חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2059
ערב ש"ק פרשת חוקת, ד' בתמוז ה'תשפ"ו (19/06/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2059
הכרה במגבלות ההיגיון האנושי
יש חדש
ציווי שמבטא את מעלת ישראל
הכאת הסלע
תירוץ חלש
הכנה לירושה העתידית
הגשמיות של הזולת
מי זכאי להבטחה חריגה
רציתי לשאול
נטילה אחרי בית העלמין
איך אומרים כיפה בערבית?

מס' 2059, ערב שבת-קודש חוקת, ד' בתמוז ה'תשפ"ו (19.06.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הכרה במגבלות ההיגיון האנושי

כיום ברור שהבריאה היא כמו בצל, בעל שכבות אין-סופיות, שהמדע מצליח לחדור לשכבותיו החיצוניות בלבד

בעבר היו שסברו כי העולם המודרני מקשה יותר על האמונה וקיום התורה והמצוות. ואולם, כמו דעות קדומות רבות, דווקא התפתחות המדע והטכנולוגיה מאפשרת לנו לקבל טוב יותר דברים שבעבר היה קשה להבינם.

למשל, לאדם המודרני קל הרבה יותר להבין את המצוות המוגדרות 'חוקים' – מצוות שההיגיון האנושי אינו יכול להבינן. דווקא התפתחות המדע גילתה שבעצם אנו יודעים מעט מאוד על העולם. כיום ברור שהבריאה היא כמו בצל, בעל שכבות אין-סופיות, שהמדע מצליח לחדור לשכבותיו החיצוניות בלבד. מה הפלא שאיננו מבינים את מצוותיו של הבורא?

רמות של ניקיון

פעם, כששאלו למה צריך לטבול במקווה דווקא ולמה צריך ליטול ידיים מכלי דווקא, ובצורה שההלכה קובעת, קשה היה לענות. כי באמת, סתם אמבטיה ומי ברז אינם מנקים די הצורך? כיום אנו יודעים, שניקיון הוא מושג יחסי מאוד. ידיים שנרחצו היטב במים ובסבון הן מזוהמות מאוד לגבי רמת הניקיון הנדרשת ממנתח. ואף הניקיון שנחשב מספק בחדר ניתוח הוא עדיין נמוך מרמת הניקיון המתחייבת בתהליכי מעבדה מסוימים. קל להמשיך קו מחשבה זה ולהבין שיש גם מציאות של זוהמה רוחנית, הנקראת 'טומאה', והיא נטהרת על-ידי מקווה דווקא ועל-ידי נטילת ידיים כראוי.

כיום ברור שהמציאות מורכבת הרבה מעבר למה שהחושים תופסים. פעם היו שואלים: אם יש אלוקים, למה אין רואים אותו? באוזנינו זו שאלה פרימיטיבית. גם אלקטרונים איננו רואים. מקצועות רבים במדע עוסקים בדברים מופשטים כמעט לגמרי. ברור שעינינו הגשמיות אינן יכולות לראות מציאות אלוקית-רוחנית.

תורת החסידות מסבירה שכל מצווה יש לה השפעה ממשית על העולם. אין זו השפעה שניתנת למדידה בכלי מדידה גשמיים, אבל כשיהודי מקיים מצווה – נוצר כאן דבר ממשי, אם כי במישור הרוחני. והמישור הרוחני הוא קיים וממשי לא פחות מהמישור החומרי. אילו ניתנה לעין רשות לראות מה קורה על-ידי כל מצווה 'קטנה' שלנו – הייתה ניטלת מאיתנו הבחירה החופשית, כי היינו רצים כל היום לעשות עוד ועוד מצוות...

השכל אינו אליל

המצוות המוגדרות 'חוקים' מתחלקות לשני סוגים: יש מצוות שמאחוריהן מסתתר הסבר, אלא שהוא מעל להשגת ההיגיון שלנו; ויש מצוות שהן למעלה מכל שכל והיגיון, כמו מצוות 'פרה אדומה'. וגם זאת קל לאדם המודרני להבין. כיום אנו יודעים, שההיגיון אינו המילה האחרונה, ושיש דברים שהם מעל לשכל ומעל להיגיון. הקב"ה הוא ודאי מעל להיגיון. מה הפלא אפוא שנתן לנו מצוות הנובעות מרצונו יתברך, ושהן למעלה משכל ודעת!

ברור שהבסיס לכול היא האמונה. אלא שתפיסת העולם של האדם בן ימינו מקילה עליו להאמין. השכל כבר אינו אליל, כפי שהיה בעבר. כיום אנו יודעים היטב את מגבלותיה של התפיסה האנושית. לא צריך עוד להצטדק ולעוות דברים. לכן קל יותר להיות יהודי מאמין דווקא בעידן הנוכחי, ולהכיר בקיומה של מציאות שלמעלה מהשכל וההיגיון.


עגלה אדומה. נולדה עכשיו בגליל (צילום: המדרשה לידע המקדש)

  יש חדש

לקראת חג הגאולה

בשבת קודש הבאה וביום ראשון שאחריה יצוינו ימי הגאולה י"ב-י"ג בתמוז, שבהם שוחרר הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש ממאסרו ברוסיה הקומוניסטית, על פעילותו לשמירת גחלת היהדות, בשנת תרפ"ז (1927). בריכוזי חב"ד בארץ ובעולם יהיו התוועדויות חסידיות, ובהן יסופר סיפור המאסר והגאולה ויופקו הלקחים האקטואליים.

הרשמה לקייטנות חב"ד

בתי חב"ד ברחבי הארץ נערכים לקראת המחזור הראשון של קייטנות חב"ד. הקייטנות מיועדות לכל ילדי ישראל, תלמידי בתי ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים כאחד. הקייטנות מעניקות לילדים שפע של חוויות לצד תכנים וערכים, ברוח חסידית עליזה ותוססת. פרטים והרשמה בבית חב"ד או באתר חב"ד ישראל, בקישור: chabadsummer.co.il.

המלצה במנהרות

שורד השבי אלקנה בוחבוט ביקר בשבוע שעבר במרכז חב"ד העולמי בניו-יורק, וסיפר כי כאשר ישב במנהרות החמאס עם אוהד בן-עמי, סיפר לו על ביקורו בעבר בציונו של הרבי וב'חדר השידורים' ב'770', והמליץ לו בחום לבקר שם. אוהד יצא מהשבי לפני אלקנה, ואכן נסע להתפלל בציונו של הרבי וכמו-כן ביקר ב'חדר השידורים'.

  שלחן שבת

ציווי שמבטא את מעלת ישראל

משה נצטווה לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מים, אך הוא היכה אותו: "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם, וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם" (במדבר כ,יא).

העובדה ששינה מציווי ה' גרמה לגזירה על משה ואהרון שלא ייכנסו לארץ ישראל: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (שם יב).

התחילו התלחשויות

ונשאלת השאלה, האומנם החטא הזה חמור כל־כך, עד שבעטיו נמנעה ממשה רבנו הכניסה לארץ? היו עוד דברים שלא היו כשורה, כמו אי-מילת בנו, או אמירתו "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם?!" (במדבר יא,כב), ועליהם לא נענש משה כך. וכי הפער בין דיבור אל הסלע לבין הכאתו גדול כל-כך?!

זאת ועוד, משה רבנו עשה כן מאחר שדיבר בטעות אל סלע אחר, וזה לא הוציא מים, ובני ישראל התחילו להתלחש ולפקפק בדבריו, ועל כן סבר  שעליו להכות בסלע, כפי שנצטווה בעבר "וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם" (שמות יז,ו). ובפרט שהקב"ה ציווה עליו עכשיו לקחת איתו את המטה – לשם מה, אם לא לצורך הכאה?

מעלת קידוש השם

אלא שכאן עולה עוצמתו של קידוש השם והפכו. הקב"ה הוכיח את משה: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל", וכפי שרש"י מבאר, שדברי משה "הצאן ובקר יישחט" נאמרו בסתר ואילו כאן "שבמעמד כל ישראל, לא חסך עליו הכתוב, מפני קידוש השם"!

עוד לקח שעולה מתוך מעשה זה הוא בדבר מעלתם הגדולה של בני ישראל. תחילה, מעצם זה שהקב"ה ייעד נס מיוחד כדי לספק מים להם ולבהמותיהם, וכדברי רש"י: "חס הקב"ה על ממונם של ישראל". שבחם של ישראל מתחדד על רקע המעמד הירוד שאליו נפלו בעקבות התלונות על משה ואהרון, שנאלצו לברוח אל פתח אוהל מועד. ובכל-זאת הקב"ה ציווה לקחת את "מטה האלוקים" ולחולל נס בדיבור אל הסלע, במיוחד בעבורם!

ראויים לנס

עצם העובדה שמשה נענש על הכאת הסלע במקום לדבר אליו מוכיחה שבני ישראל לא היו צופים סתמיים במחזה, אלא בעלי מדריגה חשובה כל-כך, עד שבעבורם ייחד הקב"ה נס של הפקת מים על-ידי דיבור בלבד אל הסלע.

ברגע שמשה הפחית את עוצמת הנס בכך שהיכה את הסלע במקום לדבר אליו – נענש בחומרה רבה, משום שאין השוואה בין קידוש השם שעל־ידי דיבור לקידוש השם שעל־ידי הכאה. בני ישראל, אף שהתלוננו והתמרדו, עדיין היו ראויים לנס גדול ביותר, לקבל גילוי אלוקות ושיתקדש שם שמיים לעיניהם באופן הנעלה ביותר.

(תורת מנחם תשמ"ב, כרך ג, עמ' 1729; תשמ"ג, כרך ג, עמ' 1694)

  מן המעיין

הכאת הסלע

בשתייה האדם קודם

״והשקית את העדה ואת בעירם״ (במדבר כ,ח). מכאן אנו למדים שאף-על-פי שבעניין אכילה הבהמה קודמת לאדם, כמו שדרשו ״ונתתי עשב בשדך לבהמתך – ואחר-כך ואכלת ושבעת״ (דברים יא), הרי בשתייה האדם קודם. לכן ״והשקית את העדה״, ואחר-כך – ״ואת בעירם״.

(ספר חסידים)

בקשה ראויה

״שמעו-נא המורים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים״ (במדבר כ,י). עיקר חטאם של משה ואהרון היה שדיברו לישראל בלשון ״שמעו-נא המורים״. ואף-על-פי שהרבה נביאים דיברו בחריפות לשון כזו, הרי כאן בני ישראל לא היו ראויים לכך, כי ביקשו מים, דבר הנחוץ לחיי אדם בלי פקפוק, ולא היה צורך לדבר איתם קשות.

(יד יוסף)

 

  אמרת השבוע

תירוץ חלש

רבי יהונתן אייבשיץ, רבה של פראג, עבר פעם אחת ברחוב וראה יהודי יושב בפתחה של מסעדה נוכרית ואוכל לתיאבון בשר טריפה.

האיש, שפרק מעליו בסתר עול תורה ומצוות, בא במבוכה למראה עיניו החודרות של הרב שננעצו בו, אך מייד התעשת והגיב בחוצפה: "ודאי יבין הרב שאדם מתקדם כמוני אינו יכול להקפיד על תרי"ג המצוות, שרבות מהן אינן מובנות כלל בהיגיון".

רבי יהונתן, שידוע היה בחריפותו ובשנינותו, השיב לו:

"עליך כבר אמר דוד נעים זמירות ישראל (תהילים נ,טז-יח): 'וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים, מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי' – מה אתה מפטפט כאילו הבעיה שלך היא עם המצוות המוגדרות 'חוקים', מצוות שאינן מובנות בהיגיון? והלוא 'אַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ' – גם את המצוות שבין אדם לחברו, שהמוסר האנושי מחייב לקיימן, השלכת אחרי גווך, שהרי הכול מכירים אותך ויודעים שאתה מוכן לרמוס כל ערך מוסרי בעבור תאוות ליבך, ו'אִם רָאִיתָ גַנָּב – וַתִּרֶץ עִמּוֹ'"...

  גאולהפדיה

הכנה לירושה העתידית

אֶרֶץ סִיחוֹן. אחרי שסיחון מלך מואב לא הרשה לבני ישראל לעבור בארצו בדרך לארץ ישראל, ותחת זאת יצא להילחם בהם – ניצחו אותו וכבשו את ארצו. התורה מספרת כי בני ישראל ניצחו גם את עוג מלך הבשן וירשו את ארצו, והתיישבו בכל הערים האלה. מתבקשת השאלה מדוע התיישבו שם, בשעה שהארץ שהובטחה להם היא ארץ כנען, שמעבר לירדן?

מסביר הרבי מליובאוויטש (התוועדויות תש"נ, כרך ג, עמ' 398): בהבטחת הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים על דבר ירושת הארץ... מונה בפרטיות "את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני". ורש"י מפרש: "עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה גויים, והשלושה, אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני, עתידים להיות ירושה לעתיד".

ויש לומר, שכוונת בני גד ובני ראובן להתיישב בעבר הירדן המזרחי הייתה למהר ולזרז את ירושת הארץ בשלמותה, לא רק ארץ שבעה אומות, אלא כל עשר אומות – על-ידי שבני ישראל יתיישבו לא רק בארץ כנען, בעבר הירדן המערבי, אלא גם בעבר הירדן המזרחי...

כוונתם הייתה לתקן את החטא של דור המדבר, שלא רצו להיכנס לארץ, על-ידי עניין דוגמתו, באופן טוב ורצוי (למעליותא) ... ויש לומר, שעל-ידי זה ניתוסף עילוי ושלמות בכיבוש וירושת הארץ – שבזמנו של משה רבנו כבר נעשה מעין והכנה לכיבוש וירושת הארץ לעתיד לבוא, כל עשר האומות.

  אהבת ישראל

הגשמיות של הזולת

הבעש"ט אומר שתכלית ירידת הנשמה יכולה להיות עשיית טובה ליהודי "בגשמיות ובפרט ברוחניות". הרבי הריי"צ אמר בשם החסידים הראשונים (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך יב, עמ' קיב), שההבדל בין גשמיות לרוחניות אינו אלא בגשמיות האישית, ואולם כשמדובר בזולת – אין הבדל בין גשמיות לרוחניות.

אומר הרבי מליובאוויטש (תורת מנחם, כרך ו, עמ' 147): "כאשר יהודי עוסק בגשמיות של הזולת מתוך חיות, ובאותה חיות שהוא עוסק בגשמיות (או ברוחניות) שלו – הרי זו הוכחה שגם הגשמיות שלו היא אלוקית, היינו שאין אצלו הבדל בין גשמיות לרוחניות, מכיוון שגם הגשמיות שלו אינה מצד הנאת הגוף, כמו הגשמיות של הזולת, שבוודאי אינה מצד הנאת הגוף (שהרי הגוף שלו אינו נהנה מהגשמיות של הזולת), מאחר שמורגש אצלו שגם הגשמיות היא אלוקות.

"וזהו הטעם שרבותינו נשיאינו השתדלו בעשיית טובה ליהודי בגשמיות, ותבעו מהמקושרים ומהשייכים אליהם שיעסקו בגשמיות של זולתם באותה חיות שעוסקים בגשמיות שלהם – כי מתקרבים והולכים לביאת המשיח, שאז לא יהיה הבדל בין גשמיות לרוחניות, מכיוון שיראו בגלוי שגם המציאות הגשמית היא אלוקות, כמו שכתוב 'ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר', היינו שגם הבשר הגשמי יראה אלוקות.

"ולכן כהכנה לימות המשיח השתדלו רבותינו נשיאינו בהתעסקות בגשמיות של הזולת, כאמור, שבעניין זה מתבטאת שלילת ההבדל שבין גשמיות לרוחניות".

  מעשה שהיה

מי זכאי להבטחה חריגה

"אם תקבלו עליכם להקפיד בקיום הדברים האלה, אני מבטיח לכם שבתוך ארבעים יום יימצא הזיווג לבתכם היקרה!"

המשמש בקודש הבין לרוחו של רבו כשהודיע לו: "רצוני לצמצם ככל האפשר את שעות קבלת הקהל. אולי אחדל ממנה כליל. גופי נחלש והעומס כבד מנשוא".

עבודתו של רבי יעקב-ישכר-בער רוזנבוים, האדמו"ר השמיני בשושלת נדבורנה, הייתה תובענית וקשה. תפילתו הייתה עד מיצוי הנפש, ולימודו היה ביגיעה רבה. קבלת האנשים שבאו אליו לצורך עצה וברכה סחטה ממנו את שארית כוחותיו.


רבי יעקב־ישכר־בער, האדמו"ר מנדבורנה

הרבי נולד בעיר סירט שברומניה בשנת תר"ץ (1930) ועלה לארץ בשנת תש"ו (1946) באוניית מעפילים לאחר שניצל בניסי ניסים מאימי השואה. כמה שנים אחריו עלה ארצה גם אביו, רבי חיים-מרדכי, והקים מחדש את חצר חסידות נדבורנה. הוא נסתלק בשנת תשל"ח (1977), ואז בנו, רבי יעקב-ישכר-בער, מילא את מקומו והקים את 'קריית נדבורנה' בעיר בני-ברק.


ציונו וציון אביו. "אסור להחמיץ הזדמנות כזאת"

ככל שחלפו השנים גדל הקהל שהתדפק על דלתו. יהודים מכל שכבות העם באו לבקש את ברכתו ולשאול בעצתו, ולכל אחד ואחד העניק הרבי את מלוא תשומת הלב, בסבלנות ובמאור פנים.

על אף העומס הכבד, דלתו לא נסגרה מעולם בפני מי שביקש את עצתו. ואולם בערוב ימיו פנה אל המשמש בקודש וחשף לפניו כי קבלת הקהל כבר קשה מנשוא, וכי הוא מבקש לצמצם את זרם הנכנסים אליו.

ואולם הרבי הוסיף: "אנשי שלומנו הקרובים אלינו יבינו שאינני יכול לקבלם, אך מה אעשה עם אותם יהודים שאינם חסידים, הזקוקים לחיזוק בשמירת תורה ומצוות? בפניהם איני רשאי לסגור את דלתי".

הטעים הרבי: "חכמינו אמרו: 'במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש'. כאשר מדובר בענייני יראת שמיים, אין מנוס מלקבל את הבאים!".

יום אחד באו אליו בני זוג שלא נמנו עם ציבור שומרי המצוות. "רבי, יש לנו בת מבוגרת שכבר שנים רבות מחפשת את זיווגה אך המאמצים הרבים לא נשאו פרי", שפכו את ליבם לפני הרבי. הם תיארו את הסבל המלווה אותם בשנים שחלפו וכיום, את האכזבות שהצטברו והדאגה הגוברת והולכת לעתידה של בתם. הם התחננו לפני הרבי שיברכם בישועה.

הרבי החל לשוחח איתם על עיסוקיהם ואורח חייהם, ועד מהרה הבין שבני הזוג כמעט אינם מקפידים על קיום המצוות. בעדינות ובנעימות דיבר איתם הרבי על חובת האדם בעולמו ועל תכליתו של יהודי בעולם בקיום רצון הבורא.

לבסוף הציע להם לקבל עליהם לקיים כמה מצוות יסודיות. "אם תקבלו עליכם להקפיד בקיום הדברים האלה, אני מבטיח לכם שבתוך ארבעים יום יימצא הזיווג לבתכם היקרה!".

בני הזוג התעוררו למשמע דבריו הנרגשים של הצדיק והביעו את נכונותם לקיים את בקשתו. הרבי בירכם שאכן בתוך ארבעים יום תמצא בתם את זיווגה.

הגבאי, שעמד בצד, התקשה להסתיר את פליאתו. אחרי שבני הזוג יצאו אזר אומץ ופנה אל הרבי: "בישיבתנו יושבים בחורים יראי שמיים שכבר שנים מצפים לזיווגם. כאן באו אנשים שאיננו מכירים כלל, וכבר יצאו מכאן עם הבטחה מפורשת לזיווג בתוך ארבעים יום, ואילו לבחורים שלנו הרבי אינו מבטיח דבר!".

הרבי הביט בו והשיב:

"אנשים אלה עדיין אינם שומרים תורה ומצוות. אם אפשר לקרבם בנועם על-ידי ברכה והבטחה, אנו נוקטים גם דרך זו, אף שאין זו דרכנו בדרך כלל. וכל זאת כדי להשיב לב אבות על בנים ולהביאם לחסות תחת כנפי השכינה".

חלפו ימים ושנים. אותו גבאי כבר סיים את תפקידו, ומישהו אחר נכנס למלא את מקומו. ערב אחד קיבל הגבאי הראשון שיחת טלפון דחופה מהמשמש בקודש החדש: "הרבי מבקש לראותך מייד".

הגבאי לשעבר לא הבין את פשר הדחיפות, אך מיהר לצאת מביתו השוכן בקרבת מקום והחיש את צעדיו לעבר בניין בית המדרש.

עם בואו הורו לו להיכנס מייד אל חדר הרבי. להפתעתו לא מצא את הרבי לבדו, אלא עם בני זוג מבוגרים ואברך צעיר, המאזינים לדברי הרבי ביראת כבוד.

הרבי הבחין בו ורמז לו להמתין בחוץ. אחרי שהאורחים יצאו, קרא לו להיכנס. פניו של הרבי קרנו משמחה מיוחדת. "האם ראית את האנשים שהיו כאן?", שאל הרבי. "בשביל זה קראתי לך".

הרבי המשיך ואמר: "ודאי זכור לך אותו מעשה מלפני זמן, כאשר באה בני זוג לכאן וביקשו ברכה לזיווג בעבור בתם המבוגרת. הבטחתי להם שבתוך ארבעים יום יימצא הזיווג. באותה שעה התקשית להבין מדוע איני מבטיח כך לבחורי הישיבה שלנו, שעדיין לא מצאו את זיווגם".

הגבאי הנהן בדממה. הוא זכר היטב את המקרה. הרבי הצביע על הדלת שנסגרה זה עתה. "האברך שהיה כאן זה הזיווג המובטח. הוא וזוגתו עם הוריה מקפידים כיום על קלה כחמורה, והולכים ברוך השם בדרך ישראל סבא".

הרבי השתתק, שקע בהרהורים, ואמר: "נו, אמור בעצמך, וכי היינו רשאים להחמיץ הזדמנות כזאת?"...

(על-פי 'נדברה נא')

  רציתי לשאול

עם הרב שמעון קוצ'בייבסקי

משלוחי חב"ד בטבריה ומשפיע בישיבת תומכי תמימים בעיר

אם הקב"ה הוא למעלה מהשגת אנוש, איך ספרי הקבלה והחסידות יכולים לדבר עליו? 

אכן, אם אדם ינסה בכוחות עצמו להבין את הקב"ה, באמת אין בכוחו להבין כלום, מכיוון שהקב"ה הוא למעלה מכל גדר של תפיסה שכלית. הסיבה היחידה שמאפשרת לנו לדבר על הקב"ה היא מפני שהוא עצמו גילה לנו בתורתו איך הוא רוצה שנדבר עליו.

לכן תורת הקבלה נקראת 'קבלה', כי אלה דברים שקיבלנו. הקב"ה גילה לנו בתורתו ועל-ידי משה רבנו, הנביאים וחכמי ישראל ששרתה עליהם רוח הקודש, את מבנה העולמות העליונים ואת צורות התגלותו.

כמו-כן בבריאת האדם נאמר (בראשית א,כז): "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ". בזה הקב"ה מגלה לנו שעל-ידי התבוננות במהותו של האדם יכולה להיות לנו השגה באלוקות, וכמו שנאמר (איוב יט,כו): "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱ־לוֹהַּ".

אף-על-פי שאנחנו בני-אדם מוגבלים, הקב"ה רוצה שיהיה לנו קשר אליו, בשתי דרכי קשר, המשלימות זו את זו:

האחת, הבנה, שנוכל להבין משהו מגדולתו, על-ידי שצמצם את אורו האין-סופי לדרכי התגלות מוגדרים, כמו חוכמה, חסד, גבורה וכדומה, וכך תהיה לנו השגה מסוימת בגדולתו.

צורת הקשר השנייה היא האמונה, שהיא למעלה מההשגה השכלית. אחרי שאנחנו לומדים ומבינים מה שאפשר להבין, אנחנו מכירים שהקב"ה עצמו הוא למעלה מכל שכל והבנה, ואז האנטנה של האמונה נכנסת לפעולה.

לכן חשוב ללמוד ולהבין את גדולת הבורא, כפי שהתורה מצווה (דברים ד,לט): "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם... כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים". וכך גם הרמב"ם פותח את ספרו: "יסוד היסודות ועמוד החוכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון" – לא רק להאמין אלא גם לדעת.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב יוסף שמחה גינזבורג

נטילה אחרי בית העלמין

שאלה: אחרי ביקור בבית העלמין אפשר לברך ברכה או להתפלל לפני נטילת ידיים?

תשובה: "ההולך בין הקברות" וכן מי שנגע במת, ומי ששהה בחדר שיש בו מת, או שהשתתף בהלוויה והיה בתוך ארבע אמות (כ-2 מטר) מהמת – גורם שתשרה על ידיו רוח רעה, שיש בה גם משום טומאה. כל אלה נמנים עם הדברים שאחריהם צריכים נטילה במים דווקא, ויש לעשות זאת בזריזות. העדר הנטילה עלול לגרום נזק רוחני ונפשי.

בכל ענייני נטילת ידיים חייבות נשים כגברים, ועל ההורים והמורים לחנך בכך את הילדים.

מנהג העולם ליטול ידיים (את כל כף היד) מתוך כלי שלוש פעמים לסירוגין, ובשעת הדחק די גם בפעם אחת.

עד הנטילה אסור ללמוד תורה, לברך ברכות ולומר שאר דברים שבקדושה, אפילו בלי הזכרת שם שמיים. אבל אם משפשפים את הידיים במגבת או במטפחת נקייה, מותר לברך וללמוד תורה, אפילו אם יש מים בהישג יד; ורק לתפילה צריך לחזר אחר מים.

במקום חשש ביטול תורה, או חשש שעל-ידי חיפוש מים יפסידו את זמן התפילה או תפילה בציבור, או כששומעים קדיש, קדושה או ברכו, או כשרואים ברק – די לכתחילה בניקיון כאמור, אף כשיכולים להשיג מים.

מה שנוהגים לומר תהילים ותחינות בבית העלמין, צריך לומר שלא אסרו במנהג שהוא לצורך המקום, וכמו ברכת בית העלמין ("אשר יצר אתכם בדין"), שתיקנו חז"ל לאומרה בתוך גדר בית העלמין ובתוך ארבע אמות לקברים, למי שלא ראה בית עלמין יהודי שלושים יום או יותר.

מקורות: שו"ע או"ח סי' ד סי"ח. שו"ע אדה"ז מהדו"ק סי"ח (ומהדו"ת א,ז). פסקי תשובות ס"ק יח, כה, לב.

  חיים יהודיים

איך אומרים כיפה בערבית?

הצעיר שגילה את כוחה של השפה הערבית בימי הקורונה והפך אותה לשליחות ייחודית: סרטונים בערבית שמסבירים יהדות בגובה העיניים וזוכים למיליוני צפיות בעולם הערבי

תעודת זהות. שלום-דובער כובש, בן 24, בנו של הרב שלמה כובש, משלוחי חב"ד בהונגריה. נולד וגדל בבית של שליחות, ובהיותו בן 14 יצא ללמוד בישיבות חב"ד באנטוורפן שבבלגיה ובהמשך בקריית גת. למד סמיכה לרבנות בעיר האבות חברון, ומשם החל שליחות ייחודית של הסברת יהדות בשפה הערבית, שזכתה לתהודה עצומה.


שלום־דובער כובש

שפה. מגיל צעיר התעניינתי בלימוד שפות. אולי בשל התיירים הרבים שביקרו בבית חב"ד של ההורים שלי, ואולי ראיתי את הבחורים שבאו לשליחות ב'בין הזמנים' ודיברו בשפות רבות. בתקופת הקורונה חזרתי להונגריה, והחלטתי לנצל את שעות הפנאי ללימוד שפה חדשה. כבר שלטתי בהונגרית, אנגלית ועברית, ורציתי ללמוד ערבית. כשסיפרתי לאבא הוא חייך ואמר שזה רעיון מצוין.

חברון. חזרתי לארץ והתחלתי ללמוד סמיכה לרבנות במכון שהופעל על-ידי בית חב"ד בחברון. המגע היום-יומי עם הערבים עורר בי שוב את הרצון ללמוד את השפה. אחרי שעות הלימודים השקעתי בלימוד ערבית עם מורה מקצועי. הלימוד הזה פתח לפניי עולם שלם, מלא ניואנסים, ותובנות חדשות על המציאות שסביבנו.

להבין. לימוד הערבית חשף לפניי את צורת החשיבה הערבית, ואת הדרך שבה הם רואים את העולם ואותנו. בסופו של דבר אנחנו חיים בסביבה המוקפת דוברי ערבית. במיוחד אחרי הטבח הנורא, הבנתי כמה חשוב להיכנס לראשו של הצד השני, להבין איך הוא חושב, ומה באמת מניע אותו.

ניואנסים. כמי שנולד בהונגריה וחי גם בארץ, ראיתי מקרוב את ההבדלים בין סוגי האנטישמיות. האנטישמיות המערבית מושרשת עמוק מאוד בתרבות הנוצרית, והיא חלק מהדנ"א של החברה. לעומתה, האנטישמיות הערבית אלימה יותר, אבל היא יחסית חדשה ומתוחזקת על-ידי תעמולה שיטתית ושקרית. ראיתי את זה באלפי תגובות שקיבלתי.

אירופה. יש ביבשת כבר המוני מהגרים מוסלמים, והמצב הגיע לנקודה שקשה מאוד להחזירה לאחור. האירופים איבדו מהרצון להילחם על עתידם. גם האנטישמיות שם מקבלת צורה חדשה בעקבות השילוב הזה. לעומת זה, בהונגריה המצב טוב בהרבה. כאן יש קהילה יהודית גדולה והיא חלק טבעי מהנוף ההונגרי. העם ההונגרי עצמו פחות אלים ולא מחפש בעיות. מדיניות ההגירה הנוקשה של ראש הממשלה אורבן, ובכלל זה בניית הגדר לפני עשור, שומרת על המדינה שלא יקרה אצלנו מה שקורה במערב אירופה.

סרטונים. אחרי שלמדתי ערבית ויכולתי לדבר עם דוברי השפה, גיליתי שיש סקרנות גדולה כלפי היהדות. החלטתי למלא נישה זו – לא לדבר פוליטיקה, אלא להסביר בגובה העיניים, בפשטות ובכנות, בערבית כמובן. את הסרטון הראשון צילמתי אחרי שפגשתי ערבי בהונגריה, בתור למספרה. התחלתי לדבר איתו בערבית, והוא לא האמין שאני יהודי שחי בארץ. אבי אמר לי שאכן אני מדבר ערבית ברמה גבוהה, והתחלנו את המיזם.



שלום־דובער כובש בסדרת הסרטונים בערבית. "ים של תגובות"

הסברה. אני מעלה סרטון בכל שבוע – סרטונים קצרים של דקה, על נושאים פשוטים ביהדות: כיפה, תפילין, טלית, שבת, גמרא, כיסוי ראש, ספר תורה, משפחה יהודית, מקווה, צניעות ועוד. התוצאות מרגשות. יש סרטונים שמתקרבים למיליון צפיות וזוכים לים של תגובות. רוב התגובות מלאות סקרנות, ואנשים שואלים שאלות אמיתיות. יש גם שנאה, אבל הרבה פחות ממה שציפיתי.

שליחות. כשגדלים בבית של שליחות, זה נכנס לדם. בכל מקום שאני הולך, אני חושב, בהשראת הרבי – איך אני יכול להשפיע לטובה, לקרב לבבות ולעשות דברים מתוך שליחות. זה החינוך שקיבלתי מההורים, והוא מלווה אותי בכל צעד. גם היום, כשאני יוצר תוכן, אני תמיד שואל את עצמי איך אני יכול להביא אור ולהשפיע בצורה חיובית.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)