חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2066
ערב ש"ק פרשת ראה, כ"ד במנחם-אב ה'תשפ"ו (07/08/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2066
מלך העולם מחייך אלינו
יש חדש
להפוך קללה לברכה
שמחת החג
יקר מכל הון
שמשות מאבנים יקרות
ללמוד ממעלות הזולת
סופו של השקר
רציתי לשאול
הוספת מים במצנן
האלבום של הבורא

מס' 2066, ערב שבת-קודש ראה, כ"ד במנחם-אב ה'תשפ"ו (07.08.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מלך העולם מחייך אלינו

החסידות מאירה את חודש אלול באור חדש. אלה ימים של אהבה גדולה ושל התקרבות עצומה מצד בורא העולם אלינו

בשבוע הבא ניכנס לחודש אלול, חודש התשובה והרחמים. בני עדות המזרח יתחילו באמירת הסליחות. מבתי הכנסת יבקעו תקיעות השופר ויזכירו לנו כי עוד שנה מתקרבת לסיומה, וכי בעוד שבועות מספר נתייצב לפני מלך מלכי המלכים בימים הנוראים.

ימי אלול הם זמן של חשבון נפש, בדיקה עצמית, חרטה על דברים שאולי לא היו כתיקנם, קבלת החלטות טובות לעתיד. מטבע הדברים, העיסוק בעניינים האלה משרה עלינו רצינות וכובד ראש, ועל זה נוספת אימת ימי הדין המתקרבים.

ואולם החסידות מאירה את חודש אלול באור חדש. אלה ימים של אהבה גדולה ושל התקרבות עצומה מצד בורא העולם אלינו. ביטוי לכך ניתן במשל הידוע 'המלך בשדה', של רבי שניאור-זלמן מלאדי (מייסד חסידות חב"ד), בספרו 'ליקוטי תורה'.

פגישה בבגדי עבודה

הקב"ה נמשל בימי חודש זה למלך שיוצא אל השדה ומניח לכל החפץ בכך לגשת אליו ולהביע לפניו את כל משאלותיו. בימים כתיקונם קשה לאזרח הפשוט להגיע אל המלך. עליו להיות בעל סגולות מיוחדות כדי שהמלך ייאות להיפגש עימו. ואולם יש זמנים שבהם המלך יוצא אל העם, אל השדה הפתוח. שם אין הוא מוקף סוללה של מזכירים, פקידים ומנהלי לשכה. שם אין דבר החוצץ בינו ובין האזרח הקטן. כל הרוצה יכול לגשת אליו ולשטוח את בקשותיו.

במשל הזה יש עוד פרט חשוב – כל ימות השנה גם אם ניתנת לאדם הזדמנות לפגוש את המלך, הוא נדרש להתלבש בבגדים המתאימים וללמוד את כללי הנימוס הנהוגים בארמון המלכות. לעומת זה, כאשר המלך יוצא לשדה, הוא פוגש את בני העם כפי שהם – בבגדי עבודה, מאובקים ומיוזעים, מחוספסים ועממיים.

זה חודש אלול. בימים האלה בורא העולם בא לקראתנו ופוגש אותנו כפי שאנחנו. גם אם אין לנו 'בגדים' מתאימים (תורה ומעשים טובים). גם אם נשמותינו מכוסות אבק מטרדות היום-יום. גם אם איננו מושלמים ומלאים מגרעות.

ורבי שניאור-זלמן מוסיף שהמלך מקבל את כל הבאים בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. לא די שהוא מקשיב לבקשות העם, הוא גם ממלא אותן מתוך שמחה ומאור פנים. הבורא מאיר עלינו את שלוש-עשרה מידות הרחמים, ולכן אלה ימי אהבה יקרים מפז.

לפתוח את הלב

הביטוי להתגלות עצומה זו מצד הבורא היא ההתעוררות האופפת אותנו בימי אלול. נשמתנו חשה את ה'מלך' הנמצא ב'שדה'. בלב כל יהודי, יהיה מי שיהיה ויהיו מעשיו אשר יהיו, מורגשת התעוררות מסוימת בימי אלול. לא תמיד הוא מוּדע למשמעותה; לא תמיד הוא יודע להפנותה לכיוונים הנכונים. אבל הוא מרגיש שצריך להשתנות, להשתפר; הוא חש כמיהה לדבר מה רוחני, עליון.

יש רק דבר אחד שעלינו לעשות – לצאת אל המלך, לפנות אליו, לפתוח את הלב. וכשנעשה כן ודאי נזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שנת הגאולה האמיתית והשלמה.


המלך בשדה. בורא העולם בא לקראתנו ופוגש אותנו כפי שאנחנו

  יש חדש

זמן לבדוק מזוזות

לקראת כניסתנו לחודש אלול בתי חב"ד פותחים במבצע מיוחד לבדיקת תפילין ומזוזות, לפי המנהג לבדוק את התפילין והמזוזות בחודש זה. צעירי חב"ד מתגברים את 'מוקד המזוזה הארצי', הפועל כל השנה, ובאמצעותו אפשר לשגר פנייה אל אחד ממאות בתי חב"ד, לבדיקת מזוזות הבית. כמו-כן אפשר לקבל מידע על קניית מזוזות כשרות חדשות. פרטים באתר chabadisrael.co.il (לבית ולמשפחה / בדיקת תפילין ומזוזות).

להתעורר בשופר

שליחי חב"ד יפעלו בחודש אלול לזיכוי המוני ישראל במנהג תקיעת שופר. הפעילות תתקיים במוסדות ציבור, במקומות עבודה ובבתי עסק, והיא נועדה לעורר את לב עם ישראל למשמעות ימי אלול, ימי התשובה והרחמים.

פרד"ס לוי יצחק

הופיע ספר המגיש שיעורים בפרשת השבוע בשילוב ארבעת רובדי הפרד"ס, לאור תורתו של  הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש, שיום ההילולא שלו חל השבוע. בספר 496 עמודים. בעריכת שלוחי חב"ד, הרב חיים הבר והרב שניאור סגל. הפצה: חיש 089337770.

  שלחן שבת

להפוך קללה לברכה

הפרשה נפתחת במילים: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". המילה 'ראה' מביעה המחשה ברורה של הברכה. כלומר, לא די שהיהודי שומע שהקב"ה נותן לו ברכה, אלא הברכה גם נראית בגלוי.

כל דבר הבא מהקב"ה הוא בהכרח טוב, מפני שהקב"ה הוא הטוב המוחלט, כמאמר הכתוב "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת" (איכה ג,לח). עם זה, לעיתים הטוב בא כשהוא מכוסה ונסתר, ולעינינו הוא נראה כרע. מבטיחה כאן התורה: "ראה... ברכה וקללה" – היינו, שהברכה נתפסת גם בעינינו כדבר טוב, מוחשי וגלוי, עד שאפילו הקללה תתהפך לברכה.

גילוי של אהבה

הפיכת הקללה לברכה נובעת מאהבתו של הקב"ה אלינו, והיא באה מבחינת 'אנוכי' – דרגה שלמעלה משם הוי'ה ושם אלוקים. כך הקב"ה התגלה לבני ישראל במתן תורה, באומרו "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ". התגלות גבוהה כל־כך נובעת מגילוי אהבתו של הקב"ה לעמו, כפי שכתוב: "וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים כג,ו).

נמצא שהפיכת הקללה לברכה יש בה ברכה גבוהה ונעלית אף מברכה רגילה. וכך התורה מציגה את הדברים, מן הקל אל הכבד: תחילה 'את הברכה', ואחר־כך "את הקללה", הקללה המתהפכת לטוב.

המהפך של הנשמה

גם הנשמה, בהיותה למעלה, הייתה בבחינת ברכה גלויה. לאחר מכן ירדה לגוף בשר ודם, ונפלה 'מאיגרא רמה לבירא עמיקתא'. במצב זה שרויה הנשמה לכאורה ב'קללה'.

ואולם תכלית הירידה היא להפוך את ה'קללה' לברכה גלויה – למעלה ממעמדה של הנשמה טרם ירידתה לעולם. המפתח להפיכת הקללה לברכה נמסר לנו והוא בידנו.

איבוד העבודה הזרה

'קללה' נגרמת מניתוק מהקב"ה, שביטויו החמור ביותר הוא חטא עבודה זרה, כפי שכתוב: "וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו�ת ה' אֱלֹקֵיכֶם... לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹקִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם". כאשר האדם מקיים את הציווי "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי", והוא מבטל את מציאותה של עבודה זרה – מתבטלת הקללה ומתהפכת לברכה.

לכן בהמשך ל"ראה אנוכי נותן" נצטוו בני ישראל להשמיד את כל העבודה הזרה שהייתה בארץ ישראל. שכן לצד היותה "זבת חלב ודבש" הייתה מלאה עבודה זרה, "עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן". ועד שבחירת המקום לבניית בית המקדש יכלה להיעשות על-ידי נביא בלבד (ירושלמי עבודה זרה ג,ה), שכן כל הר וגבעה שימשו לעבודת אלילים. איבוד העבודה הזרה משקף את הפיכת הקללה לברכה, שהיא ברכה עליונה ביותר.

(תורת מנחם, כרך נג, עמ' 430)

  מן המעיין

שמחת החג

לומר לפתוח

"על כן אנוכי מצווך לאמר פתוח תפתח את ידך" (דברים טו,יא). מהו 'לאמר'? – אמרו חז"ל: "גדול המְעשה יותר מן העושה" (בבא בתרא ט). וזה מרומז בפסוק הזה, "על כן אנוכי מצווך לאמר" – לא די שאתה עצמך תיתן, אלא חובה עליך 'לאמר', לומר לבני הבית ולאחרים – "פתוח תפתח את ידך".

(בעל סדר הדורות)

ספירה כעשייה

"ועשית חג שבעות" (טז,י). בשאר הרגלים אכן יש עשייה בפועל בהכנות לרגל – בחג הפסח שביתת חמץ וביעורו, הכנת מצה ושימורה, ובחג הסוכות – עשיית סוכה ונטילת ד' מינים. אך בהכנות לחג השבועות אין עשייה כלל! אלא שבפסוק הקודם נאמר "שבעה שבועות תספור לך... תחל לספור שבעה שבועות". זו העשייה שלפני חג השבועות – הספירה.

(ספר המאמרים תש"ה)

תורה מבני עניים

"ושמחת לפני ה' אלוקיך אתה בנך ובתך... והיתום והאלמנה אשר בקרבך" (דברים טז,יא). פסוק זה נאמר על חג השבועות, ואילו בחג הסוכות נאמר "והיתום והאלמנה אשר בשעריך". מדוע נאמר כאן "בקרבך"? כי חג שבועות הוא חג מתן תורה, ויש כאן רמז לדברי חז"ל (נדרים פא) "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".

(מי השילוח)

איפה העניים

בימים הסמוכים לעצרת העניים מתפזרים בשדות, לאסוף לקט שכחה ופאה. לכן נאמר 'בקרבך'; אבל בחג האסיף העניים נמצאים בעיר, ולכן נאמר "בשעריך".

(משך חכמה)

אבות ובנים יחדיו

"אתה ובנך". אתה ובנך יחד. לא שהבנים יבואו רק כשהאבות כבר אינם, שכבר מתו, והבנים באים לבית הכנסת לומר קדיש או יזכור; ולא שהאבות באים והבנים אינם איתם, שאז אין כאן שמחה אלא תוגה.

(עיטורי תורה)

החג שלך

"ושמחת בחגך" (דברים טז,יד). "ושמחת" – יש להכניס את השמחה, "בחגך" – עד שהחג יהיה שלך.

(רבנו הזקן)

שמח כל השנה

"והיית אך שמח" (טז,טו). שכר מצוות שמחת החג, 'ושמחת בחגך', כראוי הוא - "והיית אך שמח", כל השנה כולה תהיה שמח.

(האמרי חיים מוויז'ניץ)

צדקה כפי הנתינה

"איש כמתנת ידו, כברכת ה' אלוקיך אשר נתן לך" (דברים טז,יז). "איש כמתנת ידו" – האישיות נמדדת ונערכת לא על-פי העושר וההון, אלא "כמתנת ידו" – כפי הנתינה לצדקה ולדברים שבקדושה. והנתינה צריכה להיות "כברכת ה' אלוקיך", באותה מידה שהקב"ה מברך אותך.

(רבי שמשון-רפאל הירש)

  אמרת השבוע

יקר מכל הון

רבי יצחק מוורקה נסע פעם אחת לוורשה, לאסוף כספים למטרות צדקה. הוא פנה אל חברו, רבי יצחק-מאיר מגור, וביקש ממנו להתלוות אליו.

תחילה פנו לביתו של העשיר ר' גבריאל בוימגולד, מחסידי וורקה. ר' גבריאל נבהל לראות בפתח ביתו את רבו ואת רבי יצחק-מאיר. הרבי מוורקה אמר לו שבאו לזכותו במצוות צדקה. שאל ר' גבריאל לסכום הדרוש, והרבי השיב: "שלושת-אלפים רובל".

זה היה סכום עצום, אך ר' גבריאל ביקשם להמתין כמה רגעים ושב ובידו תיבה שהכילה את כל כספו. הוא רוקן את תכולתה על השולחן ומנה שלושת-אלפים רובל.

שאל אותו רבי יצחק-מאיר: "מדוע אתה נותן סכום עצום כזה?". השיב לו ר' גבריאל: "אני מוכן לתת את כל הוני ובלבד שהרבי שלי לא יצטרך לכתת את רגליו מבית לבית".

כשיצאו מהבית אמר רבי יצחק-מאיר לרבי מוורקה: "עם יהודי שכבוד רבו יקר לו כל-כך אני רוצה לשדך את נכדי". וכך היה.

  גאולהפדיה

שמשות מאבנים יקרות

כַּדְכֹד. בהפטרת השבת קוראים את הפסוק (ישעיה נד,יב) "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח, וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ". מהו 'כדכד'? רש"י ומצודת ציון מסבירים שזו אבן טובה. האברבנאל מסביר את משמעות הנבואה: "רוצה לומר, החלונות שהשמש נכנס בהם, שדרך בני-אדם לעשותם מזכוכית צבועה, אני אעשה אותם מכדכוד, שהיא אבן זכה ובהירה".

בגמרא (בבא בתרא עה,א) מובאת מחלוקת על זהות האבן הטובה של ה'כדכד': "חד אמר שוהם וחד אמר ישפה. אמר להו הקב"ה, להווי כדין וכדין". כלומר, הקב"ה אמר: שיהיה גם כך וגם כך. המהרש"א מסביר את עומק הדברים: השוהם והישפה "הם שני אבנים אחרונים שהם בחושן, בטור הרביעי, על שם אור הגאולה הרביעית שלעתיד, שהיא גאולה הרביעית, ובשוהם היה מפותח שם יוסף, ובישפה בנימין. על-פי כוונה זו, דבגאולה הרביעית יהיה תחילה אור ישראל על-ידי משיח בן-יוסף, ואורו של ירושלים שהוא בחלקו של בנימין. וזהו שאמר 'להווי כדין וכדין', על-פי שתי הכוונות שאמרנו".

בלקוטי תורה לרבנו הזקן (ראה כה,ד) מבואר ששתי האבנים, המסמלות את יוסף ואת בנימין, מייצגות שתי צורות של אור אלוקי – אור שבא מלמעלה למטה ואור שעולה מלמטה למעלה: "יוסף הצדיק הוא בחינת המשכה והשפעה מלמעלה למטה... ובנימין הצדיק הוא העלאה ממטה למעלה". אמר הקב"ה, שיהיה גם כך וגם כך, "שיתקיימו שתי הבחינות, ושיהיו שתי המדריגות – מלמעלה למטה, ומלמטה למעלה".

  אהבת ישראל

ללמוד ממעלות הזולת

ה'מאור ושמש' מסביר ש"עיקר הכול לבוא לדרך השם יתברך באמת הוא על-ידי דיבוק חברים, כדאיתא בפרקי אבות (פרק ו,ה), אחד ממ"ח דברים שהתורה ניקנית בהם הוא דיבוק חברים".

הוא מבאר שכאשר נפגשים יחד, "כל אחד נתבטל בפני חברו בראותו מעלת חברו בתורה ובמצוות ומעשים טובים, ונעשה שפל בעיני עצמו וחברו גדול ממנו, ואוהב את כל אחד ואחד, ורצונו וחשקו לכנוס ממש בכל אחד ואחד, מחמת שמחה ואהבה. וזה הוא העיקר שיראה כל אחד מעלת חברו וליבוש מפניו". ואילו כשכל אחד נמצא לבדו, אין הוא רואה את חסרונותיו ואת מעלתו של הזולת.

על-פי זה הוא מפרש את הפסוק: "אֶת הַבְּרָכָה – אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ": "פירוש: 'תשמעו' הוא מלשון 'אסיפה', מלשון 'וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם' (שמואל-א טו,ד). רצונו לומר שתֵּאָספו ביחד וממילא מתברך כל אחד ואחד". לכן נאמר 'היום', כדי לרמוז שלא די בהתאספות פעם אחת, אלא צריך להתאסף יחד שוב ושוב, כי בכל פעם יכול האדם ללמוד מתכונה טובה אחרת שיראה אצל זולתו.

  מעשה שהיה

סופו של השקר

מוחו הגה רעיון נלוז. הוא הציע לשליח: "בוא נעשה עסקה טובה. אתן לך מטבע כסף, ואתה תאמר לנשיא שלא הצלחת לפגוש אותי"

"עת לעשות לה'. אתה חייב לקבל את המינוי!", לחצו נכבדי הקהילה על רבי רחמים מאזוז.

זה היה לפני כמאה ועשרים שנה, באי ג'רבה שבדרום תוניסיה. רבי רחמים עסק במסחר, והצליח במעשיו. ואולם ההצלחה לא העבירה אותו על דעתו, והוא הקדיש את רוב זמנו ללימוד תורה ולכתיבת חידושי תורה, וברח מכבוד ומשררה.

אביו, רבי מנחם מאזוז, היה מרביץ תורה ושקד על לימודה. למרבה הצער לא האריך ימים ונפטר בשנת תרכ"ח (1868), בהניחו אלמנה ושלושה ילדים רכים. רחמים היה אז בן שמונה בלבד.

האלמנה נאלצה לנדוד לתוניס הבירה, ושם השכירה עצמה למשרתת בבתי עשירים. רחמים הצעיר השתתף בפרנסת המשפחה, לצד לימודיו. הוא ניחן בידיים טובות ולמד את מלאכת התפירה והרקמה, והוציא מתחת ידיו גלימות מרהיבות. ברבות השנים החל לעסוק במסחר, וחזר לעיר הולדתו, ג'רבה.


תקיעת שופר בג'רבה. חיים יהודיים תוססים (צילום: מאיר אלפסי)

באותם ימים נאנקה הקהילה היהודית תחת נשיא עריץ ורע מעללים. נכבדי הקהילה חיפשו מועמד מתאים להחליפו, ונתנו עיניהם ברבי רחמים. ואולם הוא דחה את כל ההפצרות.

רק כאשר דודו, רבי סאסי הכוהן יהונתן, הרב הראשי ואב בית הדין, הבטיח לו חיי עולם הבא, נעתר לבקשה, וקיבל עליו את המשרה למשך שנה אחת.

ערב אחד שיגר אבי רחמים את מר שם-טוב חדאד, שליח בית נשיא הקהילה, לעבר ביתו של ניסים, תושב העיר, לגבות ממנו את חובו למס הגולגולת של הקהילה.

למראה השליח הגה מוחו של ניסים רעיון נלוז. הוא רכן לעברו וכממתיק סוד הציע: "בוא נעשה עסקה טובה. אתן לך מטבע כסף, ואתה תאמר לנשיא שלא הצלחת לפגוש אותי". עוד בטרם הספיק השליח להגיב, תחב ניסים לידו מטבע כסף נוצץ וסגר את הדלת.

אלא שניסים טעה ביושרו של השליח. השוחד לא עיוור את עיניו. שם-טוב שב אל לשכת הנשיא, הניח את המטבע על השולחן וסיפר לרבי רחמים את האמת.

על פניו של רבי רחמים עלה חיוך משועשע. הוא נטל את המטבע, הטיל אותו לתוך קופת הקהילה ובפנקסו רשם ניכוי חלקי מחובו של ניסים.

המחזה חזר ונשנה. ניסים המשיך בשלו – תחב מטבע כסף לידו של השליח, ורבי רחמים הוסיף לנכות את הסכומים מחובו של ניסים לקופת הקהילה.

בוקר אחד החליט רבי רחמים כי הגיעה העת לשים קץ למשחק. הוא קרא לשם-טוב והורה לו: "היום עליך להביא לכאן את הברנש ולא לאפשר לו להתחמק".

השליח שם פעמיו אל ביתו של ניסים. זה ניסה כהרגלו לדחוף לידו מטבע כסף, אלא שהפעם נתקל בסירוב מוחלט. "הנשיא דורש ממך להופיע עכשיו בלשכתו. לא אקבל ממך מאומה. עליך להתלוות אליי מייד!".

ניסים נבהל. הוא ניסה בכל-זאת לתחוב לידי השליח את מטבע הכסף, אך זה דחה אותו בתקיפות. באין ברירה נאלץ ניסים להתלוות אליו וללכת עימו אל הנשיא.

קודם שיצא מביתו רוקן את כיסיו מכל המטבעות שהיו בהם והטמינם בחגורת מכנסיו. בביטחון צעד אל בית הנשיא.

כשנכנס, פנה אליו רבי רחמים בחיוך מוסתר: "מדוע לא באת לסדר את חובך, כפי שביקשך מר שם-טוב?".

ניסים עטה על פניו ארשת מסכנות. "יסלח לי כבוד הנשיא, איש עני ואביון אנוכי. כיסיי ריקים", אמר בהתנצלות מעושה.

כדי להוכיח ולאמת את דבריו השקריים קם ניסים ונטל את אחד מספרי הקודש שהונחו על השולחן. הוא אחז את הספר ואמר: "נשבע אני בספר שבידי שאין בכיסי פרוטה".

רבי רחמים נדהם. "מה עשית? מדוע אתה נשבע שלא לצורך? מי ביקש ממך לעשות זאת?!", נזף בו.

ניסים נקלע למבוכה. "אם כן", גמגם, "מדוע קראת לי בדחיפות?".

חייך רבי רחמים חיוך רחב ואמר: "קראתי לך כדי להשיב לך את העודף שנשאר בידי מאותם כספי שוחד שדחפת לידי שלוחי...".

בושה וכלימה עטתה את פניו של ניסים. האמת הצולפת שכוּונה ישירות אליו הביכה אותו. הוא נותר קפוא על עומדו, בעוד רבי רחמים מאיץ בו ליטול את העודף והקבלה. בלי אומר ודברים קם ניסים ממקומו ופנה לצאת.

אך כאן אירע דבר מפתיע. מן השמיים הוכיחו לו את סופו של השקר. בצאתו מהחדר לא שם לב כי משקוף הדלת נמוך. ראשו נתקל בו והוא נפל ארצה. בעת הנפילה נפתחה חגורתו ומטבעות הכסף שהטמין בה התפזרו על הארץ. הוא לא ידע לאן להוליך חרפתו.

בדברים עדינים אך נוקבים העמיד אותו רבי רחמים על חומרת השוחד והרמייה והשבועה לשקר. לאחר מכן התבטא ניסים ש"חוכמת רבי רחמים כחוכמת שלמה המלך".

(על-פי 'פטיש החזק')

  רציתי לשאול

עם הרב מנחם-מענדל גורליק

שליח חב"ד בבני יהודה, רמת הגולן

כשיש הכשר על מלון, מסעדה או מוצר, האם תפקידי כצרכן לבדוק את טיבו ורמתו?

אני נתקל בשאלה הזאת פעמים רבות, הן מבני הקהילה הן ממטיילים, והתשובה: תלוי אם מטרתך לסמן 'וי', או שבאמת חשוב לך שמה שאתה אוכל ושותה יהיה כשר.

הבה נראה איך אנחנו מתנהגים בתחומים אחרים בחיים. כשאתה נזקק לרופא, האם אתה מסתפק בעובדה שיש לו רישיון ממשרד הבריאות, או שאתה שואל ומברר מי הרופא הטוב והמומחה בתחום הנדרש?

גם כל מוסך יש לו בדרך כלל רישיון ממשרד התחבורה, ובכל-זאת לא תכניס את מכוניתך למוסך מזדמן, אלא תבקש המלצות.

וגם כשאתה קונה ריהוט או מכשיר חשמלי, לא תסמוך בעיניים עצומות על העובדה שיש לו תקן כלשהו, אלא תברר את טיבו ואיכותו, וגם תתייעץ עם בעלי ניסיון, כדי שלא תיפול בפח.

כך אנחנו מתנהגים בכל תחום בחיים שבו חשוב לנו לקבל מוצר טוב ואיכותי או שירות אמין ואדיב. איננו סומכים על עצם קיומה של תעודה כלשהי, אלא מבררים את טיבה ורמתה.

במובן זה הכשרות אינה שונה מכל שירות אחר. קודם כול הכרח לוודא שיש למקום או ליצרן תעודת הכשר בת תוקף, ולא לסמוך על הצהרת בעל הבית ש'הכול כשר'. וגם כשיש תעודה, חשוב לבדוק את רמת הפיקוח של אותו גוף כשרות.

כל המעורה בתחום הכשרות יודע שלצערנו יש ניסיונות רבים מצד בעלי עסקים להונות את המשגיחים ולזלזל בהוראות הכשרות, ולא כל גוף כשרות יש לו האמצעים לפקח ולסתום את כל הפרצות. לכן המוניטין של גוף הכשרות ורמת הפיקוח שלו חיוניים כל-כך.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב חיים הלל רסקין

הוספת מים במצנן

שאלה: האם מותר להוסיף מים למצנן (קולר אוויר) בשבת?

תשובה: מצנן נייד שואב את האוויר החם מהחדר, מעביר אותו דרך מסנן (פילטר) הספוג במים קרים, וכך יוצא ממנו אוויר קריר ונעים יותר. מובן מאליו שאין להפעיל או לכבות את המצנן בשבת, והשאלה היא כאשר המצנן כבר פועל בהיתר מלפני שבת – האם מותר להוסיף לתוכו מים בשבת.

הוספת המים במכשיר עוררה דיון אם אין בה חשש למלאכות 'זורה' או 'נולד'. למעשה, רוב הפוסקים הקלו, אף שיש מי שחששו והחמירו. במצנן יש טעם נוסף להקל בשאלת מלאכת 'זורה', שכן אין פה שום הפרדה בין הדבר הרצוי לבין הדבר שאינו רצוי (הפרדה שהיא תכליתה של מלאכת 'זורה'). כל המים שבמצנן משמשים לקירור האוויר בלבד, ואין כאן סילוק של פסולת או הפרדת חלקים זה מזה.

ואולם במצננים גדולים, המשמשים בתי כנסת, אולמות וכדומה, יש מקום להחמיר מסיבה אחרת, שכן מילוי המים עלול לגרום להפעלת משאבת מים ומערכות בקרה הקיימות בהם בדרך כלל.

גם ברוב המצננים הביתיים יש משאבת מים, ואולם החשש הוא רק אם מילוי המים גורם למשאבה להתחיל לפעול או לחדש את פעולתה. לכן, לפני הוספת מים בשבת, יש לוודא שהמילוי אינו מפעיל את המשאבה. אפשר לברר זאת על-ידי עיון בהוראות היצרן או בבדיקה מוקדמת לפני שבת.

למעשה, כאשר המצנן פועל מלפני השבת מותר להוסיף לו מים, ובלבד שידוע שמילוי המים אינו גורם להפעלת המשאבה או לכל פעולה חשמלית אחרת.

מקורות: שו"ע אדה"ז או"ח סימן שיט סעיף כט. משנה ברורה סימן שיט ס"ק יז וביאור הלכה ד"ה מפזר. שמירת שבת כהלכתה פרק יג סעיף מא. ספר ל"ט מלאכות (הרב רביאט), חלק ב עמ' 374. מאור השבת חלק ד סימן יד סעיפים טו וטז.

  חיים יהודיים

האלבום של הבורא

הוא מנהל חשבונות במקצועו, אבל בשעות שלפני הזריחה הוא אורב לציפורים נדירות ומתעד יעלים במדבר. המרצה לחסידות שמוצא את נפלאות הבריאה בעדשת המצלמה, ומביא אור לאנשים חולים דרך התמונות

תעודת זהות: ר' דוד גדג' (60), חסיד חב"ד ותושב רמת בית שמש, אב לתאומים בעקבות ברכה שקיבל מהרבי, וסב לשישה נכדים. נולד בניס שבצרפת, והתקרב לחסידות על-ידי שליח חב"ד, הרב יוסף-יצחק פינסון. עובד בהנהלת חשבונות של חברת הייטק. מוסר ארבעה שיעורי תניא שבועיים. בעשרים השנים האחרונות עוסק גם בצילום טבע.


דוד גדז'. "המצלמה פתחה לפני "שער חדש"

מתנה. הקשר שלי עם עולם הצילום התחיל ביום הולדתי ה-40, כאשר אשתי הפתיעה אותי וקנתה לי מצלמה מקצועית. עד אז לא עסקתי בתחום. משהו בכלי הזה פתח לפניי שער חדש. התחברתי מייד לצילום טבע: נופים, ציפורים, פרחים ופרפרים. הרגשתי שביכולתי להמחיש דרך המצלמה את היופי המופלא של הבריאה ולעורר התפעלות ממעשי הבורא.

התבוננות. אנשים שואלים אותי על התמונות שלי: "איפה צילמת את זה, באפריקה?". אני מחייך ועונה להם: "ממש פה, בשכונה, מאחורי בית הכנסת". החותמת שלי, שאני מצרף לכל תמונה, מעבירה מסר: "להסתכל בפרטים הקטנים של הטבע, כדי להתבונן בבורא הגדול".

סבלנות. צילום טבע הוא בית ספר ענק לסבלנות ואמונה. לפעמים אתה הולך עם חברים, שלוש או ארבע פעמים למקום שבו צלם סיפר שראה שועל. אתה שוכב על הבטן בתוך קוצים שלוש שעות רצופות בלי לזוז, וחוזר הביתה בלי לראות כלום. זה החלק הקשה והמפרך.

רגע. אבל כשהרגע הנכון מגיע – זו חוויה קסומה. לפני כחודש נסעתי לצפון אנגליה, מרחק שעתיים ממנצ'סטר, לצלם ציפור מיוחדת במינה שבאה לשם פעם בשנה – תוכי ים. ביום הראשון המתנתי חמש שעות לשווא. ביום השני כנ"ל. ביום השלישי, בארבע לפנות בוקר כשהשמש האנגלית הפציעה, הציפור הופיעה מולי על צוק הסלע הלבן. זה רגע אדיר של שמחה ומפגש אמת עם הבריאה האלוקית.


תוכי ים. בארבע לפנות בוקר הציפור הופיעה מולי

דורסים. חז"ל מלמדים שאחת הסיבות לאיסור על אכילת עופות דורסים היא האכזריות המאפיינת אותם. כאשר מבלים מאות שעות בתצפית בהם רואים שהם ציידים מלידה. אני מתפעל מהם מאוד. העוצמה, הדיוק, הראייה והיכולת לעוט על הטרף – מעוררים השתאות. כך הקב"ה ברא אותם וזה טבעם, אבל דווקא משום כך נאסר עלינו לאוכלם.

השגחה. פעם אחת, כשחזרתי ממצפה רמון, צילמתי יעל צעיר ברגע נדיר שאי-אפשר לתכנן: הוא ריחף באוויר, מתוח כולו בזינוק מעל תהום עמוקה, כשהרי המכתש הגדולים נפרשים ברקע תחת שמי שקיעה רכים בגווני ורוד-כתום. מאז חזרתי לאותו מקום עוד עשר פעמים, וזה לא קרה שוב. השילוב הזה של פרטים בדיוק בשבריר השנייה הנכון, הוא משל להשגחה הפרטית.


יעל צעיר ברגע נדיר: ריחף באוויר, מתוח כולו, בזינוק מעל תהום עמוקה

הוקרה. ב"ה זכיתי גם להכרה בין-לאומית. לפני כעשרים שנה, בבוקר 'ברכת החמה' – המתרחשת אחת ל-28 שנים – לכדתי בעדשה חיפושית קטנה המטפסת על גבעול דק. השילוב של הטכניקה המורכבת ומזל של שבריר שנייה יצר פריים מושלם. שלחתי את התמונה לתחרות, והיא זכתה בפרס יוקרתי ואף הוצגה בעמוד הבית של אתר צילום נחשב.

סוד. הסוד הגדול של הצילום – ושל הטבע בכלל – טמון בשעות הקצוות: 'השעות הכחולות', מייד אחרי השקיעה, ו'שעות הזהב', רגע לפני הזריחה וקצת אחריה. אני יוצא לשטח לפני עלות השחר, כדי להיות מוכן עם קרן האור הראשונה. בשעות האלו מופיעים הניואנסים העדינים והיפים ביותר, ויש המון מתיקות ורוגע במראות הנפרשים לפנינו.

שמחה. התחביב שלי אינו מפרנס אותי, אבל הוא מאפשר לי להעניק שמחה לאנשים. אני שולח את התצלומים שלי גם לאנשים שמצבם הרפואי קשה. הם אומרים לי: "דוד, אתה לא יודע כמה אור ושמחה התמונות האלה מעניקות לי". זה הסיפוק הגדול שלי בחיים!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)