"אם תקבלו עליכם להקפיד בקיום הדברים האלה, אני מבטיח לכם שבתוך ארבעים יום יימצא הזיווג לבתכם היקרה!"
המשמש בקודש הבין לרוחו של רבו כשהודיע לו: "רצוני לצמצם ככל האפשר את שעות קבלת הקהל. אולי אחדל ממנה כליל. גופי נחלש והעומס כבד מנשוא".
עבודתו של רבי יעקב-ישכר-בער רוזנבוים, האדמו"ר השמיני בשושלת נדבורנה, הייתה תובענית וקשה. תפילתו הייתה עד מיצוי הנפש, ולימודו היה ביגיעה רבה. קבלת האנשים שבאו אליו לצורך עצה וברכה סחטה ממנו את שארית כוחותיו.
רבי יעקב־ישכר־בער, האדמו"ר מנדבורנה
הרבי נולד בעיר סירט שברומניה בשנת תר"ץ (1930) ועלה לארץ בשנת תש"ו (1946) באוניית מעפילים לאחר שניצל בניסי ניסים מאימי השואה. כמה שנים אחריו עלה ארצה גם אביו, רבי חיים-מרדכי, והקים מחדש את חצר חסידות נדבורנה. הוא נסתלק בשנת תשל"ח (1977), ואז בנו, רבי יעקב-ישכר-בער, מילא את מקומו והקים את 'קריית נדבורנה' בעיר בני-ברק.
.JPG)
ציונו וציון אביו. "אסור להחמיץ הזדמנות כזאת"
ככל שחלפו השנים גדל הקהל שהתדפק על דלתו. יהודים מכל שכבות העם באו לבקש את ברכתו ולשאול בעצתו, ולכל אחד ואחד העניק הרבי את מלוא תשומת הלב, בסבלנות ובמאור פנים.
על אף העומס הכבד, דלתו לא נסגרה מעולם בפני מי שביקש את עצתו. ואולם בערוב ימיו פנה אל המשמש בקודש וחשף לפניו כי קבלת הקהל כבר קשה מנשוא, וכי הוא מבקש לצמצם את זרם הנכנסים אליו.
ואולם הרבי הוסיף: "אנשי שלומנו הקרובים אלינו יבינו שאינני יכול לקבלם, אך מה אעשה עם אותם יהודים שאינם חסידים, הזקוקים לחיזוק בשמירת תורה ומצוות? בפניהם איני רשאי לסגור את דלתי".
הטעים הרבי: "חכמינו אמרו: 'במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש'. כאשר מדובר בענייני יראת שמיים, אין מנוס מלקבל את הבאים!".
יום אחד באו אליו בני זוג שלא נמנו עם ציבור שומרי המצוות. "רבי, יש לנו בת מבוגרת שכבר שנים רבות מחפשת את זיווגה אך המאמצים הרבים לא נשאו פרי", שפכו את ליבם לפני הרבי. הם תיארו את הסבל המלווה אותם בשנים שחלפו וכיום, את האכזבות שהצטברו והדאגה הגוברת והולכת לעתידה של בתם. הם התחננו לפני הרבי שיברכם בישועה.
הרבי החל לשוחח איתם על עיסוקיהם ואורח חייהם, ועד מהרה הבין שבני הזוג כמעט אינם מקפידים על קיום המצוות. בעדינות ובנעימות דיבר איתם הרבי על חובת האדם בעולמו ועל תכליתו של יהודי בעולם בקיום רצון הבורא.
לבסוף הציע להם לקבל עליהם לקיים כמה מצוות יסודיות. "אם תקבלו עליכם להקפיד בקיום הדברים האלה, אני מבטיח לכם שבתוך ארבעים יום יימצא הזיווג לבתכם היקרה!".
בני הזוג התעוררו למשמע דבריו הנרגשים של הצדיק והביעו את נכונותם לקיים את בקשתו. הרבי בירכם שאכן בתוך ארבעים יום תמצא בתם את זיווגה.
הגבאי, שעמד בצד, התקשה להסתיר את פליאתו. אחרי שבני הזוג יצאו אזר אומץ ופנה אל הרבי: "בישיבתנו יושבים בחורים יראי שמיים שכבר שנים מצפים לזיווגם. כאן באו אנשים שאיננו מכירים כלל, וכבר יצאו מכאן עם הבטחה מפורשת לזיווג בתוך ארבעים יום, ואילו לבחורים שלנו הרבי אינו מבטיח דבר!".
הרבי הביט בו והשיב:
"אנשים אלה עדיין אינם שומרים תורה ומצוות. אם אפשר לקרבם בנועם על-ידי ברכה והבטחה, אנו נוקטים גם דרך זו, אף שאין זו דרכנו בדרך כלל. וכל זאת כדי להשיב לב אבות על בנים ולהביאם לחסות תחת כנפי השכינה".
חלפו ימים ושנים. אותו גבאי כבר סיים את תפקידו, ומישהו אחר נכנס למלא את מקומו. ערב אחד קיבל הגבאי הראשון שיחת טלפון דחופה מהמשמש בקודש החדש: "הרבי מבקש לראותך מייד".
הגבאי לשעבר לא הבין את פשר הדחיפות, אך מיהר לצאת מביתו השוכן בקרבת מקום והחיש את צעדיו לעבר בניין בית המדרש.
עם בואו הורו לו להיכנס מייד אל חדר הרבי. להפתעתו לא מצא את הרבי לבדו, אלא עם בני זוג מבוגרים ואברך צעיר, המאזינים לדברי הרבי ביראת כבוד.
הרבי הבחין בו ורמז לו להמתין בחוץ. אחרי שהאורחים יצאו, קרא לו להיכנס. פניו של הרבי קרנו משמחה מיוחדת. "האם ראית את האנשים שהיו כאן?", שאל הרבי. "בשביל זה קראתי לך".
הרבי המשיך ואמר: "ודאי זכור לך אותו מעשה מלפני זמן, כאשר באה בני זוג לכאן וביקשו ברכה לזיווג בעבור בתם המבוגרת. הבטחתי להם שבתוך ארבעים יום יימצא הזיווג. באותה שעה התקשית להבין מדוע איני מבטיח כך לבחורי הישיבה שלנו, שעדיין לא מצאו את זיווגם".
הגבאי הנהן בדממה. הוא זכר היטב את המקרה. הרבי הצביע על הדלת שנסגרה זה עתה. "האברך שהיה כאן זה הזיווג המובטח. הוא וזוגתו עם הוריה מקפידים כיום על קלה כחמורה, והולכים ברוך השם בדרך ישראל סבא".
הרבי השתתק, שקע בהרהורים, ואמר: "נו, אמור בעצמך, וכי היינו רשאים להחמיץ הזדמנות כזאת?"...
(על-פי 'נדברה נא') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
