מוחו הגה רעיון נלוז. הוא הציע לשליח: "בוא נעשה עסקה טובה. אתן לך מטבע כסף, ואתה תאמר לנשיא שלא הצלחת לפגוש אותי"
"עת לעשות לה'. אתה חייב לקבל את המינוי!", לחצו נכבדי הקהילה על רבי רחמים מאזוז.
זה היה לפני כמאה ועשרים שנה, באי ג'רבה שבדרום תוניסיה. רבי רחמים עסק במסחר, והצליח במעשיו. ואולם ההצלחה לא העבירה אותו על דעתו, והוא הקדיש את רוב זמנו ללימוד תורה ולכתיבת חידושי תורה, וברח מכבוד ומשררה.
אביו, רבי מנחם מאזוז, היה מרביץ תורה ושקד על לימודה. למרבה הצער לא האריך ימים ונפטר בשנת תרכ"ח (1868), בהניחו אלמנה ושלושה ילדים רכים. רחמים היה אז בן שמונה בלבד.
האלמנה נאלצה לנדוד לתוניס הבירה, ושם השכירה עצמה למשרתת בבתי עשירים. רחמים הצעיר השתתף בפרנסת המשפחה, לצד לימודיו. הוא ניחן בידיים טובות ולמד את מלאכת התפירה והרקמה, והוציא מתחת ידיו גלימות מרהיבות. ברבות השנים החל לעסוק במסחר, וחזר לעיר הולדתו, ג'רבה.
תקיעת שופר בג'רבה. חיים יהודיים תוססים (צילום: מאיר אלפסי)
באותם ימים נאנקה הקהילה היהודית תחת נשיא עריץ ורע מעללים. נכבדי הקהילה חיפשו מועמד מתאים להחליפו, ונתנו עיניהם ברבי רחמים. ואולם הוא דחה את כל ההפצרות.
רק כאשר דודו, רבי סאסי הכוהן יהונתן, הרב הראשי ואב בית הדין, הבטיח לו חיי עולם הבא, נעתר לבקשה, וקיבל עליו את המשרה למשך שנה אחת.
ערב אחד שיגר אבי רחמים את מר שם-טוב חדאד, שליח בית נשיא הקהילה, לעבר ביתו של ניסים, תושב העיר, לגבות ממנו את חובו למס הגולגולת של הקהילה.
למראה השליח הגה מוחו של ניסים רעיון נלוז. הוא רכן לעברו וכממתיק סוד הציע: "בוא נעשה עסקה טובה. אתן לך מטבע כסף, ואתה תאמר לנשיא שלא הצלחת לפגוש אותי". עוד בטרם הספיק השליח להגיב, תחב ניסים לידו מטבע כסף נוצץ וסגר את הדלת.
אלא שניסים טעה ביושרו של השליח. השוחד לא עיוור את עיניו. שם-טוב שב אל לשכת הנשיא, הניח את המטבע על השולחן וסיפר לרבי רחמים את האמת.
על פניו של רבי רחמים עלה חיוך משועשע. הוא נטל את המטבע, הטיל אותו לתוך קופת הקהילה ובפנקסו רשם ניכוי חלקי מחובו של ניסים.
המחזה חזר ונשנה. ניסים המשיך בשלו – תחב מטבע כסף לידו של השליח, ורבי רחמים הוסיף לנכות את הסכומים מחובו של ניסים לקופת הקהילה.
בוקר אחד החליט רבי רחמים כי הגיעה העת לשים קץ למשחק. הוא קרא לשם-טוב והורה לו: "היום עליך להביא לכאן את הברנש ולא לאפשר לו להתחמק".
השליח שם פעמיו אל ביתו של ניסים. זה ניסה כהרגלו לדחוף לידו מטבע כסף, אלא שהפעם נתקל בסירוב מוחלט. "הנשיא דורש ממך להופיע עכשיו בלשכתו. לא אקבל ממך מאומה. עליך להתלוות אליי מייד!".
ניסים נבהל. הוא ניסה בכל-זאת לתחוב לידי השליח את מטבע הכסף, אך זה דחה אותו בתקיפות. באין ברירה נאלץ ניסים להתלוות אליו וללכת עימו אל הנשיא.
קודם שיצא מביתו רוקן את כיסיו מכל המטבעות שהיו בהם והטמינם בחגורת מכנסיו. בביטחון צעד אל בית הנשיא.
כשנכנס, פנה אליו רבי רחמים בחיוך מוסתר: "מדוע לא באת לסדר את חובך, כפי שביקשך מר שם-טוב?".
ניסים עטה על פניו ארשת מסכנות. "יסלח לי כבוד הנשיא, איש עני ואביון אנוכי. כיסיי ריקים", אמר בהתנצלות מעושה.
כדי להוכיח ולאמת את דבריו השקריים קם ניסים ונטל את אחד מספרי הקודש שהונחו על השולחן. הוא אחז את הספר ואמר: "נשבע אני בספר שבידי שאין בכיסי פרוטה".
רבי רחמים נדהם. "מה עשית? מדוע אתה נשבע שלא לצורך? מי ביקש ממך לעשות זאת?!", נזף בו.
ניסים נקלע למבוכה. "אם כן", גמגם, "מדוע קראת לי בדחיפות?".
חייך רבי רחמים חיוך רחב ואמר: "קראתי לך כדי להשיב לך את העודף שנשאר בידי מאותם כספי שוחד שדחפת לידי שלוחי...".
בושה וכלימה עטתה את פניו של ניסים. האמת הצולפת שכוּונה ישירות אליו הביכה אותו. הוא נותר קפוא על עומדו, בעוד רבי רחמים מאיץ בו ליטול את העודף והקבלה. בלי אומר ודברים קם ניסים ממקומו ופנה לצאת.
אך כאן אירע דבר מפתיע. מן השמיים הוכיחו לו את סופו של השקר. בצאתו מהחדר לא שם לב כי משקוף הדלת נמוך. ראשו נתקל בו והוא נפל ארצה. בעת הנפילה נפתחה חגורתו ומטבעות הכסף שהטמין בה התפזרו על הארץ. הוא לא ידע לאן להוליך חרפתו.
בדברים עדינים אך נוקבים העמיד אותו רבי רחמים על חומרת השוחד והרמייה והשבועה לשקר. לאחר מכן התבטא ניסים ש"חוכמת רבי רחמים כחוכמת שלמה המלך".
(על-פי 'פטיש החזק') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:09
זריחה: 6:14
