עֵקֶב. את הפסוק "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" אדמו"ר הצמח צדק (אור התורה תחילת פרשתנו) מפרש במשמעות המדברת על תקופת 'עקבתא דמשיחא', סוף הגלות. משה רבנו מנבא שבתקופת ה'עקב' – ודאי 'תשמעון': "דעקב קאי על הזמן דעקבתא דמשיחא, וזהו 'והיה עקב תשמעון', תשמעון ודאי, דהבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומייד הן נגאלין" (תורת מנחם, כרך נ, עמ' 281).
הדבר מוסבר לאור כוונת הבריאה, שהיא "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". והרי ודאי שכוונתו של הקב"ה ורצונו יתבצעו ויושלמו, אלא שהשאלה היא אם זה יקרה מוקדם יותר או מאוחר יותר. אבל בסוף זמן הגלות, ב'עקבתא דמשיחא', כבר אין למתי לדחות, וממילא "ודאי תשמעון" – אין ספק שעם ישראל ישמע בקול ה' וישוב בתשובה. ובלשונו של הרבי מליובאוויטש: "מאחר שהוא דור היותר אחרון, לכן 'תשמעון' ודאי, לפי שהוא דור היותר אחרון ואי-אפשר לחכות ואין מועד אחר לדחות אליו את הבירורים, ולכן 'תשמעון' ודאי" (תורת מנחם, כרך יז, עמ' 134).
בכך באה לידי ביטוי המורכבות של תקופת 'עקבתא דמשיחא'. מצד אחד זו תקופה ירודה, שבה מתקיימים סימני חז"ל המתארים שפל רוחני חמור ביותר, ובה בעת זו תקופה של התעוררות, שבה לב בני ישראל נפתח אל אביהם שבשמיים, ואז גם מתקיימות הברכות המופלאות הנאמרות בהמשך: "וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:09
זריחה: 6:14
