לומר לפתוח
"על כן אנוכי מצווך לאמר פתוח תפתח את ידך" (דברים טו,יא). מהו 'לאמר'? – אמרו חז"ל: "גדול המְעשה יותר מן העושה" (בבא בתרא ט). וזה מרומז בפסוק הזה, "על כן אנוכי מצווך לאמר" – לא די שאתה עצמך תיתן, אלא חובה עליך 'לאמר', לומר לבני הבית ולאחרים – "פתוח תפתח את ידך".
(בעל סדר הדורות)
ספירה כעשייה
"ועשית חג שבעות" (טז,י). בשאר הרגלים אכן יש עשייה בפועל בהכנות לרגל – בחג הפסח שביתת חמץ וביעורו, הכנת מצה ושימורה, ובחג הסוכות – עשיית סוכה ונטילת ד' מינים. אך בהכנות לחג השבועות אין עשייה כלל! אלא שבפסוק הקודם נאמר "שבעה שבועות תספור לך... תחל לספור שבעה שבועות". זו העשייה שלפני חג השבועות – הספירה.
(ספר המאמרים תש"ה)
תורה מבני עניים
"ושמחת לפני ה' אלוקיך אתה בנך ובתך... והיתום והאלמנה אשר בקרבך" (דברים טז,יא). פסוק זה נאמר על חג השבועות, ואילו בחג הסוכות נאמר "והיתום והאלמנה אשר בשעריך". מדוע נאמר כאן "בקרבך"? כי חג שבועות הוא חג מתן תורה, ויש כאן רמז לדברי חז"ל (נדרים פא) "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".
(מי השילוח)
איפה העניים
בימים הסמוכים לעצרת העניים מתפזרים בשדות, לאסוף לקט שכחה ופאה. לכן נאמר 'בקרבך'; אבל בחג האסיף העניים נמצאים בעיר, ולכן נאמר "בשעריך".
(משך חכמה)
אבות ובנים יחדיו
"אתה ובנך". אתה ובנך יחד. לא שהבנים יבואו רק כשהאבות כבר אינם, שכבר מתו, והבנים באים לבית הכנסת לומר קדיש או יזכור; ולא שהאבות באים והבנים אינם איתם, שאז אין כאן שמחה אלא תוגה.
(עיטורי תורה)
החג שלך
"ושמחת בחגך" (דברים טז,יד). "ושמחת" – יש להכניס את השמחה, "בחגך" – עד שהחג יהיה שלך.
(רבנו הזקן)
שמח כל השנה
"והיית אך שמח" (טז,טו). שכר מצוות שמחת החג, 'ושמחת בחגך', כראוי הוא - "והיית אך שמח", כל השנה כולה תהיה שמח.
(האמרי חיים מוויז'ניץ)
צדקה כפי הנתינה
"איש כמתנת ידו, כברכת ה' אלוקיך אשר נתן לך" (דברים טז,יז). "איש כמתנת ידו" – האישיות נמדדת ונערכת לא על-פי העושר וההון, אלא "כמתנת ידו" – כפי הנתינה לצדקה ולדברים שבקדושה. והנתינה צריכה להיות "כברכת ה' אלוקיך", באותה מידה שהקב"ה מברך אותך.
(רבי שמשון-רפאל הירש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:09
זריחה: 6:14
