קליפת מדון
"לתת נקמת ה' במדיין" (במדבר לא,ג). 'מדיין' – מלשון מדון ומריבה. רמז לפירוד לבבות ושנאת חינם, שמצד היֵשות שלו אין הוא יכול לסבול את זולתו. ומכיוון שקליפת מדיין מתנגדת לכללות סטרא דקדושה, שעניינו ביטול ואחדות, קשה ביותר לתקן אותה. לכן הייתה מלחמת מדיין על-ידי משה דווקא, שהיה בתכלית הביטול.
(ספר המאמרים תרנ"ט)
הגדולים נחלצו
"ויימסרו מאלפי ישראל" (במדבר לא,ה). היינו מהגדולים שבהם. וזהו שמפרש רש"י על הכתוב "היחלצו מאיתכם אנשים": "אנשים – צדיקים". כמו-כן "מאלפי" הוא מלשון 'אלופים'.
(הכתב והקבלה)
'מסרו' שהם צדיקים
"מגיד הכתוב שהיו בני צדיקים וכשרים ומסרו נפשם על הדבר" (ספרי). זהו 'ויימסרו', שמשמעו על-ידי אחרים. הלוא אין איש שיאמר על עצמו צדיק אני, וכמאמר הגמרא (נידה ל) "אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, הייה בעיניך כרשע". אלא 'ויימסרו' היה על-ידי אחרים – 'הלשינו' עליהם שהם צדיקים.
(שארית מנחם)
על כורחם
כאשר ציווה ה' לבחור למלחמת מדיין אנשים צדיקים, ודאי שמתוך ענווה יתרחק כל אחד ויאמר שלא לבחור בו, כי אין הוא צדיק. לכן כתוב 'ויימסרו', על כורחם; מי שידעו על היותם צדיקים 'מסרו' עליהם שצדיקים הם.
(רבי ישראל מרוז'ין)
הזהב מפריע
"זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' את משה... אך את הזהב" (במדבר לא,כא-כב). 'אך' מיעוט הוא – הזהב הוא המפריע הגדול ביותר לקיום חוקי התורה ומצוותיה.
(ספר החיים)
אש התורה
"כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש" (במדבר לא,כג). "אשר יבוא באש" – זו אש יצר הרע. "תעבירו באש" – זו אש התורה, כמו שכתוב: "הלוא כה דברי כאש". אין תיקון ליצר הרע אלא באש התורה.
(שמחת הרגל)
ציווי הוא ציווי
"שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה, אתה ואלעזר הכוהן וראשי אבות העדה" (במדבר לא,כו). אחרי הניצחון על המדיינים נתן הקב"ה למשה רבנו ולאלעזר הכוהן ולראשי אבות העדה עניין נכבד לענות בו – ציווה אותם לעסוק בספירת נשי מדיין שנלקחו בשבי... מכאן שכל ציווי ה' ציווי הוא, בכל עניין ובכל מקום.
(רבי מנחם-מענדל מקוצק)
ביזוי הטובה הפרטית
"אנשי הצבא בזזו איש לו" (במדבר לא,נג). אנשי מעלה 'בזזו', כלומר, היו מבזים "איש לו" – את האנשים שכל חפצם ומעיינם הוא בעבורם בלבד, לטובתם הפרטית.
(אגרא דכלה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
