף למסירת נפש, מוטב למסור לקב"ה את הרצון, ולמלא את רצונו "לשבת יצרה". ויש לקיים זאת מתוך שמחה והתלהבות על הזכות למלא את שליחותו של הקב"ה ולהאיר את העולם הזה.
(תורת מנחם, כרך לג, עמ' 383) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
