חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2065
ערב ש"ק פרשת עקב, י"ז במנחם-אב ה'תשפ"ו (31/07/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2065
אהבת אדם ושנאת האח
יש חדש
העלייה עוברת דרך הצימאון
גבהות לב
הרב שותה ורוקד עם סנדלר
בסוף ודאי תשמעון
שתי נקודות מבט
ישועת ה' כהרף עין
רציתי לשאול
ברכת המזון בדרכים
טל לברכה: הסגולה של הרופא

מס' 2065, ערב שבת-קודש עקב, י"ז במנחם-אב ה'תשפ"ו (31.07.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

אהבת אדם ושנאת האח

קשה לראות איך אפשר לרפא את השנאה החולנית הזאת, אבל לפחות שלא יעזו להצטייר כמי ששואפים להביא בשורה של אחדות וקירוב לבבות

הרצח המזעזע של קצין ואזרח ביום שישי שעבר בידי פורעים ערבים העלה אל פני השטח גל עכור ובלתי-נתפס של שנאה יוקדת כלפי יהודים המיישבים את חבלי ארצנו. אי-אפשר להבין איך יהודים מתייצבים לצד המרצחים ושופכים קיתונות של רפש כלפי אחיהם. ואם נדמה היה שזו תופעה שולית וחריגה, הרי ההצטברות של הביטויים האלה מעידה כי יש כאן בעיה קשה מאוד.

קבוצות מסוימות, המחשיבות את עצמן אליטה תרבותית (אבוי לאותה תרבות), מטפחות זה שנים שנאה למתנחלים. מציירים את תושבי יהודה ושומרון באור שלילי ומפלצתי. הופכים תופעות שוליות ל'אלימות המתנחלים', ומנהלים קמפיין השחרה בעולם כולו כלפי יהודים, אנשים, נשים וילדים, המתמודדים יום-יום עם יידוי אבנים בצירים ועם ניסיונות פיגוע בלתי-פוסקים.

טכניקות השחרה

גם החרדים זוכים לאותה רמת שנאה ולאותן טכניקות השחרה. אין כאן שום ניסיון לנהל דיון או ויכוח, אלא ליבוי מכוּון של עוינות וסלידה. הדברים נעשים בכל הכלים – התבטאויות של פוליטיקאים, כתבות בתקשורת, מערכונים בתכניות סאטירה, הצגות, סרטים.

ואלה אותם אנשים שרואים עצמם אוהבי אדם, מלאי 'כבוד לאחר', רגישים מאוד להבדלים התרבותיים השונים של הזולת – בתנאי שהוא ערבי או מסתנן. אבל אם הוא יהודי שלומד תורה ומקיים מצוות או מיישב את חבלי ארץ ישראל – כל הערכים הנעלים האלה מתפוגגים כלא היו.

והדבר בא לידי ביטוי גם בהתייחסות לארץ ישראל עצמה. לאורך הדורות המושג 'ארץ ישראל' היה משאת נפש, ערגה ותפילות. יהודים עשו מאמצים כבירים לבוא אליה, לנשק את עפרה, לנשום את אווירהּ. זקנים היטלטלו בדרכים שבועות וחודשים, כדי לזכות לסיים את חייהם בארץ ישראל ולהיטמן באדמתה הקדושה.

הקשיבו השבת לקריאת התורה ותשמעו שיר הלל לארץ ישראל: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ... אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת".

איפה אהבת הארץ

חז"ל מרבים לדבר על מעלתה של הארץ, 'פלטרין של מלך', שהקב"ה בחר בה מכל הארצות כדי לתיתה לעם שבחר בו מכל העמים. זו "אֶרֶץ אֲשֶׁר... תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹוקֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

אבל בעיני אותם חוגים 'ארץ ישראל' נהפכה ל'אדמה', ובמקום לחוש אהבה אליה הם בזים לה ומכנים את אוהבי הארץ באוסף כינויי גנאי. גם כשהם מחרפים את נפשם למען הגנת העם והארץ, במסירת נפש בלתי-רגילה, הללו הופכים גם את ההקרבה המופלאה הזאת לשלילית, כאילו הם מבכרים את המוות מהחיים.

קשה לראות איך אפשר לרפא את השנאה החולנית הזאת, אבל לפחות שלא יעזו להצטייר כמי ששואפים להביא בשורה של אחדות וקירוב לבבות. חז"ל כבר קבעו ש"כל הפוסל במומו פוסל". מוטב שיביטו קצת במראה, יעשו חשבון נפש ויפנימו שאנחנו קודם כול עם אחד.


ארץ ישראל. משאת נפש, ערגה ותפילות (ציור: ברוך נחשון)

  יש חדש

חגיגת ספר התורה התשיעי

במעמד רבבות יוכנס ביום שני, כ' במנחם-אב (3.8), בשעה 17:00, ספר התורה התשיעי של ילדי ישראל. האירוע יהיה ברחבת הכותל המערבי. את כתיבת ספרי התורה בעבור ילדי ישראל יזם הרבי מליובאוויטש בשנת תשמ"א (1981), ומאז נרשמו מיליוני ילדי ישראל מכל העולם.

הילולת רבי לוי-יצחק

כ' במנחם-אב הוא יום ההילולא של הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש. הוא נסתלק בשנת תש"ד (1944), בעיר אלמטי שבקזחסטאן, לאחר גלות שגזרו עליו השלטונות הקומוניסטיים ברוסיה. המונים יפקדו את ציונו בימים הסמוכים ליום ההילולא. אירועים והתוועדויות נערכים בקהילות חב"ד.

ירחי כלה בישיבה

ביום רביעי ט"ו במנחם-אב, בשעה 2 אחר הצוהריים, ייפתח בהיכל ישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד מעמד 'ירחי כלה' המסורתי – יום עיון ולימוד לעילוי נשמת רבי לוי-יצחק. בין הרבנים שיישאו דברים בהלכה ובאגדה הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הרב דוד יוסף.

  שלחן שבת

העלייה עוברת דרך הצימאון

המדבר שבו נדדו בני ישראל ארבעים שנה מתואר בפרשתנו כ"בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם" (דברים ח,טו). המדבר הוא משל לגלות, שכאשר הנשמה נדרשת להימצא בתוכה הרי זה כמו נפילה מגג גבוה לבור עמוק. נשאלת השאלה, מדוע עשה הקב"ה כך?

התשובה טמונה במילים "וצימאון אשר אין מים". מדוע נאמר "צימאון", כאשר לכאורה די לכתוב "אשר אין מים"? אלא שהצימאון הוא מטרת השהייה במדבר. הירידה למדבר הגדול והנורא נועדה לעורר ביהודי את הצימאון הזה.

הריחוק של בן המלך

דוד המלך אומר בתהילים (סג,ב): "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי... בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם", ומוסיף: "כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִךָ". הבעש"ט מפרש: "הלוואי בקודש חזיתיך". כלומר, דוד המלך מייחל שבהיותו ב'קודש' יחוש את הצימאון שהרגיש במדבר, "בארץ צִיָּה ועייף בלי מים".

תורת החסידות ממשילה את ירידת הנשמה לעולם הזה למלך המבקש לגלות את הכוחות הנעלים הטמונים בבנו. הוא שולח אותו למקום רחוק – הן מבחינה גיאוגרפית הן מבחינה ערכית – שבו אין מכירים את שפת המלוכה, ואפילו חסרים ידיעה בסיסית על קיומו של המלך. דווקא שם, מתוך הריחוק, מתגלים הכוחות הכמוסים של בן המלך.

לדבר מהלב

אם מנצלים את הירידה ל'מדבר' כדי לעורר את הצימאון, מתהפך המדבר עצמו מרע לטוב. כך מבאר אדמו"ר הזקן בספר התניא את עניינה של תשובה מאהבה, "באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה לדבקה בו יתברך, וצמאה נפשו לה' כארץ עייפה וצייה". הצימאון הזה עוצמתי אף יותר מצימאונם של הצדיקים לאלוקות. הוא מעורר אהבה עזה כל-כך, הגורמת ש"זדונות נעשו לו כזכויות".

יש מזה הוראה בפועל, בעבודה הרוחנית של כל יהודי. כאשר פוגשים יהודי ששרוי במעמד של 'מדבר', ואפילו אם זה "במדבר הגדול והנורא אשר אין מים", צריך להשתדל לפנות אליו בדברים היוצאים מן הלב, ולדעת שמטרת המצב הזה היא לגלות את הניצוץ האלוקי שבקרבו, ולעורר את צימאון נשמתו לקב"ה.

המעורר מתעורר

במבט ראשוני נראה שהזולת אינו מרגיש כלל שחסר לו משהו; להפך, פעמים רבות הוא שבע רצון מעצמו. אך כאשר יעוררו בו את הצימאון, יתעלה למדריגה נעלית מזו של היהודי שמדבר איתו ומעורר אותו; עד שהוא עצמו יזכה, בזכות יצירת הצימאון אצל חברו, שגם בקרבו יתעורר הצימאון הזה.

למעשה, יהודי ששרוי ב'קודש' הדרך היחידה שלו להשיג את מדריגת התשובה הגבוהה שהופכת זדונות לזכויות, עוברת דרך היהודי שנמצא ב'מדבר'. כשמשפיעים על עוד יהודי ועוד יהודי, ומלקטים 'אחד-אחד' כדי להוציאם מן המדבר, סוללים את הדרך ל"קהל גדול ישובו הנה" בגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם, כרך עה, עמ' 68)

  מן המעיין

גבהות לב

עשיר מושלם

"ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה" (דברים ח,יג). בזמן שרכושו של אדם גדל וכספו וזהבו מתרבים, הרי אז – "וכל אשר לך" ירבה: כל מה שיש לו מתעלה בעיני כול, ובני-האדם מחזיקים אותו לתלמיד-חכם ואדם מושלם בכל המעלות.

(השל"ה)

כשעשיר ועני נפגשים

"עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'" (משלי כב,ב). העשיר רגיל לחשוב שהשיג את עושרו בזכות שכלו וחוכמתו. העני להפך, רגילים להביט עליו כעל לא-יוצלח בשל טיפשותו וחוסר כישרונותיו. אבל כאשר "עשיר ורש נפגשו", כשהם מזדמנים יחד, רואים על-פי רוב שהעני אינו נופל בחוכמתו מהעשיר, והעשיר אינו עולה בכישרונותיו על העני. אלא "עושה כולם ה'" – רצון הבורא היה שזה יהיה עשיר וזה עני.

(רבי צבי-הירש ברלינר)

יציאה תמידית

"ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך המוציאך מארץ מצרים" (דברים ח,יד). "המוציאך" ולא "אשר הוציאך". שכן אפילו אם תזכור שה' "הוציאך" בעבר אך לא תרגיש שיציאת מצרים היא בלתי-פוסקת והיא נמשכת בכל רגע ורגע – תהיה זו שכחת ה' הבאה מתוך גאוות לב.

(מי מרום)

מזל שלא חייבים להתגאות

צריכים אנו להלל ולשבח את הבורא יתברך שאסר עלינו את הגאווה, כי מה היינו עושים אילו חלילה היה גוזר עלינו להפך, שמצווה להתגאות; מי יכול היה לקיים מצווה זו?

(מגנזנו העתיק)

לא בזכות עצימת היד

"ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי" (דברים ח,יז). אל תחשוב שרכשת את הונך על-ידי שאתה 'עוצם' את ידך ונמנע ממתן צדקה.

(רבי אלימלך מליז'נסק)

איפה הפרנסה

רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב ראה יהודי הולך בחיפזון. שאלו הצדיק: "לאן אתה רץ?". השיבו האיש: "אני רודף אחרי פרנסתי". אמר לו הצדיק: "ומנין לך שפרנסתך היא לפניך, שאתה רץ אחריה להשיגה? אולי היא נמצאת מאחוריך ונמצא שאתה בורח ממנה?"...

ניצול לטובה

יש אדם המנצל את הגאווה לטובה. הוא עושה מצוות גדולות, "ויגבה ליבו בדרכי ה'" (דברי הימים ב יז,ו). ויש מי שמנצל את הענווה לרעה – הוא שפָל בעיני עצמו שלא לפעול ולא לעשות מצוות.

(כתר שם טוב)

הצלה מחטא

מספרים על אחד מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן, שהתגורר בעיר הגדולה וניצל מחטא מפני מידת הגאווה שלו. הוא היה אומר לעצמו: אני, מגדולי חסידי רבי גדול כל-כך, אתפתה ליצר הרע ואחטא? הלוא על-ידי כך אני עלול לאבד את מעמדי בין החסידים...

  אמרת השבוע

הרב שותה ורוקד עם סנדלר

כאשר הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון (אביו של הרבי מליובאוויטש. נסתלק בכ' במנחם-אב תש"ד) נתמנה לרב בעיר יקטרינוסלב (כיום דניפרו) היו שם כמה מה'משכילים' שדעתם לא הייתה נוחה מבחירתו של הרב החסידי, וחיפשו דרך להיפטר ממנו.

יום אחד נבהלו בני הבית לראות בפתח את מפקד המשטרה בכבודו ובעצמו. הלה ביקש לשוחח עם הרב ביחידות. חרדה מילאה את לב בני הבית, כי בימים ההם ביקור כזה לא היה מבשר טובות.

כעבור זמן יצא מפקד המשטרה, חייך בידידות אל בני המשפחה והלך. הרב סיפר לבני ביתו כי יריביו הלשינו עליו למשטרה שהוא מתנהג בדרך שאינה מתאימה לרב של עיר גדולה וחשובה כל-כך;. וזאת מפני שראו אותו שותה 'משקה' ורוקד עם סנדלר.

הרב אמר שהסביר למפקד המשטרה שהדבר היה בפורים, שבו יש מצווה 'לבסומי', והסנדלר שאיתו רקד הוא בעצם תלמיד-חכם ובעל מדריגה גבוהה בעבודת ה', אלא שלפרנסתו הוא עוסק בסנדלרות...

  גאולהפדיה

בסוף ודאי תשמעון

עֵקֶב. את הפסוק "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" אדמו"ר הצמח צדק (אור התורה תחילת פרשתנו) מפרש במשמעות המדברת על תקופת 'עקבתא דמשיחא', סוף הגלות. משה רבנו מנבא שבתקופת ה'עקב' – ודאי 'תשמעון': "דעקב קאי על הזמן דעקבתא דמשיחא, וזהו 'והיה עקב תשמעון', תשמעון ודאי, דהבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומייד הן נגאלין" (תורת מנחם, כרך נ, עמ' 281).

הדבר מוסבר לאור כוונת הבריאה, שהיא "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". והרי ודאי שכוונתו של הקב"ה ורצונו יתבצעו ויושלמו, אלא שהשאלה היא אם זה יקרה מוקדם יותר או מאוחר יותר. אבל בסוף זמן הגלות, ב'עקבתא דמשיחא', כבר אין למתי לדחות, וממילא "ודאי תשמעון" – אין ספק שעם ישראל ישמע בקול ה' וישוב בתשובה. ובלשונו של הרבי מליובאוויטש: "מאחר שהוא דור היותר אחרון, לכן 'תשמעון' ודאי, לפי שהוא דור היותר אחרון ואי-אפשר לחכות ואין מועד אחר לדחות אליו את הבירורים, ולכן 'תשמעון' ודאי" (תורת מנחם, כרך יז, עמ' 134).

בכך באה לידי ביטוי המורכבות של תקופת 'עקבתא דמשיחא'. מצד אחד זו תקופה ירודה, שבה מתקיימים סימני חז"ל המתארים שפל רוחני חמור ביותר, ובה בעת זו תקופה של התעוררות, שבה לב בני ישראל נפתח אל אביהם שבשמיים, ואז גם מתקיימות הברכות המופלאות הנאמרות בהמשך: "וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ".

  אהבת ישראל

שתי נקודות מבט

שתי התבוננויות מביאות את האדם לידי אהבת ישראל: א) היותו של היהודי השני 'חלק א-לוה ממעל ממש', בנו-יחידו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. ב) ההכרה שיש ליהודי השני מעלות ייחודיות שאין בו, ולכן לא יוכל להגיע לשלמותו בלי היהודי השני.

הרבי מסביר (לקוטי שיחות כרך כג, עמ' 56) שבכל אחת ואחת מההתבוננויות יש מעלה שאין בחברתה: המעלה בנקודת המבט הראשונה היא, שהאחדות נובעת מכך שבני ישראל הם מלכתחילה מציאות אחת, שאין בה הבדלים בין יהודי ליהודי, וכולם "בנים אתם לה' אלוקיכם". לעומת זה, בהתבוננות השנייה נשאר כל אחד ואחד במציאותו הפרטית ובגדריו האישיים, אלא שהוא מבין כי בלי הזולת אין הוא יכול להגיע לשלמותו.

ואולם כאשר האחדות נובעת מהנקודה המשותפת שבכל בני ישראל, אין היא מגיעה לפרטים שבהם קיימים ההבדלים שבין איש לרעהו. זו המעלה בנקודת המבט השנייה, שבה מרגיש יהודי את מעלתו של חברו גם מצד תכונותיו האישיות הפרטיות, שגם כאן יש ביהודי השני מעלות ייחודיות לו.

תכלית הכוונה היא להגיע להתכללות שתי המעלות – שגם כשיהודי מכיר במעלותיו הפרטיות של היהודי השני, הוא חש שהוא והיהודי השני מציאות אחת הם.

  מעשה שהיה

ישועת ה' כהרף עין

הרב פתח את הסרטון ונדהם: הילד, שהיה עד לפני זמן קצר במצב של קריסת מערכות, ישב במיטה ודיבר עם הוריו!

זה היה כשבוע אחרי פורים השנה. הרב חיים-הלל מטוסוב, משלוחי חב"ד בטולוז, צרפת, קיבל שיחת טלפון מידיד, וזה סיפר לו על ילד יהודי כבן חמש, המאושפז במרכז הרפואי לילדים בטולוז במצב אנוש. הידיד ביקש מהרב לעודד את המשפחה בשעתה הקשה.

הרב מטוסוב השיב כי הוא מכיר היטב את המשפחה, המתגוררת בעיר קַסְטְר (castres), מרחק שעה נסיעה מטולוז. האם יהודייה, ואולם בעלה אינו יהודי ואינו אוהב ישראל, ועל רקע זה היו ביניהם חיכוכים לא נעימים.

את הילד החולה זכה הרב מטוסוב עצמו למול. הסכמת האב לעריכת ברית מילה לילד ניתנה אך ורק לאחר הודעת אשתו שאם לא ירשה לעשות לילד ברית, תעזוב אותו.

הברית נערכה בבית הספר של חב"ד, ונדרשו צעדי אבטחה מיוחדים כדי לאפשר את כניסת האב, בעקבות חששות שהתעוררו. לפני הכניסה נתבקש להפקיד את מכשיר הטלפון שלו, כדי שלא יוכל לצלם את המקום ולעורר פרובוקציות.

הברית התקיימה כדת וכדין, ולאחר מכן הציע הרב מטוסוב לאם לקנות לתינוק, שזה עתה נימול, אות בספר התורה של ילדי ישראל, שנכתב בירושלים.

בשנת תשמ"א יזם הרבי מליובאוויטש את מבצע 'אות בספר תורה לילדי ישראל', וקרא שכל ילד וילדה יהודים יקנו אות אחת בספר התורה המיוחד המאחד את כל ילדי ישראל.


הושלמו תשעה ספרי תורה שכל אותיותיהם שייכות לילדים

כאשר שמע האב את הבקשה התפרץ בכעס: "תודה רבה! די שהרשיתי לך לעשות ברית. עזוב אותי מכל הדברים האלה. אני לא רוצה איתך שום קשר מהיום והלאה, ובטח שאני לא מוכן לרשום אותו בספר תורה שנכתב בארץ ישראל".

זה הרקע להתלבטות שהתעוררה בליבו של הרב מטוסוב למשמע הבקשה לבקר את הילד. הוא ביקש מידידו לברר אם אכן המשפחה מעוניינת לראות אותו, ואם כן, יבוא מייד. כעבור זמן קצר חזר אליו הידיד ואמר: "מצב הילד חמור מאוד והם שבורים לגמרי. הם מסכימים ומבקשים שתבוא".

הרב מטוסוב נסע מייד למרכז הרפואי. קודם כניסתו לחדרו של הילד ניגש אל הרופאים המטפלים בו וביקש לעדכן אותו על המצב, שכן הוא משמש גם רב המרכז הרפואי. הרופאים השיבו לו כי הילד שרוי במצב של קריסת מערכות, וכדאי למהר להיכנס אליו כדי להספיק לומר עימו את התפילה האחרונה שאומרים עם אדם במצב כזה, לא עלינו.

כשנכנס הרב מטוסוב לחדר, ראה את הילד שוכב במיטה כמעט ללא שום סימן חיים. הוא עשה איתו את הפעולות שלמד מדודו, השליח המפורסם בפריס, הרב שמואל אזימוב: תורה, תפילה וצדקה.

הוא הכניס כמה מטבעות לידו של הילד, והוביל את היד לקופת צדקה שהביא עימו. לאחר מכן קרא באוזני הילד פסוקים ומאמרי חז"ל מתוך שנים-עשר הפסוקים שהרבי הורה לילדים לשנן, קרא פרק תהילים וקטע מספר המצוות היומי ברמב"ם.

לאחר מכן שאל הרב את האֵם אם תסכים לקנות בעבור הילד אות בספר התורה של ילדי ישראל. שוב התערב האב בכעס: "אמרתי לך שתעזוב אותי עם הדברים האלה. אני לא מעוניין!".

אלא שהפעם האם התערבה. היא אמרה שהואיל והרופאים אומרים שאין בכוחם להועיל, היא רוצה לעשות את זה, ואולי הדבר יסייע לרפואת הילד. הרב אמר לה שמייד בשובו לביתו ישלח לה טופס רישום, וביקש שתמהר לרשום אותו. בסיום הביקור אמר להם הרב שאם יצטרכו אותו, לכל מצב שלא יהיה – שיתקשרו אליו.

מייד כשהגיע לרכבו חגר הרב את האבנט וכתב 'פדיון נפש' לרבי בעבור הילד, ושיגר אותו לציון הקדוש. וכפי שהבטיח, בשובו לביתו שלח לאם הילד את טופס ההרשמה לאות בספר התורה.

משם המשיך הרב לשיעור תורה קבוע עם אנשי קהילתו. לאחר השיעור ראה הרב שבמהלך השיעור ניסתה האם כמה וכמה פעמים להתקשר אליו, וכשלא ענה, שלחה לו סרטון. הוא פתח את הסרטון ונדהם: הילד, שהיה עד לפני זמן קצר במצב של קריסת מערכות, ישב במיטה ודיבר עם הוריו!

"התקשרתי אליהם מייד", מספר הרב מטוסוב. "האם אמרה לי בהתרגשות שהתחולל נס גלוי. מייד לאחר שרשמה את בנה לספר התורה, הוא התעורר, התיישב והתחיל לדבר!".

כעבור יומיים הודיעה לו המשפחה כי הילד משתחרר מהמרכז הרפואי והם חוזרים לביתם!

הרב מטוסוב ביקש מהאם ומבתה הגדולה להודות לה' על הנס ולקבל עליהן להדליק נרות שבת קודש. האם הבטיחה לעשות זאת, וסיפרה כי כבר יותר מעשרים שנה לא הדליקה נרות שבת. מאותו יום היא מקפידה להדליק נרות בכל ערב שבת.

לקראת חג הפסח שלח להם הרב מצה 'שמורה' והגדה של פסח, ולפני כניסת החג שלחה לו האישה סרטון מרגש: היא יושבת סביב שולחן החג עם מצות, יין והגדה של פסח, ומתכוננת לערוך סדר פסח עם הילדים.

(סיפורו של הרב מטוסוב)

  רציתי לשאול

עם הרב אברהם משי-זהב

משלוחי הרבי ברמת השרון

מדוע צריך לפרט בתפילה את הבקשות, והלוא אלוקים יודע מה אני צריך?

ראוי להעמיק תחילה מעט בעצם מושג התפילה. המילה 'תפילה' קשורה ללשון 'תופל' – מחבר, מדביק. במשנה מופיע הצירוף "התופל כלי חרס", כלומר, מחבר ומדביק שברי כלי חרס. גם התפילה עניינה חיבור – התעלות מעל טרדות היום-יום והתחברות עם הקב"ה.

חיבור אמיתי דורש השתתפות משני הצדדים. כאשר יהודי עומד בתפילה, מודה על הטוב, מכיר בגדולת הבורא ולאחר מכן מבקש את צרכיו – זה חלקו ביצירת החיבור.

יש בתפילה גם עוד עניין עמוק – כאשר אדם מבקש, הוא נעשֶה כלי לקבלת הברכה. לשם כך צריך להיכנס לפרטים ולא להסתפק בבקשה כללית.

בספר הזוהר (בראשית קסט,א) נאמר שהאדם חייב לפרש את תפילתו. מובאת על כך ראיה מיעקב אבינו, כשעמד לקראת פגישתו עם עשיו. הוא לא הסתפק בבקשה "הַצִּילֵנִי נָא", אלא הוסיף ופירט: "מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו" (בראשית לב,יב).

מסופר על הבעל-שם-טוב, ולגרסה אחרת על רבי נחום מצ'רנוביל, שהתאכסן פעם אחת עם תלמידיו אצל יהודי, והלה הוציא את כל כספו כדי לארחם בכבוד. כשנשאר בלי שום אמצעים, פנה אל ה' בתפילה מכל הלב וביקש שישלח לו את עזרתו. בעקבות אותה תפילה נפתחו לו אוצרות של שפע.

לאחר מכן אמר לו הצדיק: היה מוכן בעבורך שפע רב בשמיים, אבל חיכו שתתפלל ותבקש על כך, ולא ביקשת. נאלצתי להביא אותך למצוקה, שתגרום לך להתפלל ולבקש. לעיתים השפע כבר מוכן, אך התפילה היא היוצרת את הכלי לקבלו.

והעיקר שנתפלל ונבקש את הגאולה האמיתית והשלמה, והקב"ה ימלא את בקשתנו בקרוב ממש.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב שמעון גדסי

ברכת המזון בדרכים

שאלה: הרוצה לברך את ברכת המזון במהלך נסיעה, האם עליו לעצור כדי לברך?

תשובה: את ברכת המזון יש לברך במקום האכילה דווקא, ואסור ללכת ממקום האכילה קודם שמברכים; אלא אם כן היה בדעתו של האוכל, בעת שבירך 'המוציא', להמשיך את האכילה במקום אחר.

בדיעבד, כשכבר יצא ממקום אכילתו, ונזכר שלא בירך – יכול לאכול מעט לחם במקום שבו נזכר ולברך שם ברכת המזון. אם אין עימו לחם – עליו לחזור למקום אכילתו ולברך ברכת המזון. ולבני עדות המזרח, אם הדבר אירע בשוגג – רשאי מעיקר הדין לברך שם ברכת המזון.

בשעת הדחק, כגון כשהוא תלוי באנשים נוספים שהוא נוסע עימם, שאינם מעוניינים להתעכב בעבורו – אינו צריך לחזור למקום אכילתו כדי לברך שם. כמו-כן אם הוא משער שיעבור זמן עיכול המזון עד שיחזור למקומו ויברך – אינו צריך לחזור כדי לברך שם. בכל אופן, גם כשהיה צריך לחזור למקומו, אם לא חזר אלא בירך שלא במקום אכילתו – יצא ידי חובה, ואינו צריך לחזור ולברך שוב במקום אכילתו.

מי שאכל בעודו נוהג, מעיקר הדין אינו חייב לעצור את רכבו כדי לברך ברכת המזון. אלא שאם מתאפשר לו, מן הנכון שיעצור את רכבו בצד (ובלבד שאין סכנה בעצירה זו), כדי לברך ברכת המזון בכוונה, שהרי הנהיגה דורשת תשומת לב מרובה. ואולם הנוסעים שאכלו ברכב – יכולים לכתחילה לברך את ברכת המזון במהלך הנסיעה, ואין צורך לעצור את הרכב כדי לברך ברכת המזון.

מקורות: שו"ע אדה"ז סי קפד ס"א, משנ"ב שם ס"ק ז, פסקי תשובות וילקוט יוסף שם ס"א. פסקי תשובות סי' קפג ס"ק כ, ובילקוט יוסף שם סכ"ו.

  חיים יהודיים

טל לברכה: הסגולה של הרופא

הד"ר טל ניר דואג לא רק לרפואתם הגשמית של מטופליו, אלא גם לאות בספר התורה לילדיהם. ביום שישי האחרון מיהר לרשום את יובל קוגן לספר התורה, וכעבור דקות דוּוח שהילד נמצא

תעודת זהות. הד"ר טל ניר, בן 70, תושב קריית מלאכי. שימש עשרות שנים רופא במרפאת כללית בדרום וגם לאחר יציאתו לגמלאות מסייע לרבים בענייני בריאות. פעיל נמרץ ברישום ילדים ל'אות בספר התורה של ילדי ישראל'.


הד"ר טל ניר. רושם תרופות ורושם לספר התורה

חיפוש. נולדתי בקיבוץ גבים בעוטף עזה, ועברתי מסלול שגרתי של בן קיבוץ. כשהייתי סטודנט לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע התעוררו בי שאלות על זהות ותכלית. התחלתי ללכת לשיעוריו של רב הקמפוס, הרב יחזקאל סופר, ששילב עומק והומור, וכל חיי השתנו.

בקיבוץ. לא ידעתי כלום על היהדות, אף-על-פי שסבי היה חסיד גדול. שיעורי החסידות הקסימו אותי, והתחלתי לשמור מצוות ולהתחזק. התחתנתי בקיבוץ, בהפרדה, עם תזמורת חסידית ואוכל כשר, וזה לא היה פשוט בעבור תושבי הקיבוץ.

שליחות. הוריי קיבלו את אורח חיינו בחיוב, ובפרט כשנולדו הנכדים והכניסו הרבה אור לבית. ואולם הקיבוץ התקשה להכיל את התופעה וקיבלנו מסר שאנחנו לא מתאימים לחיי הקיבוץ. בעצת הרב יצחק-יהודה ירוסלבסקי, רבה של נחלת הר חב"ד בקריית מלאכי, עברנו לשם. מאז אנחנו כאן, עושים את השליחות שלנו, אני בתפקידי כרופא ואשתי כאחות בטיפת חלב.

הרבי. הפעם הראשונה שראיתי את הרבי הייתה בשנת תשמ"ו. זה היה בחג השבועות. לראות את אלפי החסידים, למשש את האנרגייה, לחזות בָעוצמה. בתוך הדחיסות ראיתי את הרבי מביט לעברי ומחייך חיוך ענק, מלא אהבה גדולה, אור ושמחה. זו הייתה שנייה אחת, אבל היא האירה לי את כל החיים.

אותיות. בשנת תשמ"א הרבי יזם את מבצע 'אות בספר התורה לילדי ישראל'. הרבי הזכיר בהֶקשר זה את הפסוק 'וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר', ואכן רואים במוחש כי הרישום לספר התורה משמש מגן והצלה.

רישום. במרוצת השנים זכינו רעייתי ואני לרשום עשרות אלפי ילדים, וגם לרכז את הרישום של פעילים נוספים. רישום ילד דורש גם תשלום סמלי (ארבעה שקלים), אבל לא פעם אנחנו מקבלים עלינו את העלות. נהגתי לרשום את ילדי מטופליי במרפאה שמתחת לגיל מצוות. אני נוהג לחלק בעצמי את התעודות של הילדים שאני רושם, ומכתת את רגליי מכתובת לכתובת, אבל הזכות הנפלאה הזאת מרגשת אותי בכל פעם מחדש.

רפואה. בעיניי רישום ילדים לספר התורה הוא חלק בלתי-נפרד מהרפואה. זו סגולה אמיתית לברכה, למזל ולרפואה. ראיתי סיפורים רבים של ילדים שהיו חולים ואחרי הרישום מצבם התהפך. אין רפואה מונעת גדולה מזו.

התרגשות. כשאני רושם ילדים ממשפחות שאינן שומרות מצוות, ההורים מתארים באוזניי אחר-כך באושר איך התרגשו לתלות את התעודה מעל מיטת הילד.

יובל. ביום שישי האחרון, כאשר חיפשו את הילד יובל קוגן, ושמעתי את שמה של אימו, שהיא רופאת ילדים מאשקלון שאני מכיר, החלטתי לרשום אותו מייד לספר התורה. רשמתי אותו בטופס הרישום, ולא חלפו דקות ודוּוח כי מצאו את הילד!

הסיום. יום הסיום של ספר תורה הוא בשבילי יום חג. לחגוג עם ספר התורה בכותל המערבי, ולדעת כמה ילדים עמלתָ לרשום לספר הזה – זו התרגשות שקשה לבטא במילים. ביום שני הקרוב, כ' במנחם-אב, ייערך מעמד הסיום של ספר התורה התשיעי, ואנחנו כבר בעיצומה של מלאכת הרישום לספר התורה העשירי.


בחגיגת הכנסת ספר התורה החמישי בכותל המערבי

תרשמו. ראיתי לאורך השנים עד כמה המבצע הזה יקר לרבי, ואני קורא מכאן לכל אחד ואחת: מהרו לרשום את ילדיכם לספר התורה, ובכך תזכו לחבר את ילדיכם לתורה הקדושה ותביאו להחשת הגאולה האמיתית והשלמה. נתראה בכותל המערבי ביום שני הקרוב.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)