עם הרב יוסף-יצחק לרר
מנהל בית חב"ד יבנה
למה התורה אוסרת עלינו לנקום במי שפגע בנו? וכי לא ראוי שישלם על מעשהו?
יצר הנקמה הוא ביסודו רגש שלילי, והוא קשור לכעס, שאף הוא מידה רעה. התורה מחנכת את האדם לאמץ מידות טובות של חסד וסליחה, ולא לשמור טינה ורגשות שליליים.
הנקמה אינה עושה את העולם טוב יותר. להפך, היא מייצרת מעגלי איבה ושנאה, כפי שאפשר לראות בחברות אנושיות שבהן רוֹוחת תרבות הנקמה. לעומת זה, הסליחה מאפשרת לפתוח דף חדש, להניח מאחור את משקעי העבר ולהתקדם לכיוון חיובי יותר.
בספרי הפוסקים מתקיימים דיונים אם האיסור "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ" (ויקרא יט,יח) חל על ענייני ממון בלבד או גם על פגיעה בגופו של האדם או בכבודו, ויש המחמירים וממליצים להימנע מכל סוג של נקמה בזולת.
תורת החסידות קוראת לאדם להאמין שאם נפגע מהזולת, הרי עליו כבר נגזר מן השמיים להיפגע. אם הזולת לא היה עושה זאת, הייתה הפגיעה באה עליו בדרך אחרת. לכן אין סיבה לכעוס עליו או לנקום בו (ועם זה, הפוגע ייתן את הדין על שבחר להיות ה'שוט' של הקב"ה, אבל זה עניין שבינו לבין הבורא).
איסור הנקמה אינו כולל ענישה למטרה חינוכית או למניעת תופעות שליליות, אך דבר זה מסור לבית הדין או לסמכות הציבורית, לא לאדם הפרטי.
הקב"ה מכונה "אֵ-ל נְקָמוֹת" (תהילים צד,א), והנקמה היא מידה אלוקית, כנאמר "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם" (דברים לב,לה). הנקמה שלו היא חלק מעשיית הצדק האלוקי בעולם, ובכלל זה נקמה באויבי ישראל, כפי שאנו אומרים על מי שנרצח בידי גויים – "ה' ייקום דמו". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
