מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2059
	הכרה במגבלות ההיגיון האנושי
	יש חדש
	ציווי שמבטא את מעלת ישראל
	הכאת הסלע
	תירוץ חלש
	הכנה לירושה העתידית
	הגשמיות של הזולת
	מי זכאי להבטחה חריגה
	רציתי לשאול
	נטילה אחרי בית העלמין
	איך אומרים כיפה בערבית?

משה נצטווה לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מים, אך הוא היכה אותו: "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם, וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם" (במדבר כ,יא).

העובדה ששינה מציווי ה' גרמה לגזירה על משה ואהרון שלא ייכנסו לארץ ישראל: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (שם יב).

התחילו התלחשויות

ונשאלת השאלה, האומנם החטא הזה חמור כל־כך, עד שבעטיו נמנעה ממשה רבנו הכניסה לארץ? היו עוד דברים שלא היו כשורה, כמו אי-מילת בנו, או אמירתו "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם?!" (במדבר יא,כב), ועליהם לא נענש משה כך. וכי הפער בין דיבור אל הסלע לבין הכאתו גדול כל-כך?!

זאת ועוד, משה רבנו עשה כן מאחר שדיבר בטעות אל סלע אחר, וזה לא הוציא מים, ובני ישראל התחילו להתלחש ולפקפק בדבריו, ועל כן סבר  שעליו להכות בסלע, כפי שנצטווה בעבר "וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם" (שמות יז,ו). ובפרט שהקב"ה ציווה עליו עכשיו לקחת איתו את המטה – לשם מה, אם לא לצורך הכאה?

מעלת קידוש השם

אלא שכאן עולה עוצמתו של קידוש השם והפכו. הקב"ה הוכיח את משה: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל", וכפי שרש"י מבאר, שדברי משה "הצאן ובקר יישחט" נאמרו בסתר ואילו כאן "שבמעמד כל ישראל, לא חסך עליו הכתוב, מפני קידוש השם"!

עוד לקח שעולה מתוך מעשה זה הוא בדבר מעלתם הגדולה של בני ישראל. תחילה, מעצם זה שהקב"ה ייעד נס מיוחד כדי לספק מים להם ולבהמותיהם, וכדברי רש"י: "חס הקב"ה על ממונם של ישראל". שבחם של ישראל מתחדד על רקע המעמד הירוד שאליו נפלו בעקבות התלונות על משה ואהרון, שנאלצו לברוח אל פתח אוהל מועד. ובכל-זאת הקב"ה ציווה לקחת את "מטה האלוקים" ולחולל נס בדיבור אל הסלע, במיוחד בעבורם!

ראויים לנס

עצם העובדה שמשה נענש על הכאת הסלע במקום לדבר אליו מוכיחה שבני ישראל לא היו צופים סתמיים במחזה, אלא בעלי מדריגה חשובה כל-כך, עד שבעבורם ייחד הקב"ה נס של הפקת מים על-ידי דיבור בלבד אל הסלע.

ברגע שמשה הפחית את עוצמת הנס בכך שהיכה את הסלע במקום לדבר אליו – נענש בחומרה רבה, משום שאין השוואה בין קידוש השם שעל־ידי דיבור לקידוש השם שעל־ידי הכאה. בני ישראל, אף שהתלוננו והתמרדו, עדיין היו ראויים לנס גדול ביותר, לקבל גילוי אלוקות ושיתקדש שם שמיים לעיניהם באופן הנעלה ביותר.

(תורת מנחם תשמ"ב, כרך ג, עמ' 1729; תשמ"ג, כרך ג, עמ' 1694)