מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2066
	מלך העולם מחייך אלינו
	יש חדש
	להפוך קללה לברכה
	שמחת החג
	יקר מכל הון
	שמשות מאבנים יקרות
	ללמוד ממעלות הזולת
	סופו של השקר
	רציתי לשאול
	הוספת מים במצנן
	האלבום של הבורא

הוא מנהל חשבונות במקצועו, אבל בשעות שלפני הזריחה הוא אורב לציפורים נדירות ומתעד יעלים במדבר. המרצה לחסידות שמוצא את נפלאות הבריאה בעדשת המצלמה, ומביא אור לאנשים חולים דרך התמונות

תעודת זהות: ר' דוד גדג' (60), חסיד חב"ד ותושב רמת בית שמש, אב לתאומים בעקבות ברכה שקיבל מהרבי, וסב לשישה נכדים. נולד בניס שבצרפת, והתקרב לחסידות על-ידי שליח חב"ד, הרב יוסף-יצחק פינסון. עובד בהנהלת חשבונות של חברת הייטק. מוסר ארבעה שיעורי תניא שבועיים. בעשרים השנים האחרונות עוסק גם בצילום טבע.

דוד גדז'. "המצלמה פתחה לפני "שער חדש"

מתנה. הקשר שלי עם עולם הצילום התחיל ביום הולדתי ה-40, כאשר אשתי הפתיעה אותי וקנתה לי מצלמה מקצועית. עד אז לא עסקתי בתחום. משהו בכלי הזה פתח לפניי שער חדש. התחברתי מייד לצילום טבע: נופים, ציפורים, פרחים ופרפרים. הרגשתי שביכולתי להמחיש דרך המצלמה את היופי המופלא של הבריאה ולעורר התפעלות ממעשי הבורא.

התבוננות. אנשים שואלים אותי על התמונות שלי: "איפה צילמת את זה, באפריקה?". אני מחייך ועונה להם: "ממש פה, בשכונה, מאחורי בית הכנסת". החותמת שלי, שאני מצרף לכל תמונה, מעבירה מסר: "להסתכל בפרטים הקטנים של הטבע, כדי להתבונן בבורא הגדול".

סבלנות. צילום טבע הוא בית ספר ענק לסבלנות ואמונה. לפעמים אתה הולך עם חברים, שלוש או ארבע פעמים למקום שבו צלם סיפר שראה שועל. אתה שוכב על הבטן בתוך קוצים שלוש שעות רצופות בלי לזוז, וחוזר הביתה בלי לראות כלום. זה החלק הקשה והמפרך.

רגע. אבל כשהרגע הנכון מגיע – זו חוויה קסומה. לפני כחודש נסעתי לצפון אנגליה, מרחק שעתיים ממנצ'סטר, לצלם ציפור מיוחדת במינה שבאה לשם פעם בשנה – תוכי ים. ביום הראשון המתנתי חמש שעות לשווא. ביום השני כנ"ל. ביום השלישי, בארבע לפנות בוקר כשהשמש האנגלית הפציעה, הציפור הופיעה מולי על צוק הסלע הלבן. זה רגע אדיר של שמחה ומפגש אמת עם הבריאה האלוקית.

תוכי ים. בארבע לפנות בוקר הציפור הופיעה מולי

דורסים. חז"ל מלמדים שאחת הסיבות לאיסור על אכילת עופות דורסים היא האכזריות המאפיינת אותם. כאשר מבלים מאות שעות בתצפית בהם רואים שהם ציידים מלידה. אני מתפעל מהם מאוד. העוצמה, הדיוק, הראייה והיכולת לעוט על הטרף – מעוררים השתאות. כך הקב"ה ברא אותם וזה טבעם, אבל דווקא משום כך נאסר עלינו לאוכלם.

השגחה. פעם אחת, כשחזרתי ממצפה רמון, צילמתי יעל צעיר ברגע נדיר שאי-אפשר לתכנן: הוא ריחף באוויר, מתוח כולו בזינוק מעל תהום עמוקה, כשהרי המכתש הגדולים נפרשים ברקע תחת שמי שקיעה רכים בגווני ורוד-כתום. מאז חזרתי לאותו מקום עוד עשר פעמים, וזה לא קרה שוב. השילוב הזה של פרטים בדיוק בשבריר השנייה הנכון, הוא משל להשגחה הפרטית.

יעל צעיר ברגע נדיר: ריחף באוויר, מתוח כולו, בזינוק מעל תהום עמוקה

הוקרה. ב"ה זכיתי גם להכרה בין-לאומית. לפני כעשרים שנה, בבוקר 'ברכת החמה' – המתרחשת אחת ל-28 שנים – לכדתי בעדשה חיפושית קטנה המטפסת על גבעול דק. השילוב של הטכניקה המורכבת ומזל של שבריר שנייה יצר פריים מושלם. שלחתי את התמונה לתחרות, והיא זכתה בפרס יוקרתי ואף הוצגה בעמוד הבית של אתר צילום נחשב.

סוד. הסוד הגדול של הצילום – ושל הטבע בכלל – טמון בשעות הקצוות: 'השעות הכחולות', מייד אחרי השקיעה, ו'שעות הזהב', רגע לפני הזריחה וקצת אחריה. אני יוצא לשטח לפני עלות השחר, כדי להיות מוכן עם קרן האור הראשונה. בשעות האלו מופיעים הניואנסים העדינים והיפים ביותר, ויש המון מתיקות ורוגע במראות הנפרשים לפנינו.

שמחה. התחביב שלי אינו מפרנס אותי, אבל הוא מאפשר לי להעניק שמחה לאנשים. אני שולח את התצלומים שלי גם לאנשים שמצבם הרפואי קשה. הם אומרים לי: "דוד, אתה לא יודע כמה אור ושמחה התמונות האלה מעניקות לי". זה הסיפוק הגדול שלי בחיים!